ארטמיס בדרכים. המהות של ארטמיס דורשת תנועה ותזוזה. לאחר מספר ימים במקום אחד ארטמיס מתחילה לסמן שהיגיע הזמן לזוז קצת, לבקר מקום אחר, לזכור שבחרתי בחיים בתנועה. התנועה הזו לכמה ימים למקום אחר, בטבע, בעיר אחרת, במפגש עם אנשים אחרים משרת את חוסר השקט הפנימי שלי אבל גם מזכיר לי להמשיך ולדייק את מה שאני נושא איתי במסע ולהקפיד לא לאגור ולאסוף יותר ממה שאפשר לזוז אתו ומשרת אותי גם בחפצים המלווים אותי וכמובן גם בהתחייבויות שלי כלפי וכלפי האנשים הסובבים אותי.
יום שבת, 8 בינואר 2022
המסע שלי עם Art3mis - הצורך להיות בתנועה מתמדת - פרק 11
ארטמיס בדרכים. המהות של ארטמיס דורשת תנועה ותזוזה. לאחר מספר ימים במקום אחד ארטמיס מתחילה לסמן שהיגיע הזמן לזוז קצת, לבקר מקום אחר, לזכור שבחרתי בחיים בתנועה. התנועה הזו לכמה ימים למקום אחר, בטבע, בעיר אחרת, במפגש עם אנשים אחרים משרת את חוסר השקט הפנימי שלי אבל גם מזכיר לי להמשיך ולדייק את מה שאני נושא איתי במסע ולהקפיד לא לאגור ולאסוף יותר ממה שאפשר לזוז אתו ומשרת אותי גם בחפצים המלווים אותי וכמובן גם בהתחייבויות שלי כלפי וכלפי האנשים הסובבים אותי.
יום שבת, 1 בינואר 2022
המסע שלי עם Art3mis - ההסכמה השלישית "אל תניחו הנחות" - פרק 10
המסע ההנחות וההזדמנויות |
ההסכמה השלישית בספר "ארבע ההסכמות" אומרת - "אל תניח הנחות"
קיימת בנו הנטייה להניח הנחות בנוגע לכל דבר, והבעיה היא
שאנו מאמינים שהן האמת. אנו יכולים להשבע שהן אמיתיות. אנחנו מניחים הנחות בנוגע
למשה שאחרים עושים או חושבים (דון מיגל רואיס).
לארטמיס ולחיים על גלגלים יש נוכחות מרכזית בחיי בחודשים האחרונים ונוכחות
משמעותית במרחב בו היא נמצאת. הנוכחות הזאת נבנת קצת בזכות החידוש שבדבר וההתרגשות
שלי לספר על המסע לכל מי שמוכן לשמוע וכמובן כל מי שרואה את הרכב הגמלוני והגדול
חונה ואותי יוצא ממנו וכל מי שמנסה לתאם פגישה איתי פנים מול פנים וניתקל בהתלבטות
איפה אני חונה באותו היום והאם אצליח להגיע לפגישה. כל מפגש מחודש והצגת צורות
החיים על גלגליםמול תלמידים, חברים, מורים אנשים מעורר מחשבות ושיח.
לרבים מאלו אשר פוגשים אותי בפעם הראשונה נבנית תמונה די ברורה של חיי
המסע...גרוש טרי בקשיים כלכליים שהמגורים על גלגלים מהווים עבורו פתרון מגורים
זול, ללא עבודה מסודרת וסדר יום מובנה
הנהנה לחיות בזולה ולהתנתק מהחיים ללא מחויבות וללא מתן דין וחשבון.
כאשר מתחילה השיחה היותר עמוקה ופרטנית נקרת ההפתעה על פניהם של בני השיח,
אתה עובד? מנהל חברה? יזם? מרצה? יש לך פגישות עם אנשים אחרים? איך זה מסתדר עם
חיים בארטמיס על גלגלים?
שיחות אלו מפתיעות אותי בכל פעם מחדש הרי זה אני אורי, אני גם איש חינוך וגם
יזם עם ניסיון רב וקבלות של הצלחה, ואני גם מפקד במילואים, ואני גם אבא לשלושה קסומים
ומקסימים, אני גם איש טיולים וגם חובב ים חובב אורגמי צילום וגננות וגם חי על גלגלים
וכן ..אני גם מתקלח וגם מצחצח שיניים ומתגלח (לפעמים) בבוקר כמו כל אחד שקם ליום פעילות.
שתי שיחות השבוע בהם בן השיח היה מופתע מהרעיון של להתפרנס וליזום בזמן
החיים על גלגלים הפתיעו אותי ותפסו אותי לא מוכן מעומק הפער שבשיחה מול התפיסה שנבנתה
עלי לבין מי שאני אך גם מיקדו אותי בהסכמה
השלישית מתוך הספר ארבע ההסכמות של דון
מיגל רואיס. "אל תניח הנחות". השיחות האלו השבוע הזכירו לי שאל לי להניח
שהאחר מבין את כל ההתרגשות, העשייה, הדיוק של הדברים המלווים אותי הנדרש הלמידה היומיומית
של תחומים חדשים וההתמודדות המתלווה לחיים על גלגלים לצד ההזדמנויות המפגשים
החדשים, המח המתחדד עם הגעה לחניון חדש והמרחב שחיים אלו מציעים.
באותה מידה שהגיע ההבנה מבחוץ אלי חודדה בי ההסכמה הזו וחדרה אל חיי. התחדד
הצורך להיות קשוב ולשאול על החוויות של השותפים למסע על גלגלים, חודדה המחשבה של
ההסכמה כלפי התלמידים שלי שפוגשים אותי אחרי יום לימודים ארוך ולאחר שבוע של
חוויות אני אייני יכול להניח שהם משועממים, לא מסוגלים, לא רוצים...מבלי שדיברתי
שאלתי הקשבתי בדקתי שאני מבין ושיקפתי. אינני יכול להניח הנחות שאני מבין מה עובר
על הורה לילד במערכת החינוך שמגיע עם החוויות שלו המטענים שלו וראיית העולם שלו
ועלי לשאול שאלות ולקבל הבהרות מהיכן מגיע ההתנגדות ולמה תפיסותינו לגבי חינוך כל
כך שונות. אינני יכול להניח שאני יודע איזו כיתה רואה המורה ומה החוויה שלו בין
כתלי הכיתה לאחר שהוא סיים עוד מפגש אצלי של השלתמות....והכי חשוב אינני יכול
להניח שאני יודע מה חושבים הקרובים אלי מבלי שנדבר ואשאל שאלות....כי כל אחד מראה
פתח צר אחד מכיוון אחד בלבד בכל מפגש בין עולמות....ואי אפשר להניח הנחות מה מסתתר
מאחורי המראה שנגלה.
יום שבת, 18 בדצמבר 2021
המסע עם Art3mis- פיתולים ושבילים אחרים - פרק 9
יום שלישי, 30 בנובמבר 2021
Art3mis - מסע עושים עם אהבה יומן מסע 8
Art3misנינוחה על שפת הכנרת |
ארטמיס מאתגרת אותי, מציבה בפני מראות ומחשבות. המסע בארטמיס בוחן את אמיתות החיים שלי והתפיסות אשר רכשתי לאורך הזמן. הקצב השונה של התנועה בדרכים, תשומת הלב הנדרשת בפרטים הקטנים, אחזקת השגרה של החיים בתנועה, הצורך בעשיה ובהתפתחות מתמדת אך גם ההבנה שצריך לעצור וליהנות מרגעים קסומים ממראות עוצרי נשימה וממפגשי דרכים נפלאים. המסע בארטמיס הוא מסע המאמן את שריר הלב להיפתח שוב ושוב ולהכיל ולהוקיר את הטוב שבעולם.
שקיעה קסומה |
החיים בארטמיס ובדרכים תוך כדי תנועה בתוך מרחב טכני מצומצם והחיבור המתמיד
בין פנים לחוץ מזמינים, בקלות רבה, חיים
של חוסר עשיה, אלתור של חיים לצד תקלות וחווית טיול שטח מתמשך עם ריח מדורה ואבק
דרכים במיטה. החיים במסע מזמנים מעבר לפינה בכל רגע נתון את האפשרות של חיים בשולי
החברה תוך התעלמות ממוסכמות חברתיות ויציאה ממעגל העשייה וויתור על החלום של מהפכה
בחינוך ובחברה. אחת האמיתות המאותגרות, במסע שלי עם גלגלים, היא הצורך לתת מענה לאחרים לפני שאני דואג לעצמי ולכלי
הרכב המשרת אותי במסע.
נדרש ממני אימון רב באהבה עצמית
ובתחושת ערך אישית בכדי להיצמד אל המסע
בכל יום אך מתוך המשך הצמיחה בחיים, התפתחות ועשיה.
החיים על גלגלים במסע, בדומה לכל בית אך בעוצמה גבוהה יותר, מזמנים תקלות שבר, תקלות מעצבנות וצורך בתחזוקה על בסיס קבוע. צינור מים שמטפטף לא קריטי אפשר לחיות אבל מעצבן, מקרר שמרעיש קצת יותר ומדי פעם מקפיא את הירקות, פילטר של מזגן שניסתם מאבק וצורך קצת יותר חשמל, מנוע שנשמע פחות מדויק ומשתעל עוד פעם בהאצה בעליה, מסילה של מגירה שלא נשלפת עד הסוף, צבע של ארונות או אפילו בגדים מלוכלכים או נקיים שלא עברו למקום המיועד, פירורים ושאריות אוכל שנשארו אחרי ארוחה או במילים אחרות דרישה לעבודת אחזקה , תחזוקה ושדרוג מתמידות בכדי שהבית על גלגלים יהיה מזמין נעים ומפנק וכדי לעמוד בשגרת העשייה הזו...נדרשת אהבה.
אהבה לתחושת המסע בחיים, תשוקה לחיים בנופים וחברה משתנים, אהבה לפרטי
הרכוש המלווים אותי, פרטים מעטים אך לכל אחד יש מקום בלב כי הוא משפר את חיי המסע
שלי אך מעל הכל אני נדרש לתחושת ערך ואהבה עצמית. ההכרה שאני חשוב לעצמי כדי להשקיע את הזמן והמשאבים הדרושים בלחיות באמת
את החלום באוטובית מפנק הנע בדרכים, להיזכר ש"אני תקרת הזכוכית של עצמי"
והתנאי לפריצת תקרת הזכוכית הוא יכולת הקבלה האישית והאהבה אל עצמי ואל העשייה שלי
תוך פינוי זמן לעצמי.
השבוע בחרתי להעמיק בתחושת האהבה והערך העצום של שגרת המסעות שאני מנהל בחיי ( המסע האישי, המסע
בדרכים, מסע בעולמות החינוך והיזמות) אל חופה הקסום של הכנרת. אין כמו שהיה מול
הכנרת עם הנוף המשתנה, השקט החווי והעוצמה המתפרצת כדי להזכיר לעצמי שעה שעה את
הבחירה שלי. ללא הבחירה הזו באהבה המסע מתרוקן מתוכן, הרכב עומד מבויש בצד, המים
אינם זורמים וריצפת הבית עקומה.
חנוכה של אור ואהבה.
יום ראשון, 21 בנובמבר 2021
המסע עם Art3mis - תחושת המסוגלת וחשיבת המצליחן - פרק 7
שקיעה מופלאה במצפה רמון |
יום שלישי, 19 באוקטובר 2021
Art3mis ושאלת המספרים - יומן מסע 6
מלאך שביל נייד |
כָּךְ טִיבָם שֶׁל הַמְבֻגָּרִים, וְאֵין לָדוּן אוֹתָם לְכַף חוֹבָה. עַל כֵּן חַיָּבִים הַיְלָדִים לְהִתְיַחֵס אֲלֵיהֶם בְּסַלְחָנוּת וּבְאֹרֶךְ-רוּחַ, כִּי אָנוּ, הַמְּבִינִים אֶת סוֹד הַחַיִּים, אֵינֶנוּ מְיַחֲסִים לַמִּסְפָּרִים חֲשִׁיבוּת יְתֵרָה. (הנסיך הקטן - אנטואן דה סנט-אכזופרי )
אנשים שפוגשים אותי בדרך יושב לפתחה של ארטמיס פוגשים במקרים רבים את
המציאות שלהם, את המראה שלהם מול יציאה מהשגרה והגשמת החלומות את בדיקת הגבולות
ואת הנכונות לבדוק הנחות יסוד בסיסיות. אחת השאלות שאני נשאל בכל הזדמנות כזו בה
האדם בעצם קצת נבהל מהמפגש וממה שהוא רואה זה...תגיד כמה עולה? מה כזה סכום בשביל
זה? או וואלה השקעה כדאית! נכון זה בלי ארנונה ומיסים?...ועוד התייחסויות הקשורות
למחיר ולפרקטיות של המגורים האלו...מעטים מוכנים לשמוע ולדבר על המסע האישי הטמון
באורך חיים זה, מעטים עוד יותר מוכנים לקבל שהמסע הזה מתוך בחירה ושבשאר החלקים של
חיי אני באמת עובד (אפילו די קשה), באמת נפגש עם אנשים ובאמת מתחזק משפחה וחברים.
האנשים הנצמדים לסוגיית המחיר לא מוכנים לשמוע
על מינימליזם, על חיים פעלתניים, על ניהול משאבים, על קבלת החלטות ועל
זריחות ושקיעות מול מדבר יער או להתעורר בעיר חדשה, על שינוי שגרת חיים כאשר הבית
ממוקם שתי דקות ממסיבת החתונה שאליה הולכים, על ההזדמנויות שחיים כאלו מזמנים.. הם
רק מצליחים להאחז בחוויית המספרים...והמסע של ארטמיס הוא כל כך יותר מכך..
יום שישי האחרון הפכתי ל"מלאך שביל" ליום אחד ובאתי עם ארטמיס
לבקר את בני וחבריו הצועדים בשביל ישראל, מפגש מרגש, משמח עם חבורה צעירה ששמה לה
אתגר ופרויקט לפריצת דרך, לסיים הליכה של 1100 ק"מ בתוך כחודשיים ובדרך לבדוק
את גבולות האפשר, גבולות החברות והנכונות לחבור לאחרים, גבולות הלבד והביחד,
להתייחס ברצינות אל המסע האישי ולחוות את החיים בכל קשת הגוונים והטעמים. מפגש
מרגש בו הבן זכה למקלחת אמתית באמצע שום מקום וארוחה חמה מפנקת ומנחמת. מפגש עם חבורה צעירה ושיחה בגובה העיניים אל תוך
הלילה והשקם בבוקר מפגש שהוליד שיחות עמוקות בצל
המסע של כל אחד מאתנו והניחוח של הבית שפתאום הגיע עמוק לתוך המסע בשביל
ישראל - הזדמנות קסומה להתחברות בצורה חדשה עם החבורה.
המסע הזה גם מכיל הזדמנויות קומיות ומופלאות..שבת בבוקר בטרם פונה החבורה
לדרכה ישבנו למעגל של תה קפה עוגה, שתי נשים מקסימות שאלו ללא היסוס אם אפשר
להצטרף ובשמחה פינינו מקום במעגל - לפתע מגיע בקשה קצת חריגה - אמריקנו, חם לא חזק
חלב בצד ???? מבט התדהמה על פני הפתיע גם אותן... אין לי מושג מה זה אמריקנו יש נס
קפה, או תה...מבט התדהמה על פניהן ורגע הבנת הסיטואציה שנחת על שני הצדדים... לא
אין מדובר בדוכן מרשים למכירת קפה ומאפה אלא במלאך שביל נייד וחבורת שביליסטים
ומתוך המפגש ומתוך ההזדמנויות צמחה שיחה נעימה ומרגשת ואף נולדה הזדמנות עסקית
חדשה ליוריקה וורלד.
יום שבת לפני הצהריים שמש של סתיו קיץ טחנת הנזירים על נחל ציפורי - מקום
קסום, ילדה מקסימה בטוחה שאוטו גלידה הגיע.. היה צריך הסבר מאבא וביקור בארטמיס
לשכנע אותה שיש פה עולם קסום אך הפעם ללא גלידה.. שיחה קצרה על הא ודא עם האבא
והנה צמחה לה עוד הזדמנות לחברות ואולי גם להזדמנות עסקית.
החיים על גלגלים מערבים המון מעברים והזדמנויות, חוויות והתבונניות, התפתחות אישית והתמודדיות
רובן לא קשור ל...כמה עולה
וגם לא לוואלה שילמת יקר.ארוחה ביתית מפנקת בהכנה
יום ראשון, 10 באוקטובר 2021
Art3mis ותמונת החזון - פרק 5
כוחה של תמונת עתיד, תמונת החזון, כוחו של הדמיון וחווית המסע ליצירת
מציאות יום יומית.
לפני כשנתיים, ביקשה ממני אסנת לדמיין ולצייר תמונת עתיד, לדמיין רגע את
עצמי בעוד שנה שנתיים.. לאן אני רוצה להגיע, איך זה נראה ואיך זה מרגיש מה אני
רואה שם כשאני עוצם את העיניים וחושב על זה כשאני כבר שם. הנחיה נוספת וחשובה לא
פחות.. להתעלם מהדרך איך מגיעים לשם, לא להתעכב על הפחדים והקשיים איך זה יקרה רק
להרגיש את התחושה של להיות ולהאמין.
בתמונות העתיד שיצרתי היה לי ברור שאני חוזר לחיות בבית נייד, חלום ומציאות שליוו אותי בצעירותי. הדיוק הנדרש
בחיים בבית נייד (בית נייד על היבשה או בים), אורח החיים הפעיל בבית שכזה, החוויות
וההרפתקאות שאורח חיים זה מזמן לצד סביבות משתנות וגמישות תוך כדי שגרה
מוקפדת של חיים כאן ועכשיו בפנים אך מסע
של התחדשות יום יומית מבחוץ. מסע השומר אותך בלמידה מתמדת וערנות. ראיתי את עצמי
נח בפינה ירוקה לצד הבית הנייד שלי וחברת יוריקה וורלד פורחת ומביאה שפע ושינוי אל
חיי תוך כדי התנועה.
תמונת העתיד נבנתה מתוך תחושה רגשית עמוקה, תחושה של געגוע לבית נייד בדומה
ליאכטה בית אשר יכול ללכת איתי כחוויית מסע, בית שמאתגר גם ברמה הטכנית ושומר על
אורח חיים ערני ופעלתני והדורש, ברמה מסוימת תחושת עשיה יום יומית, בית שהוא
מנימליסטי ומחייב לחשוב על אילו חפצים מלווים אותי במסע החיים יום יום ולוותר
לחלוטין על תחושת האגרנות . בית שמאפשר לצאת למסע ספונטני ללא צורך לארוז או לפרוק
כי הכל כבר כאן, בית שיהווה תחושה של יציבות בתוך מסע חיים מטלטל בעולמות החינוך
היצירה והחיים.
היום כמעט אחרי שנתיים, אני חי בארטמיס - אוטובית אספנות ייחודי ומיוחד
אותו אני משפץ ומשקם, ארטמיס היא בת גילה של היאכטה שרכשתי מיד עם שחרורי מהצבא ( Sagittarius ) ואשר היוותה את ביתי הראשון
במשך שנתיים והיוותה את העוגן לתחושת הצורך שלי בבית נייד (ובצורה מדהימה גם שני
השמות קשורים לעולם החץ וקשת). ארטמיס מהווה את התגשמות תמונת העתיד עם אורח החיים
המדויק והמשוחרר, רגעי המנוחה בנופים מהממים ומשתנים לצד עשיה מתמדת ובדיקת גבולות
האפשר באורח חיים מופלא זה מול המשפחה, מול עצמי ומול עולם החינוך.
תמונת החזון שהופיע צבעונית אך מהוססת וליוותה אותי מעל פינת העבודה של
המחשב, תחילה כתמונה שאיני מאמין באמת שתקרה ובהמשך בהתגייסות מלאה של היקום- דרך
מגפת הקורונה שלימדה אותי שזה אפשרי וגרמה לי ליצור תכנית עבודה למימוש התמונה,
הדיוק והאיזון בין החלומות - בית בתנועה, חוויה משפחתית ומימוש חלום החינוך
ויוריקה וורלד מתממש כבר כמעט חודשיים מידי יום במלואו.
מסע זה מתוך תמונת עתיד לימד אותי יותר מכל על עצמת המציאות הנבראת על ידי
מחשבה היוצאת מציאות ועל החשיבות בדיוק החזון אליו שואפים - כי מה שמבקשים אליו מגיעים.
יום רביעי, 15 בספטמבר 2021
Art3mis והאימון לחופש - פרק 3
הבחירה בחופש היא בחירה מודעת המחייבת מחויבות דיוק ולעיתים מאמץ
והתמודדות. לא אינני מדבר על חופש במובן של חוסר כיוון מוחלט, בהייה מול החלל
(והחשוב לאפשר זמני בהייה מול החלל אבל זה לפוסט אחר), וחוסר מעש קיצוני הכולל הזנחה של הגוף הנפש
והסביבה. הבחירה בחופש, מבחינתי, משמעותה הגדרת היעדים, המדדים וההישגים הנדרשים
בעצמך ללא כפיה חיצונית ומתוך נאמנות לי וזאת לצד הגדרת הפעולות והמעשים שאתה בוחר
לעשות כדי לעמוד ביעדי החופש.
ארטמיס היא אחת מהבחירות שלי לחופש. ולאחר תקופת מגורים של שלושה שבועות
אני מגלה שארטמיס היא המאמנת המופלאה שלי לחופש לא פחות מהאמצעי המושלם עבורי
לחווית החופש, היא טומנת בחובה מגוון אפשרויות אין סופיות, את ההזמנה לבחור את
הסביבה בה אני חי בכל רגע ואת מעגל השכנים שעוטף אותי, את עיצוב הפנים של
החלל בו אני חי ואפילו במידה מסוימת את
מזג האוויר בו אני בוחר להתעורר בבוקר. כמו בכל חופש פה טמון גם האימון הראשון, מה
הבחירה האמתית שלי בכל רגע ורגע, איפה אני רוצה להיות לא כי שם כתובת המשרד או
הבית שלי, לא כי הילדים צריכים להגיע לבית הספר (במזל טוב השנה כבר לא שולח אף ילד
למערכת החינוך) ובעיקר לא כי לא נעים להגיד לא למכר רחוק שהזמין אותי לחנות בחצר
ביתו. ארטמיס מחייבת אותי בכל פעם מחדש לבחור איפה אני רוצה לגור, מה הכי נכון
ומדויק עבורי לשבוע הקרוב.
בחירה היא בהגדרה מתוך אוסף אפשרויות וכאשר נבחרת אפשרות אחת הרי שאני
מוותר על ההזדמנויות התמונות באפשריות האחרות וארטמיס מאמנת אותי בכל שבוע מחדש
לבחור בלב שלם היכן אני רוצה להיות ועם מי ולשחרר את כל ההזדמנויות האחרות ללא
התחבטויות כדי ליהנות באופן מלא מהבחירה החופשית שבחרתי.
כדי שההבטחה הטמונה בארטמיס תתגשם בחיי, כדי שאוכל לבחור וליהנות מההזדמנויות שנקרות בדרכי עלי להיות מוכן. מוכנות זו אינה רק מילה וכוונה אלא מעשים ופעולות רבות יום יומיות כדי להבטיח את המוכנות שלי ושל ארטמיס להזדמנויות הנקרות בדרכים. אני חייב לטפל ברכב בצורה אקטיבית ויוזמת לתחזק אותה ולשפר את היכולות הטכניות שלה כחלק משגרת החיים, ארטמיס כבר בת 34 וכל כאב קטן יכול להפוך לעצירה גדולה בדיוק בעליה לרמת הגולן וכל דחיה בטיפול ברעש חדש שהופיע יכולה להסתיים בעצירה לא מתוכננת של מסע החיים.
כדי לאפשר את מידת החופש הרצויה לי ( או במילים אחרות לאפשר לי לעמוד איפה
שאני רוצה מתי שאני רוצה) ארטמיס צריכה לספק לי בצורה עצמית את כל צרכי הבית ( מים
נקיים, מערכת ביוב, חימום קירור, חימום מזון מקלחת חמה...) בכדי שזה יקרה צריך
לשמר את האיכות המכנית של סביבת המגורים באיכות טובה, לוודא שמכלי המים מלאים
ומכלי הביוב ריקים (ולא הפוך), שהתאים הסולריים נקיים ולנהל את משק החשמל של
ארטמיס כל הזמן.
האימון לחופש עם ארטמיס לא מסתיים בהחלטות הגדולות אלא מעביר את ההחלטה על
חופש למודעות כל הזמן, האם אני יוצר קשר עם השכן לרגע החדש מה עומק הפתיחות
והפגיעות שלי שאני מוכן לחשוף, לאיזה צד של הנוף להעמיד את הרכב, האם עדיף נוף
בערב או שמש בפנים בבוקר, את מי אני מוכן להכניס הביתה ולמי אני חוסם את הדרך
באסרטיביות, מה אורך המקלחת שאני עושה מול כמה פעמים אני מוכן ללכת למלא מים.
אימון זה של החלטות מודעות וקטנות כל הזמן מלמד אותי בעצם את החשיבות שבקבלת
החלטות שלי וקבלת אחריות על ההחלטות שקיבלתי בכדי להגיע אל תחושת החופש....
ערב יום כיפור תשפ"ב, השקט יורד על כדור הארץ ואני בחרתי להעביר את היום המיוחד הזה מעל הכנרת ולקבל
החלטה, והפעם לא ביני לבין המקום ולא ביני לבין חברי אלא ביני לביני שבשנה הקרובה כחלק מהמסע שלי ובעזרתה של ארטמיס אני חי בחופש מדויק.
גמר חתימה טובה
יום שבת, 31 ביולי 2021
Art3mis וחכמת הדרכים ... פרק 2
האוטובית זכתה לשם Art3mis, בזכות תחושה החיפוש והצייד, בזכות סבלנות אומנות החץ והקשת
ובזכות הייחוס ב"שחקן מספר 1"
וגם בזכות ההברקה של יותם. רכב
אספנות בת 35 , שרירית רחבה, גבוהה
וארוכה. רכב שנותן פרספקטיבה אחרת לגמרי
בזמן הנהיגה והתנועה.
המסע שלי עם Art3mis רק החל אך השעורים הנלמדים בכל יום והחיבור בין המסע האישי למסע
בדרכים כבר עזב את התחנה הראשונה ובהחלט מצביע על חגיגת החוויה המשותפת הצפויה
בהמשך הדרך.
השבוע הגיע זמן הטיפול המכאני העמוק, החלפת שמנים, תיקון נזילות, החלפת
אגזוזים ובולמי זעזועים וניכוי וצביעת התחתית. לאחר תאום ארוך ומדויק עם המוסך (כן
מדובר ברכב אספנות, כן בחיי וונודרה אבל מנוע 5700, נשבע שזה מה שכתוב ברישיון, כן
הרכב מאוד גדול זה אוטובית...עוד נשוב את השיחה הזו).. יצאתי מעט באיחור לכיוון
המוסך, חטפתי את בקבוק המים הקרים תרמיל על הכתף ובריצה אל הרכב, קצת מקלל את עצמי
על העיכוב של הבוקר אך כהרגלי, יודע,
שאקדם זמנים ואסתדר. פותח את הדלת של Art3mis מתיישב...אהה צריך לסדר את
המראה השמאלית שאינה מכוונת... אין שום אפשרות בשליטה חשמלית כמובן וגם שום אפשרות
להגיע ממושב הנהג... שוב יוצאים מהרכב מארגנים את המראה ...מתניעים ויוצאים
לדרך....אבל אז מגיע השעור הראשון
לArt3mis יש את הקצב
הבסיסי שלה, קצב של התנהלות בעולם המוכתב ממי שהיא, ומה שהיא. ראשית צריך לסדר את
כל הדברים במקום ולוודא שכל המגירות קשורות והארונות נעולים "לישינג"
לים סוער בלשון הימיים.
Art3mis דורשת בבוקר שתי לחיצות עמוקות
על דוושת הגז בכדי לשכנע את דיזות הקרבורטור הגדולות להכנס לפעולה ולאחר מיכן
שניים שלושה ניסיונות הצתה קצרים. לאחר ההתנעה Art3mis זקוקה לשלוש ארבע דקות של
מתיחת שרירי בוכנה לפני שהיא מוכנה להעמיס את המשקל ולצאת לדרכים. אין טעם להאיץ
את התהליך, אין טעם לקלל או לחבוט בהגה אין טעם להתחנן או להתפלל... ניסיתי את כל
אלה ו Art3mis השיבה לי ברוגע - פשוט תמתין
לזמן הנכון אחרת לא זזים - סבלנות.
המתנה קצרה, הזדמנות נפלאה לתכנן את היום העומד בפתח, להתאים את המוזיקה
לדרך, לקחת כמה נשימות עמוקות, להודות ליקום על הגשמת חלומות ולהוכיר את
העובדה שאני עושה עוד צעד בדרך להגשמת
החלום וכבר יוצא לדרך רגוע ומחייך.
הזמן אינו עוצר ואנחנו בקצב המאה ה21, אני מנסה להאיץ ב Art3mis כדי להרוויח את הזמן האבוד אך
בכל פעם שדרישת הנסיעה נהיית תובענית יותר או במילים אחרות אני מנסה לנסוע מעל
80-90 קמ"ש קרקוש הדברים מתוך הארונות וצלילי החריקה של חלקי האלומיניום
הנימתחים מזכירים לי שאני נוסע אם הבית על הגב ואולי לא כדאי מאוד להזדרז
כרגע..עדיף להאט, להנות מהדרך ולתת ל Art3mis לנוע בקצב שלה....וכן הגענו
לשעה 07:00 ועדיין לא הגענו אל היעד - עכשיו יש צורך לעצור לשעתיים, לעבור לאחור
לנוח מעט, לקרוא ולתכנן תכנונים ובעיקר להודות על סיום עבודות החשמל והמזגן הנעים
כי בשעתיים הקרובות לא זזים לשום מקום :)..
בשמחה רבה לאחר 02:45 שעות מרגיעות ומלמדות, זמן בו הותאמו הציפיות המתהוות
ביני לבין Art3mis עשיתי את
הדרך מרמת החייל אל עמק חפר וחיוך של תחושת הישג ולמידה נסוך על פנאי ומפרפר
בליבי.
יום הזיכרון שלי תשפ"ד - המסע שלי עם ארטמיס פרק 28
כיתה א' מלחמת יום הכיפורים ויש תכונה ויש מלחמה. אני על האופניים הלבנות פעם ראשונה ואבא יוצא בנשיקה ויוצא למלחמה וכולם עם פרצופים רצי...
-
ארטמיס, הפסקה וארוחה החיים בארטמיס מקפלים את כל הציוד שאיתי ל14 מטר מרובע ברוטו. אחת התגובות השכיחות שאני מקבל מאנשים ששומעים שאני חי על ג...
-
הרהורים של שנתיים במסע.. בעודנו צועדים בסבך העצים ליד פלג הנחל שעדיין זרם בהפתעה באמצע הקיץ... מספר רגעים לפני השקיעה וארוחת שישי ...
-
ב 7.10 שבע בבוקר, אני מטייל עם מלמל, כלבתי האהובה, בפרדסים ליד כפר ויתקין, לפתע שני מסוקי קרב חולפים בטיסה. שבת, שקט, חג... שנים בפיקוד העו...