המסע שלי עם ארטמיס - השגרות הקבועות פרק 15

 

פעולות מונוטוניות שחוזרות על עצמן גרמו לי תחושת אי נחת וצורך דחוף לקצר תהליכים ולוותר על שלבים.

 

שטיפת פאנלים סולארים כדבר שבשגרה

אני זוכר את חנות בגדי הילדים של סבא סבתא ודודה שלי ברחוב ויצמן בגבעתיים. חנות בגדים קטנה שהימים שלפני פסח היו  ימים של לחץ והמוני קונים, ימים בהם גם אימי נהגה להתגייס ולעזור ואני, כמובן, התנדבתי לחבל ככל יכולתי בסדרי העבודה התקינים בחנות. אני זוכר את תחושת האימה שלי, כבר בגיל 7 או 8 מפעולות שגרתיות...פותחים את החנות - תולים את הסחורה לתצוגה על קולבים ועל הדלת, בשתיים יוצאים להפסקת צוהריים ומורידים את הסחורה, בארבע פותחים מחדש את החנות ותולים את הסחורה ואז בשבע בערב סוגרים את החנות ומורידים את הסחורה מהקולבים ומהדלת והכל נעשה בדייקנות ובסדר פעולות רצוף שהגוף כבר סיגל והיכיר וניתן לבצע את הפעולות ללא מילים וללא עצירה....לא יכולתי להבין שסבא וסבתא עושים את המשימה השגרתית הזו כל כך ברצינות ולא מתעייפים ומוותרים על השגרה המתישה הזו.

 

החיים בארטמיס, בימי שהיה בחניון מסודר או בימי טיול ומסע במקומות משתנים, מחייבים שמירה על רצפי פעולות שגרתיים ועקביים, סידור המיטות המשמשות גם כמרחב מגורים במהלך היום, מילוי מיכל המים, ניקיון וסידור מרחב המגורים, פתיחת הכיסאות לישיבה בחוץ וקיפולם לפני כל תזוזה, הוצאת התיונים מהקופסא העליונה סגירתה והחזרת הקופסא לחלק העליון של מדף הקופסאות, קיפול ואבטוח מדוקדק של הציוד לפני כל תנועה (על כל ארון הנשאר פתוח או דלת מקרר לא נעולה מגיע התשלום במהרה בדמות קערה שבורה), איזון הרכב במקום החניה החדש.. פעולות שגרתיות החוזרות מידי יום ולעיתים אפילו מידי כמה שעות מספר פעמים ביום. ללא פעולות אלו החיים בארטמיס הופכים במהרה לכאוס מוחלט בו לא ניתן למצוא דבר ואין היכן לשבת ובוודאי שלא ניתן להכין ארוחה הגונה לשבת ליום של עבודה או לפרוש לשינה נעימה.

 

דרך החיים הזו במסע לימדה אותי לתת כבוד לכל פעולה שגרתית המקדמת את שגרת החיים במסע ולכל חפץ במרחב המחייה המצומצם. לתת לפעולות השגרתיות את תשומת הלב הראויה להן מתוך תחושת המוכרות בגוף אך גם מתוך מתן כבוד למסע ולסביבה בה אני חי. עם סיום העבודה על המחשב או סיום המשחק במשקפי המציאות המדומה יש להכניסם לנרתיק או לקופסא בצורה מדויקת לארוז ולגלג את הכבלים ולהכניס למדף הנכון שבמקום הנכון ולהוציא הכל מחדש לקראת המופע הבא.

 

שמירת על הרוטינות המדויקות ללא אפשרות של וויתור עצמי ודחיה דווקה הן מתגלות כמנוע חשוב בהכנס אנרגיה של עשיה ותנועה לתוך חיי. מתן כבוד לכל חפץ שבחרתי שימצא במרחב המחיה שלי מתוך ההבנה שמה שמקיף אותי הם דברים הכרחיים למסע האישי שלי ולתנועה של ארטמיס. מתן כבוד על ידי שמירה על תקינותו, ומקומו. הערכה מתמדת האם חפץ זה דרוש לשגרת חיי או שמה יש דבר מדויק יותר להשגת המטרה ואם חפץ זה הינו החפץ הנכון והמדויק הרי שיש לשמור אותו כדי שישמש אותי ברגע שאצטרך אותו גם כשאיני ליד מרכז קניות זמין וגם כדי שאמצע אותו בתוך סבך הכוכים ותאים האחסון בארטמיס. תחושת המוכרות של התנועות המלוות את שגרות עשיה אלו, תנועות ההופכות ליותר ויותר מיומנות ומדויקות. תנועות המלוות בתחושת הסיפוק שבעשיה גם בפרטים הקטנים.

 

 השינוי העצמי הנדרש כדי לסגל הבנה של נתינת כבוד למרחב שבו אני חי ולדברים המשרתים אותי בפעילות היום יומית הוא עוד צעד שנלמד מהחיים בארטמיס ומהמסע המשותף. הפעם ללמידה זו יש גם השפעה על התבוננות שלי על העבר ועל סבא וסבתא היקרים ועל הסבלנות בה הוציאו והכניסו את הסחורה מידי יום בחנות הקטנה שבגבעתיים.

אחרי פסח שמח לכולם