המסע שלי עם ארטמיס – מסע החיים ארבע שנים למסע פרק 35

 בימים אלו אני חוגג ארבע שנים של מסע החיים שלי בארטמיס. הבית שלי  על גלגלים. ארבע שנים משמעותיות אשר החלו בסוף ימי הקורונה ובסיום של תקופת מילואים משוגעת , עברו דרך שומר חומות והמשיכו אל תוך מלחמת חרבות ברזל הבלתי נגמרת. ארבע שנים בהם החלומות האישיים והציווי החברתי התערבבו שוב ושוב אלו באלו. ארבע שנים בהם התפתחתי מקצועית וצמחתי אישית. פגשתי אנשים וחברים למסע חלקם נוודים החולקים תנועה ברכבים, חלקם חולקים תנועה של הלב והנשמה.  זהו מסע רב-פנים ויומהולדת ארבע למסע זו הזדמנות להסתכל בנחת ולהעריך את השבילים הדרכים והחברים.

ארטמיס היא נקודת חיבור העולמות שלי וכיום גם העוגן ומרכז חיי. ארטמיס אלת הציד העוסקת בנדודים ותנועה וסלין אלת הירח – הכלבה האהובה המלוות אותי במסעי בדרכים וגם ארט3מיס חברתו של וייד וטס בשחק מספר אחת בת הזוג המדלגת בין החיים במטאוורס לחיים הפיזיים ומסייעת בהרחבת גבולות האפשר בחיבורים אנושיים ובמאמץ שיתופי. ארטמיס הבית שמאפשר לשנות אווירה מקום וסביבה, הבית המדויק שלי המכיל את כל מה שאני צריך ומונע ממני (כמעט) לצבור משא מיותר, הבית המחבר אותי לתוואי השטח לרוחות לגשמים ולשיפועים אך גם מאפשר לי לעוף ולחלום על יצירת עולמות חדשים.

ארטמיס הפכה לבית ומשרד סדנא ומרכז למידה ובעיקר עוגן להגשמת החלומות. בכל מקום בו אני חונה ובכל נוף הנשקף מהחלונות, הרי הגליל או מרחבי הנגב, מראה הים או בתים עירוניים תמיד בחזרתי לארטמיס מתרגשת בתוכי אותה תחושת נוחות של חזרה אל הבית. תחושה שהלכה ונבנתה במהלך ארבע השנים. גם סלין האחת והיחידה שהפכה לשותפת מסע כבר יודעת לחפש את ארטמיס בכל מקום בו אנחנו חונים לתקופה קצרה או למספר ימים. 

החיים על גלגלים מלמדים על השפע והיום במלאת ארבע שנים התובנה שהשפע נמצא בתוכי התבהרה לחלוטין. הידיעה העמוקה שהשפע לא מגיע מכמות המשאבים שאני מקבל אלא מהיכולת שלי להסתפק בהם ולנהל אותם ללא תחושת חוסר היא מהות השפע. מערכת החשמל הסולארית החזקה של ארטמיס ומיכל המים מאפשרים לי לחיות תקופות ארוכות ללא שום צורך בחיבור לתשתיות אך גם מזכירות לי על בסיס יום יומי קבוע שאת השפע הזה יש לנהל להקפיד על צריכת החשמל, להיות ערניים לצריכת המים כיצד שוטפים כלים, איך ממחזרים מים מהמזגן ואפילו באילו שעות מפעילים נינגה או כיריים חשמליים כדי להנות מהשפע שארטמיס יודעת להציע.

המסע בארטמיס שומר את חיי ערניים ופחות מאפשר להפרעות הקשב לדחות פעולות חיוניות. כל שינוי בקולות שסביבי כל שינוי בתחושת התנועות מתרגם מיד לצורך לבחון מה המקור ומה השתנה. מיכל המים התרוקן? המאוורר קפץ או שאולי חיה חדשה מצאה מנוחה בצילה של ארטמיס השמנמנה. ערנות זו של המח מסייעת לי לשמור על מיקוד ולהתמיד במסע היצירה והלימוד.

בעוד יומיים תפתח שנת הלימודים תשפ”ו. זו השנה ה־11 בה אני שותף לפתיחת שנת הלימודים ושנה רביעית שבה ארטמיס היא הבסיס לתנועה – מסע אישי מקביל וקסום לא פחות, מסע לבניית מערכת חינוך אחרת: מערכת חינוך המבוססת על שילוב עמוק של טכנולוגיה, משחוק  מיומנויות חברתיות ומיומניות אישיות. בשנה שעברה, במועד הזה, הייתי ממוקד כחלק משירות המילואים, בפתיחת שנת הלימודים בעוטף, כחלק מתהליך השיקום. השנה, לראשונה לאחר מספר שנים, אני  מתרגש לאחר עבודת קיץ מאומצת בנופים קסומים לקראת השקת תוכנית לימודים הכוללת מילים מסובכות כמו אימרסיביות, מולטי דיסציפלינריות, לומד עצמאי, בינה מלאכותית ולמידת חקר.  או במילים אחרות החיים על מאדים. שנה בה ישולבו חיים בתנועה עם הרחבת האפשר במטאוורס ובחיי התלמידים.

שנה רבעית למסע שלי עם ארטמיס. קצת יותר רגוע, קצת יותר ברור, חש את הנוחות והכיף אך לא מפסיק להתרגש

שניפגש בדרכים טובות ונמשיך להוביל שינויים ומהפכות

 

המסע שלי בארטמיס - חופשה על גלגלים - פרק 29

 

לפני מספר חודשים הופיע ההזדמנות לצאת שוב לדרכים ולהצטרף למסע באוטובית בגרמניה . מסע של 16 ימים. הפעם, בניגוד למסע הקודם עם הילדים והמשפחה, המסע הוא שלי ולכן היה לי חשוב להתמקד במה שאני רוצה ומה שעושה לי טוב ולא במה שצריך לראות ולבקר עם הגעתו של התייר לאזור.

 הפעם מסע קצת שונה, מסע של התרחקות, הרגעות הנפש, חברות וטעינת מצברים. לפני שלוש שנים ב 20 ליולי 2021 קיבלתי החלטה לעבור לגור על גלגלים. לא בבית קטן שנקרא קרוואן וממוקם היכן שהוא אלא בית על גלגלים שניתן להזיז אותו ממקום למקום ולחיות בתנועה. חלק מההחלטה הייתה תחושת הקסם ששרתה עלי כאשר יצאנו לטיול קרוואנים עם הילדים וראיתי את אותם האנשים הגרים בחניוני קרוואנים ויוצאים עם הבית מעת לעת לחופשות ומסעות. והנה הופיע הזדמנות לסגירת מעגל

 

 ההכנה והתכנון הם חלק מהחוויה וגם בירור הציפיות.

בדרך כלל אני מתעב את שלב ההכנות, אני מתקשה ליצור תכנון מדויק, אני מתקשה לארגן זמן מסודר בו יושבים ומתכננים. במובנים רבים אני חי את ההוויה הישראלית של "יהיה בסדר" לא כאידיאולוגיה אלא כי....ככה החיים. במשך שנים שמעתי מאסנת את משפט המחץ "האדומים שלך צריכים להפוך לירוקים - או שתמצא מי שאוהב לעשות זאת או שתשנה נקודת מבט".

 

 משפט אחד שקרן זרקה לאוויר שינה את נקודת ההסתכלות שלי ואת כל הגישה לשלב התכנון וההכנה - ההכנה היא חלק מההתרגשות לקראת המסע. פתאום ההרפתקה של השבועיים וחצי הפכה להרפתקה של שלושה חודשים. בחירת הקרוואן המדויק והנכון מתוך אין ספור אפשרויות, רכישת הציוד המדויק למטבח (כן החלטתי לרכוש את הציוד הנדרש במקום לשכור ציוד מטבח), חיפוש האתרים בהם נבקר ובעיקר השאלה הגדולה מה אני רוצה מהחופשה ומה אני רוצה לחוות איפה להיות, ובאיזה קצב. שינוי נקודת מבט הפך ברגע את האדום לירוק אהוב  ומחובק.

 

 

הזיכרון של אינסוף בתים עתיקים, מוזאונים וטירות מדהימות מיד התיש אותי וגופי זעק לא הפעם. הפעם אני רוצה המון טבע והליכה, אני רוצה הזדמנות למנוחה אמיתית ושלווה, וכמה הרפתקאות הכרחיות, אני רוצה בית על גלגלים שיהיה נעים ונח גם בימים סגריריים של גשם אך שיהיה בגודל מינימאלי נח לתנועה ולא מעייף לנהיגה. לאחר ההבנה עם עצמי מה חשוב לי לראות - מגלשה ענקית קודם למוזאון אומנות, טיול יער חשוב מכנסיה מפוארת מימי האבירים ואוכל טוב שווה את ההשקעה והזמן במציאת הפינה הנכונה החלה חגיגת החיפוש והלמידה. נקודות הונחו, אתרים סומנו ונבנה מסלול החלומות לחופשה.

 

יציאה לחופשה - תכנון הוא חשוב אך לא צריך לעמוד בו בכל מחיר (Be Competed but not attached)

המסע התחיל בדיוק על פי התכנון באחור של שלוש שעות בטיסה והגעה למלון אחרי שעת הסגירה (כן מסתבר שאנשים קפדניים אלו סוגרים את דלתות המלון והולכים לישון וגם אחור של 3 דקות הוא אחור ..) שיטת ההידחפות הישראלית והצבת עובדות בשטח עבדה וזכיתי להיכנס לחדר ולישון מספר שעות סיור קצר בבוקר, הליכה לאיבוד ברחובות מנומנמים והגוף מבין שהגעתי לעולם אחר.

פגישה משמחת עם קרן שיצאה למסע שבועיים קודם ופגישה מרגשת עם שנצ שמראה את התרגשותו ללא גבולות והנה אנחנו יוצאים למסע לא לפני שעצרנו לחקור פינה קטנה של חיות וטבע בדרך.

 

קבלת הקרוואן כבר הייתה חגיגה שלמה, בכל זאת שלוש שנים של חיים על גלגלים הפכה את הכניסה לקרוואן כמו כניסה לסביבה מוכרת רק חדשה ומרגשת, חדר בית מלון נייד, פינה מפנקת בדרכים.

 

 

 

 

 

היעד הראשון, שהוכן בקפידה לאחר בדיקה של מרחקי נסיעה ואפשרויות ביקור וחנייה הייתה העיר זלצבורג - שיחה קצרה וידידותית עם הבחור המקסים שמסר את הקרוואן שכנעה אותנו לעצור ב Chiemsee אגם קסום בדרך. האגם התגלה כמקום עם נוף נפלא וסיפורים היסטוריים מרתקים. בסופו של דבר ביקרנו רק בארבע נקודות מתוכננות ובהמון פינות ומקומות שלא הייתי מוותר עליהם לעולם.

 

 

בתוך סביבה מלאת שינויים הערכת השינוי ובחינה מהירה של האפשרויות והחלטה על כיוון פעולה הם  מתכון להצלחה.

הטיול  שלנו השתנה בכל כמה שעות בהתאם ליקום, המלצות ומצב העייפות שלנו ושל שנצ. בורכתי לטייל עם שותפה לדרך שבקלילות של אצבעות והצלבה של אפשרויות ידעה לתכנן את העצירה הבאה והיכן ניתן לחנות עם הקרוואן ומתי פשוט מדלגים לנקודה הבאה. אילו שירותים ניתן לקבל פשוט בחניון עירוני ומתי שווה המאמץ להיכנס לחניון פרטי ומפנק. תכנון  וניווט הם חשובים אך כשנתקלים באדומים לפעמים הכי פשוט למצוא את מי שאלו הירוקים שלו.

מנוחה  ובהייה הם חלק  מהעבודה

יצאתי לחופשה אחרי שנה מאתגרת במיוחד, רצף מילואים אין סופי ואווירת אסון המרחפת באוויר, אתגרים בהובלת החברה וכיוונים טכנולוגיים חדשים שהופיעו מדי יום. האינסטינקט הראשוני הוא להמשיך לעבוד יותר קשה, לשקוע יותר בעשיה. ההחלטה לעצור הכל ולקחת אוויר לשנה הבאה היתה כנראה ההחלטה  הנכונה ביותר שעשיתי השנה בכדי להנות מהמשך המסע.

 

 

 

 

 

המסע שלי עם Art3mis - ההסכמה השלישית "אל תניחו הנחות" - פרק 10

 

המסע ההנחות וההזדמנויות

ההסכמה השלישית בספר "ארבע ההסכמות" אומרת - "אל תניח הנחות"

קיימת בנו הנטייה להניח הנחות בנוגע לכל דבר, והבעיה היא שאנו מאמינים שהן האמת. אנו יכולים להשבע שהן אמיתיות. אנחנו מניחים הנחות בנוגע למשה שאחרים עושים או חושבים (דון מיגל רואיס).

 

לארטמיס ולחיים על גלגלים יש נוכחות מרכזית בחיי בחודשים האחרונים ונוכחות משמעותית במרחב בו היא נמצאת. הנוכחות הזאת נבנת קצת בזכות החידוש שבדבר וההתרגשות שלי לספר על המסע לכל מי שמוכן לשמוע וכמובן כל מי שרואה את הרכב הגמלוני והגדול חונה ואותי יוצא ממנו וכל מי שמנסה לתאם פגישה איתי פנים מול פנים וניתקל בהתלבטות איפה אני חונה באותו היום והאם אצליח להגיע לפגישה. כל מפגש מחודש והצגת צורות החיים על גלגליםמול תלמידים, חברים, מורים אנשים מעורר מחשבות ושיח.

 

לרבים מאלו אשר פוגשים אותי בפעם הראשונה נבנית תמונה די ברורה של חיי המסע...גרוש טרי בקשיים כלכליים שהמגורים על גלגלים מהווים עבורו פתרון מגורים זול,  ללא עבודה מסודרת וסדר יום מובנה הנהנה לחיות בזולה ולהתנתק מהחיים ללא מחויבות וללא מתן דין וחשבון.

 

כאשר מתחילה השיחה היותר עמוקה ופרטנית נקרת ההפתעה על פניהם של בני השיח, אתה עובד? מנהל חברה? יזם? מרצה? יש לך פגישות עם אנשים אחרים? איך זה מסתדר עם חיים בארטמיס על גלגלים?

 

שיחות אלו מפתיעות אותי בכל פעם מחדש הרי זה אני אורי, אני גם איש חינוך וגם יזם עם ניסיון רב וקבלות של הצלחה, ואני גם מפקד במילואים, ואני גם אבא לשלושה קסומים ומקסימים, אני גם איש טיולים וגם חובב ים חובב אורגמי צילום וגננות וגם חי על גלגלים וכן ..אני גם מתקלח וגם מצחצח שיניים ומתגלח (לפעמים)  בבוקר כמו כל אחד שקם ליום פעילות.

 

שתי שיחות השבוע בהם בן השיח היה מופתע מהרעיון של להתפרנס וליזום בזמן החיים על גלגלים הפתיעו אותי ותפסו אותי לא מוכן מעומק הפער שבשיחה מול התפיסה שנבנתה עלי לבין מי שאני אך גם  מיקדו אותי בהסכמה השלישית  מתוך הספר ארבע ההסכמות של דון מיגל רואיס. "אל תניח הנחות". השיחות האלו השבוע הזכירו לי שאל לי להניח שהאחר מבין את כל ההתרגשות, העשייה, הדיוק של הדברים המלווים אותי הנדרש הלמידה היומיומית של תחומים חדשים וההתמודדות המתלווה לחיים על גלגלים לצד ההזדמנויות המפגשים החדשים, המח המתחדד עם הגעה לחניון חדש והמרחב שחיים אלו מציעים.

 

באותה מידה שהגיע ההבנה מבחוץ אלי חודדה בי ההסכמה הזו וחדרה אל חיי. התחדד הצורך להיות קשוב ולשאול על החוויות של השותפים למסע על גלגלים, חודדה המחשבה של ההסכמה כלפי התלמידים שלי שפוגשים אותי אחרי יום לימודים ארוך ולאחר שבוע של חוויות אני אייני יכול להניח שהם משועממים, לא מסוגלים, לא רוצים...מבלי שדיברתי שאלתי הקשבתי בדקתי שאני מבין ושיקפתי. אינני יכול להניח הנחות שאני מבין מה עובר על הורה לילד במערכת החינוך שמגיע עם החוויות שלו המטענים שלו וראיית העולם שלו ועלי לשאול שאלות ולקבל הבהרות מהיכן מגיע ההתנגדות ולמה תפיסותינו לגבי חינוך כל כך שונות. אינני יכול להניח שאני יודע איזו כיתה רואה המורה ומה החוויה שלו בין כתלי הכיתה לאחר שהוא סיים עוד מפגש אצלי של השלתמות....והכי חשוב אינני יכול להניח שאני יודע מה חושבים הקרובים אלי מבלי שנדבר ואשאל שאלות....כי כל אחד מראה פתח צר אחד מכיוון אחד בלבד בכל מפגש בין עולמות....ואי אפשר להניח הנחות מה מסתתר מאחורי המראה שנגלה.

 

 

Art3mis - מסע עושים עם אהבה יומן מסע 8

 

Art3misנינוחה על שפת הכנרת

ארטמיס מאתגרת אותי, מציבה בפני מראות ומחשבות. המסע בארטמיס בוחן את אמיתות החיים שלי והתפיסות אשר רכשתי לאורך הזמן. הקצב השונה של התנועה בדרכים, תשומת הלב הנדרשת בפרטים הקטנים, אחזקת השגרה של החיים בתנועה, הצורך בעשיה ובהתפתחות מתמדת אך גם ההבנה שצריך לעצור וליהנות מרגעים קסומים ממראות עוצרי נשימה וממפגשי דרכים נפלאים. המסע בארטמיס הוא מסע המאמן את שריר הלב להיפתח שוב ושוב ולהכיל ולהוקיר את הטוב שבעולם.

 

שקיעה קסומה

החיים בארטמיס ובדרכים תוך כדי תנועה בתוך מרחב טכני מצומצם והחיבור המתמיד בין פנים לחוץ  מזמינים, בקלות רבה, חיים של חוסר עשיה, אלתור של חיים לצד תקלות וחווית טיול שטח מתמשך עם ריח מדורה ואבק דרכים במיטה. החיים במסע מזמנים מעבר לפינה בכל רגע נתון את האפשרות של חיים בשולי החברה תוך התעלמות ממוסכמות חברתיות ויציאה ממעגל העשייה וויתור על החלום של מהפכה בחינוך ובחברה. אחת האמיתות המאותגרות, במסע שלי עם גלגלים, היא הצורך  לתת מענה לאחרים לפני שאני דואג לעצמי ולכלי הרכב המשרת אותי במסע.

 

 נדרש ממני אימון רב באהבה עצמית ובתחושת ערך אישית בכדי  להיצמד אל המסע בכל יום אך מתוך המשך הצמיחה בחיים, התפתחות ועשיה.

 

החיים על גלגלים במסע, בדומה לכל בית אך בעוצמה גבוהה יותר,  מזמנים תקלות שבר, תקלות מעצבנות וצורך בתחזוקה על בסיס קבוע. צינור מים שמטפטף לא קריטי אפשר לחיות אבל מעצבן, מקרר שמרעיש קצת יותר ומדי פעם מקפיא את הירקות, פילטר של מזגן שניסתם מאבק וצורך קצת יותר חשמל, מנוע שנשמע פחות מדויק ומשתעל עוד פעם בהאצה בעליה, מסילה של מגירה שלא נשלפת עד הסוף, צבע של ארונות או אפילו בגדים מלוכלכים או נקיים שלא עברו למקום המיועד, פירורים ושאריות אוכל שנשארו אחרי ארוחה או במילים אחרות דרישה לעבודת אחזקה , תחזוקה ושדרוג מתמידות בכדי שהבית על גלגלים יהיה מזמין נעים ומפנק וכדי לעמוד בשגרת העשייה הזו...נדרשת אהבה.

שקט על המים

 

אהבה לתחושת המסע בחיים, תשוקה לחיים בנופים וחברה משתנים, אהבה לפרטי הרכוש המלווים אותי, פרטים מעטים אך לכל אחד יש מקום בלב כי הוא משפר את חיי המסע שלי אך מעל הכל אני נדרש לתחושת ערך ואהבה עצמית. ההכרה שאני חשוב לעצמי כדי  להשקיע את הזמן והמשאבים הדרושים בלחיות באמת את החלום באוטובית מפנק הנע בדרכים, להיזכר ש"אני תקרת הזכוכית של עצמי" והתנאי לפריצת תקרת הזכוכית הוא יכולת הקבלה האישית והאהבה אל עצמי ואל העשייה שלי תוך פינוי זמן לעצמי.

 

השבוע בחרתי להעמיק בתחושת האהבה והערך העצום של  שגרת המסעות שאני מנהל בחיי ( המסע האישי, המסע בדרכים, מסע בעולמות החינוך והיזמות) אל חופה הקסום של הכנרת. אין כמו שהיה מול הכנרת עם הנוף המשתנה, השקט החווי והעוצמה המתפרצת כדי להזכיר לעצמי שעה שעה את הבחירה שלי. ללא הבחירה הזו באהבה המסע מתרוקן מתוכן, הרכב עומד מבויש בצד, המים אינם זורמים וריצפת הבית עקומה.

 

חנוכה של אור ואהבה.

 

Art3mis והאימון לחופש - פרק 3

 

הבחירה בחופש היא בחירה מודעת המחייבת מחויבות דיוק ולעיתים מאמץ והתמודדות. לא אינני מדבר על חופש במובן של חוסר כיוון מוחלט, בהייה מול החלל (והחשוב לאפשר זמני בהייה מול החלל אבל זה לפוסט אחר),  וחוסר מעש קיצוני הכולל הזנחה של הגוף הנפש והסביבה. הבחירה בחופש, מבחינתי, משמעותה הגדרת היעדים, המדדים וההישגים הנדרשים בעצמך ללא כפיה חיצונית ומתוך נאמנות לי וזאת לצד הגדרת הפעולות והמעשים שאתה בוחר לעשות כדי לעמוד ביעדי החופש.

 

ארטמיס היא אחת מהבחירות שלי לחופש. ולאחר תקופת מגורים של שלושה שבועות אני מגלה שארטמיס היא המאמנת המופלאה שלי לחופש לא פחות מהאמצעי המושלם עבורי לחווית החופש, היא טומנת בחובה מגוון אפשרויות אין סופיות, את ההזמנה לבחור את הסביבה בה אני חי בכל רגע ואת מעגל השכנים שעוטף אותי, את עיצוב הפנים של החלל  בו אני חי ואפילו במידה מסוימת את מזג האוויר בו אני בוחר להתעורר בבוקר. כמו בכל חופש פה טמון גם האימון הראשון, מה הבחירה האמתית שלי בכל רגע ורגע, איפה אני רוצה להיות לא כי שם כתובת המשרד או הבית שלי, לא כי הילדים צריכים להגיע לבית הספר (במזל טוב השנה כבר לא שולח אף ילד למערכת החינוך) ובעיקר לא כי לא נעים להגיד לא למכר רחוק שהזמין אותי לחנות בחצר ביתו. ארטמיס מחייבת אותי בכל פעם מחדש לבחור איפה אני רוצה לגור, מה הכי נכון ומדויק עבורי לשבוע הקרוב.

 

בחירה היא בהגדרה מתוך אוסף אפשרויות וכאשר נבחרת אפשרות אחת הרי שאני מוותר על ההזדמנויות התמונות באפשריות האחרות וארטמיס מאמנת אותי בכל שבוע מחדש לבחור בלב שלם היכן אני רוצה להיות ועם מי ולשחרר את כל ההזדמנויות האחרות ללא התחבטויות כדי ליהנות באופן מלא מהבחירה החופשית שבחרתי.

 

כדי שההבטחה הטמונה בארטמיס תתגשם בחיי, כדי שאוכל לבחור וליהנות מההזדמנויות שנקרות בדרכי עלי להיות מוכן. מוכנות זו אינה רק מילה וכוונה אלא מעשים ופעולות רבות יום יומיות כדי להבטיח את המוכנות שלי ושל ארטמיס להזדמנויות הנקרות בדרכים. אני חייב לטפל ברכב בצורה אקטיבית ויוזמת לתחזק אותה ולשפר את היכולות הטכניות שלה כחלק משגרת החיים, ארטמיס כבר בת 34 וכל כאב קטן יכול להפוך לעצירה גדולה בדיוק בעליה לרמת הגולן וכל דחיה בטיפול ברעש חדש שהופיע יכולה להסתיים בעצירה לא מתוכננת של מסע החיים.

 

כדי לאפשר את מידת החופש הרצויה לי ( או במילים אחרות לאפשר לי לעמוד איפה שאני רוצה מתי שאני רוצה) ארטמיס צריכה לספק לי בצורה עצמית את כל צרכי הבית ( מים נקיים, מערכת ביוב, חימום קירור, חימום מזון מקלחת חמה...) בכדי שזה יקרה צריך לשמר את האיכות המכנית של סביבת המגורים באיכות טובה, לוודא שמכלי המים מלאים ומכלי הביוב ריקים (ולא הפוך), שהתאים הסולריים נקיים ולנהל את משק החשמל של ארטמיס כל הזמן.

 

האימון לחופש עם ארטמיס לא מסתיים בהחלטות הגדולות אלא מעביר את ההחלטה על חופש למודעות כל הזמן, האם אני יוצר קשר עם השכן לרגע החדש מה עומק הפתיחות והפגיעות שלי שאני מוכן לחשוף, לאיזה צד של הנוף להעמיד את הרכב, האם עדיף נוף בערב או שמש בפנים בבוקר, את מי אני מוכן להכניס הביתה ולמי אני חוסם את הדרך באסרטיביות, מה אורך המקלחת שאני עושה מול כמה פעמים אני מוכן ללכת למלא מים. אימון זה של החלטות מודעות וקטנות כל הזמן מלמד אותי בעצם את החשיבות שבקבלת החלטות שלי וקבלת אחריות על ההחלטות שקיבלתי בכדי להגיע אל תחושת החופש....

 

ערב יום כיפור תשפ"ב, השקט יורד על כדור הארץ ואני בחרתי  להעביר את היום המיוחד הזה מעל הכנרת ולקבל החלטה, והפעם לא ביני לבין המקום ולא ביני לבין חברי אלא ביני לביני שבשנה הקרובה כחלק מהמסע שלי ובעזרתה של ארטמיס אני חי בחופש מדויק.

 

גמר חתימה טובה