המסע שלי בארטמיס - ביחד ולבד

ארטמיס, הפסקה וארוחה

 

החיים בארטמיס מקפלים את כל הציוד שאיתי ל14 מטר מרובע ברוטו. אחת התגובות השכיחות שאני מקבל מאנשים ששומעים שאני חי על גלגלים תוך כדי תנועה, לאחר החיוך הראשון והחולמני כמובן, היא.." אבל מדובר בחיים מאוד בודדים ללא שכנים וללא קהילה....." החיים בתנועה בארטמיס נתפסים למתבונן מבחוץ כחיים ללא קשרים וללא שורשים חיים ללא אנשים שמלווים. למען הגילוי הנאות, עלי להתוודות כי מאז שהחלתי במסע שלי עם ארטמיס מצאתי את עצמי מחובר יותר לקהילות ואנשים, קהילות מפרגנות השותפות לחיים בדרכים, אנשים המחוברים לחוויה ולהחלטה לחיות במינימליזם ותנועה תוך חיבור לסביבה ולטבע. קהילות אשר חלקן רשמיות וממוסדות וחלקן פשוט קבוצות של נוודים ומטיילים שנהנים להעביר שעות וימים יחדיו ושמחים על חווית היחד והמפגש.

 

בשבועות האחרונים זכיתי לקחת חלק במספר מפגשים רחבים יותר.  בחג השבועות לקחתי חלק במפגש קהילתי שכזה "מפגש רכבי האספנות לנופש וטיולים, מפגש שנערך כחלק מתערוכת הרכב בכרמיאל ומתרחש זו השנה השנייה. מפגש מרתק שכלל עשרות כלי רכב של משפחות, זוגות ויחידים אשר בחרו לחיות את חייהם על גלגלים בצורה מלאה או חלקית. מפגש מרתק של דרכי חיים, תפיסות ואמונות על מסעות והדרישות מהחיים , דרכים שונות של חיים על גלגלים המשקפות מטרות ויעדים שונים של המשתתפים. בתוך המגוון הרב הזה של רכבים ואפשרויות יש המון מן המשותף לכל מי שבחר לבלות פרקים משמעותיים בטיול ומסע בדרכים. כמו בכל מפגש חברתי של מספר רכבים... נפתחו השולחנות יצאו המשקאות והחלו הארוחות. תוך כדי שתיה ואכילה ודיונים אין סופיים על המשאבה החדשה, מטען המצברים, יחסי הכח וההמרה איכות המזגן וקצב הטעינה, עלה שוב ושוב הדיון סביב השאלה הגדולה איך נראית הקהילה ומה מקומה בחיי הנוודים והטיילים על גלגלים....

 

דווקא במפגש הזה, בעודי מוקף בחברים ושותפים לדרך, אנשים איתם אני צובר חוויות מיוחדות בשנים האחרונות צפה ועלתה בי השאלה לאיזה חלק מהזמן אני מחוייב לשיחה ומפגש כי זה מה שהאנשים הסובבים אותי מצפים מתי החיבור הזה נעים לי ומעצים אותי ובעיקר מתי וכמה אני רוצה להיות לבד בתוך הקבוצה, להסתגר בתוך ארטמיס החביבה ולשקוע במוזיקה, עשיה או מחשבה.  הצפייה הטבעית של קבוצה הנפגשת היא הרצון לחלוק את מירב הזמן ביחד שהרי לשם כך נפגשנו וחלקם לקחו חופשה מהעבודה והחיים במטרה להגיע אל הפגישה. חברים רוצים את ההזדמנות לשמוע ולהשמיע את סיפורי המסעות, לספר על מקומות חדשים והרפתקאות, שיחות אל תוך הלילה הדורשים גם אנרגיה ולעיתים מתחילים לחזור על עצמם.

 

 דווקא בתוך המפגש החברתי צף הקול האישי שבדק האם כל זמן המפגש הוא מדויק לי. באילו חלקים אני רוצה להיכנס חזרה אל תוך החלל של ארטמיס ולעשות את מה שחשוב ונדרש עבורי. לעיתים קצת שקט לעיתים מוזיקה נעימה או עוד פרק של למידה.

 

המסע שלי עם ארטמיס ומפגשי הקהילה האחרונים נתנו לי שעור מרתק על ביחד ולבד. על העוצמה שבחיבור לאנשים ולקהילה ועל הצורך לדייק את הצרכים והרצונות שלי ואת הרגעים הנדרשים להיות לבד. זה היה שעור מלמד על האדם שבתוך הקבוצה. מתי אני שומר על הרגעים שלי ומתי אני נפתח לתת ולקבל את אהבת הקהילה.

 

המסע שלי עם ארטמיס - החופשה שבמסע - פרק 18

 

חיי המסע ברכב ברחבי הארץ נתפסים לעיתים, כחיי חופשה מתמשכת, חופשה ללא דאגות בשלווה נפלאה, חופשה בה הגוף והנפש נרגעים לחלוטין חופשה בה ניתן להגיע למסקנות חדשות על החיים. כל מי שחי בתנועה מכיר את התגובה הנפוצה של "איזה כיף לך אתה כל הזמן בחופשה" וזה נכון וזה נחמד אבל..... החיים עצמם הם מורכבים יותר מרק להיות בחופשה.

 

המציאות של חיי המסע שלי בארטמיס שונה . החיים במסע בדרכים מלאים בחוויות ומפגשים מרגשים, שופעים באירועים מפתיעים ומלמדים חלקם ממלאי לב וחיים ומחלקם לוקח זמן להבין איזו תוספת הם נותנים להבנת החיים. החיים בארטמיס משולבים בהמון דאגות קטנות המנקרות במח ורצות להן בערוץ מקביל אל החיים - מה מצב המים שלי והאם ניתן להתקלח מקלחת ארוכה ומפנקת או רק שטיפה זריזה...מהיכן אשיג מים בעוד מספר ימים והאם הפולסים מהמשאבה תקינים או מעידים על תקלה, מה מאזן האנרגיה שלי והאם אפשר לטעון את הקטנוע (הידוע כזינגר מכונת התפירה הניידת)  וכמה קילומטרים אני צריך לנסוע מחר אתו והאם מצב המצבר מספיק למרחק הנדרש., האם להכניס תבשיל בישול ארוך לתנור או שהפעם אקח רק תבשיל קצר. היכן עלי לעמוד מחר כדי להיות במרחק נח אל הפגישה הבאה שלי, האם הרעש החשוד מהמנוע הוא סיבה לדאגה או רק מצב כביש שונה ממה שהורגלתי לשמוע עד עתה?  ארטמיס בהיותה אוטבית אספנות בת שלושים ושש שנות מסע בדרכים ומאחר ושולבו בה מערכות טכנולוגיות מתקדמות, מחייבת גם יצירתיות ותשומת לב לפרטים והשקעה של מאמצים כל הזמן בתחזוקה ועדכון ושיפור סביבת המחיה והמסע.

 

אל המסע שלי בארטמיס מתלווה גם המסע  במערכת החינוך דרך הסטארט אפ החינוכי הדרכתי "יוריקה וורלד" והטמעת תפיסת הלימוד במרחבי ה 3D3C במערכת החינוך כסביבה המאפשר סימולציה של החיים עצם. מסע מטלטל המלווה גם הוא בעליות וירידות, תפניות מפתיעות התרגשות עד אין קץ ולמידה מתמדת של עולמות תוכן חדשים ומרתקים. לשני מהסעות ישנם קווים משותפים אך גם הבדלים משמעותיים בדרך החיים.

 

אל שני המסעות המרכזיים הללו בחיי מתלווה, כמובן, המחויבות שלקחתי על עצמי  למסע של התפתחות אישית. כל אחד מהמסעות השונים מחייב תשומת לב דקדקנית ודלק להנעת המסע אחרת הוא נעצר ונעלם.

 

וכך אני מוצא את עצמי, לעיתים קרובות מתחיל שבוע חדש עם תחושה של עייפות, עייפות מהריצה אחרי אירועי החיים, עייפות מניסיונות השיפור ומצאת הפתרונות. עייפות הנובעת מהניסיון למצוא עוד אנרגיה בכדי לדחוף את שלושת המסעות במקביל, בלי עצירה להתבוננות עיבוד ועיכול של מה שקרה בשבוע הקודם, ולעיתים קרובות ללא תכנון מסודר של השבוע בפתח ובעיקר ללא למידה והפנמה של התחנות השונות במסע החיים וללא התבוננות על שבילי המסעות המדהימים. מתוך העייפות עולות המחשבות על "החופשה הנצחית" בה אני נמצא בזמן המסע ומכאן ההבנה שזמני חופשה הם זמני טעינה זמנים בתוך החוויה האינטנסיבית שמאפשרים לאנרגיות חדשות, אחרות, מפתיעות לחדור אלי ולאפשר תנועה חדשה במרחב.

 

דווקא מתוך הפעלתנות הנדרשת לקיום של חיי מסע לצד הקמת חברה טכנולוגית למדתי על החשיבות של העצירה והחופשה (לא חופשה נצחית כי אם חופשה רגעית). מתוך הרגעים של חוסר האנרגיה והעייפות מהמסעות הבנתי שאני חייב רוצה וצריך את הרגעים של העצירה. רגעים שבהם ניתן "להשתעמם בכבוד". רגעים שבהם אני מרשה לעצמי לשבת ולבהות - לא במסך או עם גירוי אלקטרוני כזה או אחר - בהיה של שקט שליו, שקט בו אחרי כמה דקות ניתן לשמוע את המח מתחיל להתעורר ופתאום חולפת תובנה על איכות המסע ומה השלב הבא, רגעים של שקט מחשבתי המאפשרים פתאום לבחון את הבעיות מזוויות חדשות ולהבין שפשוט החזקתי הפוך את מפת הדרכים וההנחיות לנוסע המתמיד כתובות פשוט בעברית ולא תרגום מורכב משפת קוד מסתורית.