שותפה לדרך - המסע שלי עם ארטמיס פרק 33

 

לפני חצי שנה צירפתי שותפה חדשה למסע – את סלין כלבת רועים לבנה עם אף ורוד וריסים לבנים קסומים. (עד אז, מי שהצטרפה אליי מדי פעם למסע הייתה מלמל האגדית

הראויה לפרק משלה ). עם סיום שירות המילואים הממושך בחרבות ברזל, הרגשתי שהגיע הזמן לצרף למסע שותפה על ארבע ולאתגר שוב את אזורי הנוחות שלי. ההזדמנות הגיעה בהודעת וואטסאפ מחבר שסיפר על כלבה שמחפשת בית חדש, כלבה הזקוקה לשיקום ויחס אוהב.

התגובה הראשונית שלי הייתה חשש, והמחשבות התחילו להשתולל האם אני באמת מוכן למחויבות? האם זה מהלך נכון מבחינתי? לא עדיף לשקוע בעצלות המופלאה של השגרה? – רציתי גור שאוכל לעצב לחיי נדודים, ורציתי כלב קטן שיתאים לחיים בארטמיס. אך כמו ברבים מהצמתים בחיי, פגשתי במקום זאת כלבת רועים בוגרת, מעט חששנית ועצבנית, השוקלת כ-30 ק"ג ושוקלת בכובד ראש לפני שהיא מתמסרת, פונה או נענית לדרישה. ובכל זאת, כבר במפגש הראשון הלבבות התחברו, ולאחר שבועיים סלין הפכה רשמית לשותפה במסע.

סלין הגיעה ככלבה דעתנית, מאוד תוקפנית ומאוד חששנית. כמי שגדלה ועוצבה בבית ללא גבולות ברורים וללא דרישות התנהגות. כבר במפגש הראשון היה ברור שאם אנחנו רוצים לצעוד יחד אני צריך ללמוד היטב את השפה הכלבית וגם אני זה שצריך להכתיב את הכללים ואת הדרך. אני צריך לשלב בהירות, נחישות עם המון סבלנות. 

סלין הוציאה אותי מאזורי הנוחות שלי כבר בימים הראשונים, באזור הנוחות שלי אני מרבה לדבר על האפשרויות שומע את המילים שאני אומר ואז מתבהרות המחשבות, אני מרבה לשקול את כל החלופות ואז דוחה את קבלת ההחלטות עד הרגע האחרון ולעיתים גם ממש מעבר.

סלין לימדה אותי שאם אהסס בכיוון ההליכה – היא תבחר את המסלול הרצוי לה. אם אירתע לאחור כשהיא כועסת – הכעס שלה רק יגבר והיא בעצם רק בוחנת. אם אתן לה לאכול איתי מהשולחן – היא תיקח את כולו תוך קשקוש זנב שבע רצון, ולא תשאיר פירור. ואם לא אתעקש שהיא תחזור אליי בקריאה אחת בלבד – היא פשוט תמשיך הלאה, כאילו לא שמעה כלל. סלין דורשת פקודות ברורות ותגובות מידיות. כשהסביבה ברורה לה היא הופכת לידידותית לאנשים וחברותית לכלבים...(טוב חוץ מאשר מעורב אוכל בסיפור) ואפילו שמחה לשחק ולרדוף אחרי חפצים.

סלין מאמנת אותי לומר כל הזמן מילים טובות כשהיא מצליחה, או אפילו סתם כשרואים אחד את השני אחרי כמה שעות. היא אוהבת הוראות ברורות ומדויקות, וכשאני מקפיד על כך – היא משתפת פעולה בשמחה. סלין גם בונה בי את האמון אם אני מותח את הרצועה שלא לצורך היא הופכת דרוכה ועצבנית כשאני נותן בה אמון היא, ברוב המקרים, נשארת רגועה יותר וממושמעת יותר.

 התנועה עם סלין מחייבת עוד קצת מחשבה וארגון על מקום החניה האפשרי והיכן היא תהיה כשאני יוצא לסיבוב כמה מים להשאיר לה וכמה שעות היא יכולה להיות ללא יציאה לסבוב... או במילים אחרות מחייב אותי להשקיע עוד רגע של מחשבה ותכנון תוספת אימון מבורכת לחיי ומחשבותי...

המסע שלי עם ארטמיס משתנה כל הזמן. הוא מושפע מהמפגשים שלי עם אחרים ועם עצמי, מאילוצי הזמן ומהגיל המתקדם של ארטמיס ותקלות החיים, ולפעמים הוא הופך לשגרה קבועה של חיים בתנועה אבל אין ספק שהצרוף של סלין למסע הוביל לתפיסה חדשה להתרגשות ולשינוי במסע.

• סלין – אלת הירח במיתולוגיה היוונית, הרוכבת על מרכבת סוסים בשמיים ומאירה את שמי הלילה.
• 
  

ותודה מיוחדת לקרן גלעד שמלווה את המסע בעצה טובה, עין טובה והבנה

החלומות שלי הם שלי - רוצה להצטרף? המסע שלי עם ארטמיס פרק 32

לילה בחניון פורעה

 המסע שלי בארטמיס, הוא מסע אישי  המשקף את החלום שלי לחיים בתנועה תוך בחירה לחיים במרחב מצומצם בו החפצים והמלווים שלי לחיים נבחרים בקפידה. מרחב מאתגר טכנית לפעמים ומאפשר חיים בסמיכות רבה אל הטבע ואל החוץ.

  לאורך המסע אני שמח, לרוב, לשתף אנשים בחוויות ובתובנות שלי. לפעמים אלו אנשים סקרנים לפעמים כאלו הבודקים את האפשרויות ולעיתים אלו אנשים הנמצאים במסע אישי שלהם ומנסים להגשים את חלומם. חלומות נועדו להגשמה ולעיתים ההגשמה דורשת מסע ואפילו מאמץ...אבל ההכרה של לחיות את החיים בדרך שלך...שווה, מבחינתי, הכל.

 ביום שבת חורפי זה ריכזתי את השאלות המופיעות כמעט בכל מפגש מזדמן עם אנשים בדרכים.

  השאלה הראשונה שכל חברי החיים בתנועה מכירים... תגיד כמה עולה כזה אבל חדש...

ועל כך תשובתי תמיד מתחילה בציטוט מתוך הנסיך הקטן

אם תאמרו למבוגרים:

"ראיתי בית יפה בנוי מלבנים חכליליות, ולו פרחי גרניום בחלונות, ויונים על הגג", לא יוכלו לשָווֹת בעיניהם את הבית כלל. יש לומר להם: "ראיתי בית שמחירו מאה מיליון פרנק", ואז יתפעלו: "או, איזה יופי!

אבל אנו, אנו שמבינים את החיים, אין אנו מייחסים חשיבות למספרים."

  ארטמיס היא רכב אספנות, היא הבית שלי, היא החלום שלי אותו אני חי מידי יום. כאשר בודקים את שאלת המחיר לפני שמגדירים את החלום...אז זה לא החלום שלך :) זה החלום שלי.

      כמה עולה לחודש כולל חניה, טיפולים, ריהוט, סופר וקניה של נינגה חדשה?

כמו החיים עצמם. כמה שנכון לך וכמה שהיכולות שלך מאפשרות לך כל עוד אתה משאיר משאבים להגשמת החלומות שלך. כי אם המחיר אינו מתאים.. זה לא החלום שלך.

     אתה לא חושב שצריך ל....(לצבוע מחדש, לתקן את הארון, להחליף נורה,  לישר את הפאנל....)

חלק מהבחירה שלי לחיות על גלגלים זה גם להתעסק ולהתמודד עם הצד הטכני של עשיית דברים, למצוא את שלוות הנפש גם אם הדברים מתקלקלים ואין חשמל בדיוק לפני שאני אמור לצאת לפגוש קבוצה של תלמידים. לקבל את העובדה שארטמיס תמיד בעדי ולפעמים התקלה פשוט רומזת שהגיע הזמן לעצור ולישון עוד שעה או לא לזוז לתחנה הבאה. זה החלום שלי והחוויה שלי...לא אוהב שמפתיעים אותך בחיים - אז זה לא החלום שלך חברי.

ודבר נוסף רשימת הצריך ל.... מלאה אצלי באופן רשמי בסוף היא תושלם ויגיעו צריך ל... חדשים

      במחיר הזה אני יכול לשכור דירה ב..

אז זה לא החלום שלך. כל הרעיון הוא לגור בתנועה, להחליף חצר של הבית מידי פעם, לחיות במסגרת האתגרים שהבית מציע. ניסית פעם לקחת דירת שיכון לחופשה בכנרת...אם כל מה שמחפשים זה פתרון דיור זול. זו חשיבה נכונה לחיים אבל החיים בתנועה אינם החלום שלך.

      אין לך רעש בחורף מהגשם?

זה חלק מהחלום שלי...אולי לא שלך, אני מת על רעש הגשם בתוך ארטמיס וגם הנדנוד הקל שהרוחות מעניקות לה...אבל אני גם אוהב להיכנס למיטה קרה בחורף ולקבל את הזץ מהקור...אז זה החלום שלי ולא שלך.

      מערכת סולארית טובה היא נורא יקרה לא?

מערכת סולארית טובה היא המתנה של הטבע ופותרת אותי משימוש בגנרטור, מדלק שמן תקלות ושאר צרות. אני עושה את זה כבר שלוש וחצי שנים ולא פגשתי גנרטור פעם אחת.

      איך עם המזגן בקיץ?

עובד נפלא עם המזגן בקיץ, כן מזגן על 24 מעלות ולא 16. החיים בארטמיס מחייבים תשומת לב לניהול המשאבים אחד מהם זה מה אני לובש בכל עונה, בקיץ למשל אין לי צורך להסתובב עם מעיל בתוך ארטמיס.

      זה החלום שלי, לחיות על גלגלים אבל ....

מאמנת יקרה אוסנת קריזה, שהרבה מהגשמת החלום שלי בזכותה, לימדה אותי פעם על ההבדל בין פנטזיה לחלום. פנטזיות נשארות רחוקות ולא מושגות - חלומות נועדו להגשמה. אז אם אבל... זה פשוט לא החלום שלך ידידי

      אילו לא חיים בודדים ברכב?

העובדה שאני ואתה עומדים ומדברים כרגע באמצע שום מקום אומרת משהו לא? צורת החיים הזו מזמינה חיבורים חדשים למי שפתוח לחיבורים. אני מוקף בקהילה של אנשים החיים כל אחד את החלום בדרכו שלו ובכל מפגש מתוכנן או מיקרי תמיד ישנם המון נושאים לשיחה וחוויה ואני גם מוקף בקהילות השונות שאספתי בימי חיי. משפחה, חברים מכרים...הבדידות אינה נובעת מצורת החיים אלה מצורת המחשבה  והתפיסה שלי את העולם הסובב אותי. אם לא ניתן לנהל חיי קהילה ב 14 מ"ר מה משתפר ב 200?

מסע החיים שלי בארטמיס הוא הגשמת חלומות שלי... ומי שרוצה להצטרף או לפתוח מסע משל עצמו מוזמן תמיד לחלום ולהגשים רק לא להתחיל את השיחה בכמה עולה החלום......

 

 

המסע שלי עם ארטמיס - יום הולדת 3 למסע - פרק 30

 

"חכמה הדרך מן ההולכים בה"

שלוש שנים של חיים על גלגלים, סיבה קטנה למסיבה אישית מסיבה של מסע.  שלוש שנים מיוחדות בהן התפיסה של חיים באי וודאות הגיעו אל שיאים חדשים ולא רק בזכות החיים על גלגלים. שלוש שנים בהם תהליכים אישיים הבשילו וככל שהתאמצתי לשנות את ארטמיס וצורת החיים - ארטמיס שינתה אותי ולימדה אותי משפטי חוכמה של הדרכים. המסע שלי החל אי אז ב 20 לאוגוסט 2021 בסוף ימי הקורונה העליזים ונמשך היישר ואל תוך שנת מלחמת חרבות הברזל. שנה שאת רובה בילתי באוגדת עזה במילואים אל מול מאגר נירים ונחל הבשור המרשים.

 שנים רבות חלמתי לחזור לחיות בבית שיכול לנוע ממקום למקום. תחושת החופש המלווה את הנווד סקרנה אותי, אתגרה אותי הוליכה עלי קסמים.  זה התחיל בבחירה לגור על יאכטה עם שחרורי מצה"ל. דרך חיים זו הוקפאה לאחר כשנתיים למשך 25 שנים. כשהקטן סיים תיכון הבנתי שזה הרגע הנכון לחזור לחיות בתנועה, אבל הפעם על היבשה. הסיבות לבחירה ברכב הפעם ולא ביאכטה היו מרובות ומגוונות אך בעיקר הגיעו מרצון לנוע באמת בכל פעם ולא רק בהערכות ארוכה המחייבת חופשה של מספר שבועות...

 שלא כהרגלי, הקפדתי לתכנן את הרכב הרצוי. ידעתי שאני רוצה להמשיך ולהגשים את החלום השני שלי  - שינוי מערכת החינוך באמצעות מיזם יוריקה וורלד ולכן הרכב צריך לאפשר גם עבודת משרד מרובת שעות וכמובן הצורך באספקת חשמל משמעותית ויציבה לכל הסיפור הזה ודרישה אחת נוספת - שאוכל לחיות בלי הצורך בגנרטור. הטיפול היום יומי, זיהום הרעש וזיהום האוויר לצד העלויות שהגנרטור דורש - היה לי ברור שאינני רוצה אחד כזה בחיי. האפיון של מה שאני מחפש היה ברוה... משאית, די חדשה ללא צרות מכניות שידרשו ממני תשומת לב בלתי צפויה...

ואז...התוכנית הפכה לבסיס לשינויים המשתנה הראשון היה מגבלת ראיה שמנעה ממני להוציא רישיון ג. אין דבר נבנה קרון מגורים על פיאט דוקטו ארבעה טון,יענה לכל הדרישות, חשוב שיהיה חדש כדי להימנע מתקלות בלתי צפויות. גאה בעצמי על תהליך המחשבה יצאתי לסקר שוק וגם לתכנון הבית... אפילו נבחר ספק והיינו על סף חתימה.

יום לפני החתימה הגיחה ארטמיס לחיי דרך פרסום פייסבוק. רכב אספנות במצב מכני ירוד, אך עם מרחב חיים משובח... היועצים הקרובים שנלקחו למשימה פסקו פה אחד.. רכב בעייתי עם ריח בנזין אבל עם נשמה של בית. כל תהליך התכנון הושלך מעבר לכתף והוסתר בערמת ניירות גדולה כדי שלא יצוץ לו פתאום וארטמיס נרכשה והוכרזה כבית שלי על גלגלים..

 

 מאז הרכישה ארטמיס אינה מאכזבת לרגע.. יש בה שפע של מקום ותחושת בית נעימה ומוצלחת. יש שפע של חשמל סולארי וגנרטור מעולם לא ביקר בסף דלתה (ולכל המפקפקים והשופכים אין סוף שורות על הנושא – מזגן פועל באופן רציף ואני נע על קטנוע חשמלי הנטען מהלוחות הסולאריים וגם מפעיל מערכת מחשב טובענית) ויש לה שפע של תקלות מפתיעות אשר מחייבות לחשב בכל פעם מחדש את המסלול לאותו היום ולשמור על גמישות מחשבתית בכל עת.

 

אז איך מסכמים את התחושה אחרי שלוש שנים? ראשית ומעל הכל ארטמיס אכן הפכה לבית ובכל מקום בו היא נמצאת שם ביתי. ארטמיס גם חייבה אותי ליצור שיגרה של עשיה - תחזוקה שיפורים, מילוי מים וריקון מכלים לצד למידה של דברים חדשים. שחררתי את כל התפיסות של איך חיים בבית על גלגלים צריכים להיות ויצרתי לעצמי אורך חיים המתאים לי וכיום אני חצי מזמני עומד בפינה קבועה ומפנקת עם חיבורים קבועים ואפילו דשא סינטטי. ומחצית מהזמן אני בתנועה במקומות שונים וקצת משונים. כולל חודשים שלמים במחנה רעים בהיותי איש המילואים המפונק ביותר בצה"ל בכל החודשים האחרונים. פגשתי קהילה מיוחדת של אנשים החיים בתנועה לפעמים כל השנה ולעיתים לסופי שבוע או תקופות חופשה. אנשים מיוחדים המאתגרים את המסגרות של "ככה אמור" ורק "ככה אפשר". למדתי לחיות, באהבה ולהבין שהגשמת שאיפות וחלומות תלויה רק בי. למדתי על חיים עם משאבים מוגבלים ולגלות שתכנון ומחשבה יוצרים תחושת שפע בכל רגע ובכל חוויה.

 

 

 

** אז למה ארטמיס?

ארטמיס - אלת הציד המשגיחה על חיות הבר, המשגיחה על מרחבי השדות ההרים והחורשות - החלק שאצלי שאוהב את המסעות, היציאה משגרה, התחושה מרוממת הנפש כשפוגשים מרחבים של טבע ותחושת השיכרון הנלוות לכך.

Art3mis חברתו של פריזבל בסרט "שחקן מספר 1" הדוגמא המופלאה כיצד המטאוורס יכול להעשיר את חיינו על ידי יצירת קשרים חברתיים, מחשבה יוצרת מציאות.

חיבור של שתי דמויות מופלאות אלו מיצג את הצפייה שלי מהחיים בתנועה. שדות פתוחים ועולמות פרי הדמיון.

 

המסע שלי בארטמיס - חופשה על גלגלים - פרק 29

 

לפני מספר חודשים הופיע ההזדמנות לצאת שוב לדרכים ולהצטרף למסע באוטובית בגרמניה . מסע של 16 ימים. הפעם, בניגוד למסע הקודם עם הילדים והמשפחה, המסע הוא שלי ולכן היה לי חשוב להתמקד במה שאני רוצה ומה שעושה לי טוב ולא במה שצריך לראות ולבקר עם הגעתו של התייר לאזור.

 הפעם מסע קצת שונה, מסע של התרחקות, הרגעות הנפש, חברות וטעינת מצברים. לפני שלוש שנים ב 20 ליולי 2021 קיבלתי החלטה לעבור לגור על גלגלים. לא בבית קטן שנקרא קרוואן וממוקם היכן שהוא אלא בית על גלגלים שניתן להזיז אותו ממקום למקום ולחיות בתנועה. חלק מההחלטה הייתה תחושת הקסם ששרתה עלי כאשר יצאנו לטיול קרוואנים עם הילדים וראיתי את אותם האנשים הגרים בחניוני קרוואנים ויוצאים עם הבית מעת לעת לחופשות ומסעות. והנה הופיע הזדמנות לסגירת מעגל

 

 ההכנה והתכנון הם חלק מהחוויה וגם בירור הציפיות.

בדרך כלל אני מתעב את שלב ההכנות, אני מתקשה ליצור תכנון מדויק, אני מתקשה לארגן זמן מסודר בו יושבים ומתכננים. במובנים רבים אני חי את ההוויה הישראלית של "יהיה בסדר" לא כאידיאולוגיה אלא כי....ככה החיים. במשך שנים שמעתי מאסנת את משפט המחץ "האדומים שלך צריכים להפוך לירוקים - או שתמצא מי שאוהב לעשות זאת או שתשנה נקודת מבט".

 

 משפט אחד שקרן זרקה לאוויר שינה את נקודת ההסתכלות שלי ואת כל הגישה לשלב התכנון וההכנה - ההכנה היא חלק מההתרגשות לקראת המסע. פתאום ההרפתקה של השבועיים וחצי הפכה להרפתקה של שלושה חודשים. בחירת הקרוואן המדויק והנכון מתוך אין ספור אפשרויות, רכישת הציוד המדויק למטבח (כן החלטתי לרכוש את הציוד הנדרש במקום לשכור ציוד מטבח), חיפוש האתרים בהם נבקר ובעיקר השאלה הגדולה מה אני רוצה מהחופשה ומה אני רוצה לחוות איפה להיות, ובאיזה קצב. שינוי נקודת מבט הפך ברגע את האדום לירוק אהוב  ומחובק.

 

 

הזיכרון של אינסוף בתים עתיקים, מוזאונים וטירות מדהימות מיד התיש אותי וגופי זעק לא הפעם. הפעם אני רוצה המון טבע והליכה, אני רוצה הזדמנות למנוחה אמיתית ושלווה, וכמה הרפתקאות הכרחיות, אני רוצה בית על גלגלים שיהיה נעים ונח גם בימים סגריריים של גשם אך שיהיה בגודל מינימאלי נח לתנועה ולא מעייף לנהיגה. לאחר ההבנה עם עצמי מה חשוב לי לראות - מגלשה ענקית קודם למוזאון אומנות, טיול יער חשוב מכנסיה מפוארת מימי האבירים ואוכל טוב שווה את ההשקעה והזמן במציאת הפינה הנכונה החלה חגיגת החיפוש והלמידה. נקודות הונחו, אתרים סומנו ונבנה מסלול החלומות לחופשה.

 

יציאה לחופשה - תכנון הוא חשוב אך לא צריך לעמוד בו בכל מחיר (Be Competed but not attached)

המסע התחיל בדיוק על פי התכנון באחור של שלוש שעות בטיסה והגעה למלון אחרי שעת הסגירה (כן מסתבר שאנשים קפדניים אלו סוגרים את דלתות המלון והולכים לישון וגם אחור של 3 דקות הוא אחור ..) שיטת ההידחפות הישראלית והצבת עובדות בשטח עבדה וזכיתי להיכנס לחדר ולישון מספר שעות סיור קצר בבוקר, הליכה לאיבוד ברחובות מנומנמים והגוף מבין שהגעתי לעולם אחר.

פגישה משמחת עם קרן שיצאה למסע שבועיים קודם ופגישה מרגשת עם שנצ שמראה את התרגשותו ללא גבולות והנה אנחנו יוצאים למסע לא לפני שעצרנו לחקור פינה קטנה של חיות וטבע בדרך.

 

קבלת הקרוואן כבר הייתה חגיגה שלמה, בכל זאת שלוש שנים של חיים על גלגלים הפכה את הכניסה לקרוואן כמו כניסה לסביבה מוכרת רק חדשה ומרגשת, חדר בית מלון נייד, פינה מפנקת בדרכים.

 

 

 

 

 

היעד הראשון, שהוכן בקפידה לאחר בדיקה של מרחקי נסיעה ואפשרויות ביקור וחנייה הייתה העיר זלצבורג - שיחה קצרה וידידותית עם הבחור המקסים שמסר את הקרוואן שכנעה אותנו לעצור ב Chiemsee אגם קסום בדרך. האגם התגלה כמקום עם נוף נפלא וסיפורים היסטוריים מרתקים. בסופו של דבר ביקרנו רק בארבע נקודות מתוכננות ובהמון פינות ומקומות שלא הייתי מוותר עליהם לעולם.

 

 

בתוך סביבה מלאת שינויים הערכת השינוי ובחינה מהירה של האפשרויות והחלטה על כיוון פעולה הם  מתכון להצלחה.

הטיול  שלנו השתנה בכל כמה שעות בהתאם ליקום, המלצות ומצב העייפות שלנו ושל שנצ. בורכתי לטייל עם שותפה לדרך שבקלילות של אצבעות והצלבה של אפשרויות ידעה לתכנן את העצירה הבאה והיכן ניתן לחנות עם הקרוואן ומתי פשוט מדלגים לנקודה הבאה. אילו שירותים ניתן לקבל פשוט בחניון עירוני ומתי שווה המאמץ להיכנס לחניון פרטי ומפנק. תכנון  וניווט הם חשובים אך כשנתקלים באדומים לפעמים הכי פשוט למצוא את מי שאלו הירוקים שלו.

מנוחה  ובהייה הם חלק  מהעבודה

יצאתי לחופשה אחרי שנה מאתגרת במיוחד, רצף מילואים אין סופי ואווירת אסון המרחפת באוויר, אתגרים בהובלת החברה וכיוונים טכנולוגיים חדשים שהופיעו מדי יום. האינסטינקט הראשוני הוא להמשיך לעבוד יותר קשה, לשקוע יותר בעשיה. ההחלטה לעצור הכל ולקחת אוויר לשנה הבאה היתה כנראה ההחלטה  הנכונה ביותר שעשיתי השנה בכדי להנות מהמשך המסע.