Art3mis - מסע עושים עם אהבה יומן מסע 8

 

Art3misנינוחה על שפת הכנרת

ארטמיס מאתגרת אותי, מציבה בפני מראות ומחשבות. המסע בארטמיס בוחן את אמיתות החיים שלי והתפיסות אשר רכשתי לאורך הזמן. הקצב השונה של התנועה בדרכים, תשומת הלב הנדרשת בפרטים הקטנים, אחזקת השגרה של החיים בתנועה, הצורך בעשיה ובהתפתחות מתמדת אך גם ההבנה שצריך לעצור וליהנות מרגעים קסומים ממראות עוצרי נשימה וממפגשי דרכים נפלאים. המסע בארטמיס הוא מסע המאמן את שריר הלב להיפתח שוב ושוב ולהכיל ולהוקיר את הטוב שבעולם.

 

שקיעה קסומה

החיים בארטמיס ובדרכים תוך כדי תנועה בתוך מרחב טכני מצומצם והחיבור המתמיד בין פנים לחוץ  מזמינים, בקלות רבה, חיים של חוסר עשיה, אלתור של חיים לצד תקלות וחווית טיול שטח מתמשך עם ריח מדורה ואבק דרכים במיטה. החיים במסע מזמנים מעבר לפינה בכל רגע נתון את האפשרות של חיים בשולי החברה תוך התעלמות ממוסכמות חברתיות ויציאה ממעגל העשייה וויתור על החלום של מהפכה בחינוך ובחברה. אחת האמיתות המאותגרות, במסע שלי עם גלגלים, היא הצורך  לתת מענה לאחרים לפני שאני דואג לעצמי ולכלי הרכב המשרת אותי במסע.

 

 נדרש ממני אימון רב באהבה עצמית ובתחושת ערך אישית בכדי  להיצמד אל המסע בכל יום אך מתוך המשך הצמיחה בחיים, התפתחות ועשיה.

 

החיים על גלגלים במסע, בדומה לכל בית אך בעוצמה גבוהה יותר,  מזמנים תקלות שבר, תקלות מעצבנות וצורך בתחזוקה על בסיס קבוע. צינור מים שמטפטף לא קריטי אפשר לחיות אבל מעצבן, מקרר שמרעיש קצת יותר ומדי פעם מקפיא את הירקות, פילטר של מזגן שניסתם מאבק וצורך קצת יותר חשמל, מנוע שנשמע פחות מדויק ומשתעל עוד פעם בהאצה בעליה, מסילה של מגירה שלא נשלפת עד הסוף, צבע של ארונות או אפילו בגדים מלוכלכים או נקיים שלא עברו למקום המיועד, פירורים ושאריות אוכל שנשארו אחרי ארוחה או במילים אחרות דרישה לעבודת אחזקה , תחזוקה ושדרוג מתמידות בכדי שהבית על גלגלים יהיה מזמין נעים ומפנק וכדי לעמוד בשגרת העשייה הזו...נדרשת אהבה.

שקט על המים

 

אהבה לתחושת המסע בחיים, תשוקה לחיים בנופים וחברה משתנים, אהבה לפרטי הרכוש המלווים אותי, פרטים מעטים אך לכל אחד יש מקום בלב כי הוא משפר את חיי המסע שלי אך מעל הכל אני נדרש לתחושת ערך ואהבה עצמית. ההכרה שאני חשוב לעצמי כדי  להשקיע את הזמן והמשאבים הדרושים בלחיות באמת את החלום באוטובית מפנק הנע בדרכים, להיזכר ש"אני תקרת הזכוכית של עצמי" והתנאי לפריצת תקרת הזכוכית הוא יכולת הקבלה האישית והאהבה אל עצמי ואל העשייה שלי תוך פינוי זמן לעצמי.

 

השבוע בחרתי להעמיק בתחושת האהבה והערך העצום של  שגרת המסעות שאני מנהל בחיי ( המסע האישי, המסע בדרכים, מסע בעולמות החינוך והיזמות) אל חופה הקסום של הכנרת. אין כמו שהיה מול הכנרת עם הנוף המשתנה, השקט החווי והעוצמה המתפרצת כדי להזכיר לעצמי שעה שעה את הבחירה שלי. ללא הבחירה הזו באהבה המסע מתרוקן מתוכן, הרכב עומד מבויש בצד, המים אינם זורמים וריצפת הבית עקומה.

 

חנוכה של אור ואהבה.

 

המסע עם Art3mis - תחושת המסוגלת וחשיבת המצליחן - פרק 7

שקיעה מופלאה במצפה רמון

המסע עם ארטמיס נמשך ואתו השעורים והאימון הבלתי פוסק שלי בתוך החוויה, חוויה של מסע הכולל מפגש קסום נוסף עם השביליסט במצפה רמון. מפגש שלימד אותי על הצורך להיות כאן ועכשיו וליהנות משקיעות וזריחות, מרחב ומפגש עם אנשים מיוחדים, אנשים על גלגלים ובעל מאפיה במצפה עם תובנות על העולם ויד המכינה קינוחים מכל קצוות עולם... רק אם אני משחרר את החשש והפחד מהצעד הבא ניתן ליהנות מחוויית הדרכים חוויה המפגישה מפגשים מדהימים אך גם הם ממשיכים ונעלמים ואם אני לא נוכח וחווה אין דרך לשוב לרגע הקסום המיוחד הזה. ברגע שאני נוכח בדרכים בכאן ועכשיו הלב והראש נפתחים באמת לקבל את חוויות המסע ללמוד ולאמן שרירי נפש חדשים שלא ידעתי על קיומם. 

בשבוע האחרון ארטמיס הציבה אתגרים, שהשפיעו על שגרת החיים ושלחו אותי להתאמן על המיומנויות הבסיסיות שמירה על תדר חיובי, ההבנה שהכל נעשה למען טובתי העליונה ותפיסת המסוגלות של המצליחנים. אתגר ראשון, תקלה ברדיאטור שגרמה לכל נוזל הצינון ברכב להעלם ולמנוע להגיע לטמפרטורות בעייתיות דווקא בירידה מכביש מהיר בדרך חזרה משלומי ולקראת התארגנות לפגישה חשובה, תקלה שגרמה לי להרים טלפון בהול לציקי, האחד והיחיד, מנהל המוסך לקריאת עזרה ולאבד אוריינטציה קלה ואף לתת לתחושת תסכול להתגנב לתוך מחשבותיי. רק אחרי מספר נשימות ומעבר חשבתי לתהליך של התגייסות ופתרון בעיות, הצלחתי להיזכר שכל הבית נמצא איתי ואיתו גם כל כלי העבודה שלי, עוד מאמץ קטן וחזר אלי הביטחון בדרך וביכולות, תחושת מסוגלות והנאה חזרה לקנן וגם הזיכרון והתחושה שאני בעצם, די יודע לגשת למנועים וגם די חובב גריז שמן ומפתחות מיוחדים... כמה דקות אחרי נמצא הצינור שהשתחרר סגירת בנד קלה, מילוי מים והופ אני בהמשך הנסיעה ובהמשך המסע. 

 בורג של דלת המיקרו גל שהשתחרר ועיצבן לאחר שתוקן כבר פעמיים אבל לפתע נידלק הרעיון כיצד ניתן לסדר לגמרי אחרת את הדברים ואיך ניתן בעצם לשפר וליצור חיים נוחים ומדויקים יותר. שוב עולה חיוך של מסוגלות ותודה על כך שאתגרים מוציאים ממני פתרונות יצרתיים ומדויקים וגם מאתגרים את הנכונות שלי להתפשר עם הקיים או לשאוף אל האפשר ומעבר לו.

 חדירת מים טורדנית מגג הרכב דווקא לקראת ימי החורף, חשדתי בה בטפטוף הגשם לפני שבועיים אבל הדחקתי את המחשבה ובעקר את הפעולה הדרושה. עוצמת הגשם המגיע חייבה הפעם בדיקה מסודרת ואכן יש חדירת מים ונזילה, שדים אפלים יצאו מרבצם על הדרך שבחרתי ועל היכולת של ארטמיס באמת לשרת את המטרה ועל קצב ההוצאות כולל המחשבה ותמונת העתיד של סופ"ש גשום בו אני יושב עם דליי מים בתוך הקרוואן או נימלט למקלט יבש ומשאיר את כל הציוד לצוף בימי הגשם. שוב יציאה ממצב של מחשבות שלא מקדמות אל מוד של פעולה ועשיה, חומרי אטימה נקנו, בדיקה שיטתי נעשתה לאיתור נקודת הכניסה של המים, ולאחר יומיים של עבודה מאומצת בוצעה אטימה ביום חמישי בערב, חמש שעות לפני שהגשם הראשון הופיע וניתך בעוז על גגה של ארטמיס, וכן ברור לי שאני צריך לחזור על פעולת האיטום כשהכל יתייבש אבל סופ"ש גשום של גשם רוחות ברקים ורעמים עבר עלי בחמימות וביובש בתוך ארטמיס המכילה. ריקוד השמחה של יום שישי בערב, בידיעה שניצחתי את הנזילה אך בעיקר התגברתי על תגובות אוטומטיות שלי ופעלתי בדרך שונה עם תוצאה שונה..היה מושלם...ולשמחתי לא מתועד. 

 וכך בשבוע אחד מאתגר מדרום לצפון זכיתי לאימון נוסף של תנועה, התמקדות בעשיה ובעיקר של תחושת מסוגלות ואמונה בדרך בה בחרתי ללכת השנה.

הבוקר שאחרי הסערה בחוף בית ינאי