המסע שלי עם ארטמיס - החופשה שבמסע - פרק 18

 

חיי המסע ברכב ברחבי הארץ נתפסים לעיתים, כחיי חופשה מתמשכת, חופשה ללא דאגות בשלווה נפלאה, חופשה בה הגוף והנפש נרגעים לחלוטין חופשה בה ניתן להגיע למסקנות חדשות על החיים. כל מי שחי בתנועה מכיר את התגובה הנפוצה של "איזה כיף לך אתה כל הזמן בחופשה" וזה נכון וזה נחמד אבל..... החיים עצמם הם מורכבים יותר מרק להיות בחופשה.

 

המציאות של חיי המסע שלי בארטמיס שונה . החיים במסע בדרכים מלאים בחוויות ומפגשים מרגשים, שופעים באירועים מפתיעים ומלמדים חלקם ממלאי לב וחיים ומחלקם לוקח זמן להבין איזו תוספת הם נותנים להבנת החיים. החיים בארטמיס משולבים בהמון דאגות קטנות המנקרות במח ורצות להן בערוץ מקביל אל החיים - מה מצב המים שלי והאם ניתן להתקלח מקלחת ארוכה ומפנקת או רק שטיפה זריזה...מהיכן אשיג מים בעוד מספר ימים והאם הפולסים מהמשאבה תקינים או מעידים על תקלה, מה מאזן האנרגיה שלי והאם אפשר לטעון את הקטנוע (הידוע כזינגר מכונת התפירה הניידת)  וכמה קילומטרים אני צריך לנסוע מחר אתו והאם מצב המצבר מספיק למרחק הנדרש., האם להכניס תבשיל בישול ארוך לתנור או שהפעם אקח רק תבשיל קצר. היכן עלי לעמוד מחר כדי להיות במרחק נח אל הפגישה הבאה שלי, האם הרעש החשוד מהמנוע הוא סיבה לדאגה או רק מצב כביש שונה ממה שהורגלתי לשמוע עד עתה?  ארטמיס בהיותה אוטבית אספנות בת שלושים ושש שנות מסע בדרכים ומאחר ושולבו בה מערכות טכנולוגיות מתקדמות, מחייבת גם יצירתיות ותשומת לב לפרטים והשקעה של מאמצים כל הזמן בתחזוקה ועדכון ושיפור סביבת המחיה והמסע.

 

אל המסע שלי בארטמיס מתלווה גם המסע  במערכת החינוך דרך הסטארט אפ החינוכי הדרכתי "יוריקה וורלד" והטמעת תפיסת הלימוד במרחבי ה 3D3C במערכת החינוך כסביבה המאפשר סימולציה של החיים עצם. מסע מטלטל המלווה גם הוא בעליות וירידות, תפניות מפתיעות התרגשות עד אין קץ ולמידה מתמדת של עולמות תוכן חדשים ומרתקים. לשני מהסעות ישנם קווים משותפים אך גם הבדלים משמעותיים בדרך החיים.

 

אל שני המסעות המרכזיים הללו בחיי מתלווה, כמובן, המחויבות שלקחתי על עצמי  למסע של התפתחות אישית. כל אחד מהמסעות השונים מחייב תשומת לב דקדקנית ודלק להנעת המסע אחרת הוא נעצר ונעלם.

 

וכך אני מוצא את עצמי, לעיתים קרובות מתחיל שבוע חדש עם תחושה של עייפות, עייפות מהריצה אחרי אירועי החיים, עייפות מניסיונות השיפור ומצאת הפתרונות. עייפות הנובעת מהניסיון למצוא עוד אנרגיה בכדי לדחוף את שלושת המסעות במקביל, בלי עצירה להתבוננות עיבוד ועיכול של מה שקרה בשבוע הקודם, ולעיתים קרובות ללא תכנון מסודר של השבוע בפתח ובעיקר ללא למידה והפנמה של התחנות השונות במסע החיים וללא התבוננות על שבילי המסעות המדהימים. מתוך העייפות עולות המחשבות על "החופשה הנצחית" בה אני נמצא בזמן המסע ומכאן ההבנה שזמני חופשה הם זמני טעינה זמנים בתוך החוויה האינטנסיבית שמאפשרים לאנרגיות חדשות, אחרות, מפתיעות לחדור אלי ולאפשר תנועה חדשה במרחב.

 

דווקא מתוך הפעלתנות הנדרשת לקיום של חיי מסע לצד הקמת חברה טכנולוגית למדתי על החשיבות של העצירה והחופשה (לא חופשה נצחית כי אם חופשה רגעית). מתוך הרגעים של חוסר האנרגיה והעייפות מהמסעות הבנתי שאני חייב רוצה וצריך את הרגעים של העצירה. רגעים שבהם ניתן "להשתעמם בכבוד". רגעים שבהם אני מרשה לעצמי לשבת ולבהות - לא במסך או עם גירוי אלקטרוני כזה או אחר - בהיה של שקט שליו, שקט בו אחרי כמה דקות ניתן לשמוע את המח מתחיל להתעורר ופתאום חולפת תובנה על איכות המסע ומה השלב הבא, רגעים של שקט מחשבתי המאפשרים פתאום לבחון את הבעיות מזוויות חדשות ולהבין שפשוט החזקתי הפוך את מפת הדרכים וההנחיות לנוסע המתמיד כתובות פשוט בעברית ולא תרגום מורכב משפת קוד מסתורית.

 

המסע שלי עם ארטמיס - ניהול האנרגיה -פרק 14

 

שבוע של בילוי בתנועה, שבוע של מעבר מדרום לצפון, שבוע של חורף וקור באמצע מרץ שבוע הכולל גם כמה ימי חופשה וחג פורים מופלא.

ארטמיס בורכה במערכת חשמל חזקה, עוד לפני שפגשתי את ארטמיס בפעם הראשונה כאשר הכנתי את רשימת הדרישות שלי מהאוטובית שאני מחפש היה לי ברור שאני זקוק לאנרגיה רבה ושארצה את האנרגיה ירוקה ונקיה. אחת הפעולות הראשונות שעשיתי לאחר שהפכתי לבעלים הגאה של ארטמיס הייתה שדרוג מערכת החשמל. דרשתי מערכת חשמל חזקה אשר תאפשר לי חיים אקולוגיים ככל הניתן מחד ותשחרר אותי מהצורך לפנות מקום והתעסקות בגנרטור ודלקים מאידך. מערכת סולארית המספקת את כל צרכי המחיה שלי - חימום וקירור חלל המגורים, בישול (לא להתלהב יתר על המידה - חביתה, צ'יפס חימום מזון קפוא ופסטה ברגעי השראה), הרתחת מים ו...טעינת הקטנוע החשמלי הנאמן המלווה אותי בדרכים.

 

המערכת החשמלית אכן מספקת את צרכי היטב אך דורשת גם התחשבות והקשבה לרמת האנרגיה, רמת האנרגיה האצורה במצברים, רמת האנרגיה המיוצרת במערכת וגם ברמת האנרגיה (שמש) הצפויה בהמשך היום או ביום שלמחרת וגם רמת האנרגיה במצברי הקטנוע וטווח הנסיעה שרמה זו מאפשרת. תכנון זה של אנרגיה מחייב תכנון של מועדי הטעינה של הקטנוע המופלא ותכנון מרחקי הנסיעה מארטמיס ביום הבא, תכנון של סוג הבישול המתוכנן ולעיתים אפילו...מעבר קצר לשימוש בגז לבישול או חימום המקלחת.

 

אני מודע לאנרגיה ברכב וחישובי האנרגיה נוכחים בחיי המסע שלי בכל העת, בדומה כנראה לכל מי שחי בתנועה בין אם על גלגלים ובין עם ביכטה בים החישובים והמודעות דומים. זהו פשוט נתון נוסף שהתרגלתי לשמור בראש, לעקוב אחריו ולהתאים את חיי אליו, המעקב אחר רמת האנרגיה גם מחייב אותי להיות קשוב יותר לסביבה החיצונית והסביבה הפנימית. מה מצב העננות, הטמפרטורה בחוץ רמת הלחות ורמת החימום או הקירור הנדרשת, צפי לעוצמת השמש בשעות הקרובות או ביום שלמחרת ואפילו מצב הירח בלילה. צריך לשים לב גם מי הצרכנים המעמיסים ומי כרגע דורש אנרגיה הכרחית ואיזה צרכן צריך להנמיך או לכבות כי אינו נדרש ברגע זה. כאשר נמצאים בתנועה תשומת הלב רק גדלה כי הנתונים אלו משתנים בהתאם לאזור בו החלטתי לחנות באותו היום או ביום שלמחרת.

 

המסע בארטמיס הזכיר לי שגם את משק האנרגיה שלי דורש מודעות ושאני צריך לנהל אותו בכל רגע ובכל זמן. גם לי, כבן אדם, יש ימים של אנרגיה גבוהה ויכולת הספק מדהימה אך בדומה למצברים של ארטמיס עומס גבוהה מביא לפריקה מהירה ויש למתן את הריצה למחשבה או לארוחה טובה בכדי להגדיל את הספיקה ולהאריך את משך הפריקה. בדומה למשק האנרגיה המנוהל בארטמיס אני צריך לנהל גם את מקורות הטעינה אך גם את צרכני האנרגיה השונים ולשים לב מי שואב ממני אנרגיה רבה ללא קידום המטרה ולהיכן להפנות את האנרגיה הדרושה בכדי להמשיך בתנועה.

 

לאחר מספר ימים אינטנסיביים שכאלה יש צורך לדעת לעצור ולאפשר לאנרגיה האישית להטען מחדש, לעיתים מספיק להאט מעט ולהקטין את הצריכה ואז האנרגיה הנכנסת מצליחה לאזן את האנרגיה היוצאת, לעיתים צריך למצוא מקורות אנרגיה חיצוניים שיסייעו להתגבר על הפריקה המהירה- ידע חדש, מפגש חברתי, משוב מהמשפחה הקרובה ולעיתים דרושה מנוחה ללא תנועה, מנוחה המאפשרת לטעון מצברים בצורה מאוזנת ומלאה, לתת למחשבות ולרגשות לצוף לאפשר לסביבה ולטבע לבקר בנשמה וליצור הקשרים חדשים, מחשבות חדשות ותובנות. החשיבות הגדולה של ימי המנוחה היא ההזדמנות לטעון את מצברי האנרגיה לקראת סבב הפעילות הבא.

 

המסע שלי עם Atr3mis-להיות נוכח - פרק 13

 

ארטמיס היא רכב שברולט גדול ושרירי המצויד במנוע מפלצתי, רכב רחב וכבד למדי והנהיגה בו מחייבת תשומת לב מלאה, נוכחות מרוכזת שלי בכל שלבי הנהיגה. שלא בדומה לרכבים החדשים המסייעים בתיקון שגיאות הנהג בזמן הנהיגה ארטמיס דורשת נוכחות מלאה ותכנון מוקדם של כל פניה וכל עצירה במהלך הנסיעה בכביש כמו גם בחירה מוקפדת של המקום בו אני רוצה לחנות למהלך הלילה או השעות הקרובות. ארטמיס אינה מאפשרת התעסקות בנייד או שקיעה במחשבות על כל המשימות שטרם הספקתי לבצע בזמן הנהיגה ואף נדרשת מנוחה טובה לפני היציאה אל הדרך ונהיגה עם כל החושים מחודדים. בזמן הנסיעה נדרשת תשומת לב לכל שינוי ברעש העוטף אותי היכול להצביע על בעיה מכנית או ארון שנשאר פתוח ותכולתו מתפזרת כרגע ברחבי המגורים, הריחות השונים הפולשים אל הרכב תחושת הכביש המועברת מגלגלי הרכב וזמזום הכלים המתנדנדים. ארטמיס דורשת יחס של כבוד ונוכחות מלאה בזמן הנהיגה.

 

בשבוע שעבר יצאתי לבקר שלושה ימים את האביב המתפרץ מעבר לפינה ביער בן שמן, סביבה ירוקה של צמחיית בר סבוכה אשר ספגה כמויות ראויות של מים בשבועות האחרונים ויש לה את הכח לפרוץ במלא כוחה ותפארתה. מרבדי כלניות, זרי רקפות ורודות ולבנות ואפילו סגלגלות, שיבולי חיטה ירוקים ומרבדי עשבים הגיחו מכל עבר והיוו את הנוף העוטף למשך מספר ימים.

היציאה ליער עם הבן הצעיר הייתה במועד מושלם אך בראשי התרוצצו מחשבות על משימות שלא בוצעו ותשלומים המאחרים להגיע וטכנולוגיות שיש לשנות... רק כשארזנו הכל והתכוננתי לנסיעה בארטמיס חזרה הבנתי שהפעם, ליציאה הזו לטבע, לא התכוננתי כמו לנהיגה. לא הופעתי עם כל החושים, לא אפשרתי למוח לנוח מהרעשים, לא אפשרתי לאוויר הנקי להיכנס ולאוורר את הראות, לא פיניתי זמן לשבת על כיסא בשמש חורף מול עוצמת הטבע המשתנה

 

החיים שלי מורכבים ממסעות שונים המשתלבים להם אחד בשני ונשזרים לחיים השלמים שאני שואף לעצב. אני חי את מסע השינוי האישי ופריצת תקרות הזכוכית שמגבילות את יכולותיי, אני חי את חלום השינוי במערכות חינוך ואת התפיסה כי הטכנולוגיה בוראת מציאות חדשה, מציאות המאפשרת תפיסות חינוך ולמידה חדשות ומרגשות. אני חי את המסע בארטמיס, מסע המביא שינויי טבע ונוף ושינויי סביבה אנושית מידי כמה ימים וכמובן קיים גם המסע המשפחתי המשפחה הקרובה והמקיפה אותי אשר גם היא מתעצבת ומשתנה במסע החיים. 

 

שילוב החלומות, והמשימות המתלוות למסע הגשמת החלומות של כל אחד מהם אינו טריוויאלי ואינו ומובן מאליו, לפחות לי. הפעילויות השונות בחיי לעיתים סוטרות או מתנגשות ויש צורך למצוא את הדרך לשלב את הפעילויות השונות אשר כל אחת מהם היא עמוסה בעשיה והזדמנויות. שילוב החיים בסטארט-אפ טכנולוגי המצוי בחזית העשייה של המטהוורס החינוכי, סטארט-אפ הדורש נגישות גבוהה, מחויבות ותגובה לשינויים מתפתחים בקצב מסחרר  לצד התפעול היומיומי של החיים בארטמיס - רכב אספנות עתיר מערכות המשלב את התנועה והמגורים הנוחים שאליהם אני שואף ומביא בחובו גם את האיטיות והקצב השונה של חיים על גלגלים.

 

שילוב המסעות מחייב אצלי את הבנה בכל רגע נתון בתוך איזו הוויה וחוויה אני נמצא. שלושה ימים ביער בן שמן עם ארטמיס והבן הצעיר לימדו אותי שבכדי להגשים את החלומות וגם להנות מהמסע בדרך אני צריך להיות נוכח עם כל החושים המחשבות והפניות בכל אחת מהמשימות. אם הנוכחות אינה מלאה ברגע הזה כאן ועכשיו הרי שאני סתם רודף אחרי חלומות ונוסע בדרכים עקלקלות, לא נהנה בדרך ומפספס את הפניות הנכונות ולא אוסף את ההצלחות החשובות.

 

המסע שלי עם Art3mis -להיות בחוויה - פרק 12

 

ראיתי שלג בחיי, ביקרתי באתרי שלג בחו"ל, השתדלתי לדלג בארץ לכל סופת שלגים טובה, בירושלים, במירון ברמת הגולן אפילו זכיתי להיות עד לשלג ההוא בחורף 92 בכרמל אבל מעולם לא חייתי בשלג. השבוע עליתי עם ארטמיס ומלמל לפני ירידת השלג לצפון רמת הגולן מתוך תחושה פנימית שאני רוצה לחיות בשלג למספר ימים.

 

ארזתי את מחלת הקורונה ואת קשיי הנשימה המתלווים, הנעתי את ארטמיס בערבו של יום שלישי וכיוונתי דרכנו אל צפון רמת הגולן, נסיעה איטית אל תוך הלילה כדרכה של ארטמיס עם נהמת המנוע והביטחון שהיא משרה שעליות הגולן קטנות עליה. בחרתי להמשיך צפונה עד חניון פלס"ר 7 , ליד יער אודם. חניון עם היסטוריה משפחתית ארוכה ועמוקה של קיפאון בלילה.

 

לאחר מסע  של שלוש שעות חניתי כמעט לבד בחניון לצד העצים של יער אודם (סליחה מזוגות המתבודדים שנמלטו למראה הרכב השמנמן שחונה להם פתאום ולכלבה המתרגשת שקפצה מאוטו לאוטו. התארגנות קצרה שיחה עם זוג אוהבים סימפטיים במיוחד למרות ההפרעה ושינה ערבה במיטה חמה.... בשלוש לפנות בוקר החל השלג לרדת ונראה היטב לאור הפנס מחלון המיטה ובארבע בבוקר כבר היה היקום שסביבי לבן והרעידות של מלמל הבהירו שאכן מדובר בקור כלבים.

 

עם עליית השחר התגלה עולם לבן ואוורירי של שלג שזה עתה ירד, שלג פוך ששוקעים בתוכו והוא עף עם משבי הרוח, שלג מזמין לצניחה לתוכו והעוטף אותך כמו היית בתוך ענן לבן, ואז הגיעו הרוחות והגשם. גשם מצליף גשם היוצר חורים בשלג שנערם זה אתה ומאיים להבריחה אותו ולהמיס אותו ובכל מקום בו דורכת הרגל או עובר הגלגל נשאר פס בוץ ההופך את השלג לעיסה לא נקיה ולא צחורה.

 

ואז התקרר לפתע היום ושלג כבר החל לרדת שלג שרואים אותו מרחף באוויר רוקד את ריקוד הרוח ונערם שלג שירד עם שקיעת השמש והחשכה העמוקה שמגיע רק בלילות חורף מעוננים ושלג שירד עם זריחת הירח שהגיח מבין העננים.....ואז הכל נרגע.

בוקר חדש של שמיים בהירים קור מקפיא שלג עמוק - אבל אחר שלג שקפא והתגמש ומשמיע קולות פצפוץ כשדורכים עליו והוא נדחס למשטח לבן קשיח. בוקר של שקט ולבד, הכבישים חסומים אין אדם באופק.

 

השמש זרחה וצבעה פסי זהב על השלג שהלך ונדחס ממבקרים שהחלו להגיע. מבקרים שבאו והשתוללו ושמחו ורקדו והלכו... מבקרים לרגע ואנשי צפון הרמה, אנשים ששיתפו בחוויות חיים, לימדו אותי להכין ברד משלג ופטל, העניקו לי בקבוק יין צעיר מכרמי הגולן, הזמינו למשקה חם ובירה. אנשים ששיתפו כמו מבקרים הפוגשים את תושב המקום ויוצרים חיבורים והקשרים חדשים.

השמש שהאירה בעור בוהק שחייב משקפי שמש כהים ואנשי שלג שצצו בכל מקום ומשאירים אחריהם גזרים כתומים, קולות של אנשים מבקרים חדשים המתפעלים ממראה השלג אך אינם יודעים איך הוא היה לפני שעה, שעתיים  לילה, יממה....

 

החוויה המיוחדת לה זכיתי עם ארטמיס לגור ממש בתוך השלג, לעבוד ביוריקה כשמסביבי לבן, לצאת עם מלמל לטיולים ארוכים, להתמודד עם החימום וצריכת האנרגיה שצריך לנהל, לדאוג לתזונה ולשתייה חמה/ לחיות בשלג במשך שלושה ימים לימד אותי שעור עצום על העוצמה של לתת לעצמי את הזמן להיות בתוך החוויה ולתת לעצמי את ההזדמנות לחוות בכל החושים ובכל האפשרויות חוויות מעצימות.

 

בחיים אנו נוגעים בחוויות וחוויות העולם נוגעות בנו, בדרך כלל נגיעה של הרף עין נגיעה שלא מאפשרת לדברים לשקוע, לעבד אותם, לבחון נקודות מבט נוספות מזוויות נוספות. אנחנו נחשפים למראה עוצר נשימה או לחווית כאב או חיבור לאדם אחר וכבר אנחנו ממשיכים הלאה. לפעמים עוד מספרים את זה לרגע ומיד מתייקים את זה בתיקיית הזיכרון. המגורים בארטמיס והחיים של שלושה ימים בשלג הזכירו לי שכדאי לעיתים להשאר בחוויה, לתת לה לחלחל לתוך הגוף והתובנה, לתת למוח ולנפש לעבד את החוויה מכיוונים נוספים לתת לעיניים לצבור מראות וזוויות שלא מופיעות ברגע הראשון ואז כאשר הכל מרגיש נכון ...לארוז היטב, לקפל את שטיחון הכניסה לקשור את דלתות הארונות ולהמשיך הלאה

 

המסע עם Art3mis- פיתולים ושבילים אחרים - פרק 9

אֵלִי, תֵּן בִּי אֶת הַשַּׁלְוָה – לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לְשַׁנּוֹתָם, 

אֶת הָאֹמֶץ – לְשַׁנּוֹת אֵת אֲשֶׁר בִּיכָלְתִּי, 

וְאֵת הַתְּבוּנָה – לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם. 

עצירה לחשיבה ובהיה מול הים

 כן אני יודע שהתפילה הזו משויכת למכורים אבל...גם אני מתמכר למסע החיים אך יותר מכך תפילה זו מקפלת בתוכה תובנה חשובה בכל ניהול אתגרים. 

 לעיתים קרובות אני נצמד למטרות ולתכניות גדולות שהגדרתי מבלי לאפשר לעצמי להכיר בקשיים החיצוניים, בנסיבות המשתנות, בלוחות הזמנים הנדרשים לתנועה בין התחנות. ההתמקדות בתמונה הגדולה מביאה אותי, במקרים רבים, להתעלם מפרטי המידע והידע הנשלחים ומאותתים כי הנתיב המהיר אל המטרה שלי סגור כרגע ואולי כדאי להחליף שביל או נתיב ולעיתים סתם כדאי לשבת לרגע להמתין לחשוב ולחכות. תכונות אלו נדרשות ממני כיזם ולעיתים הכרחיות בכדי ליצור לעצמי את נסיבות החיים הרציות. ללא תכונות אלו לא הייתי מקים ופורץ את הגבולות עם ה"עולם של יוריקה" וכנראה גם לא הייתי מוצא את הנחישות לעבור לחיות חיים מלאים על גלגלים. 

 השבוע ארטמיס העבירה אותי שעור חשוב, שעור של הקשבה לסביבה, שקילת האפשרויות ובחירה בנתיב הנכון יותר עבורי ועבורה, לראות את התמונה הגדולה ולבחור בנתיב הנכון להגשמתה ולפעמים גם לשבת ולהמתין לבהירות או לתמונה. 

 במהלך החזרה בשבוע שעבר מאזור הצפון התפתחה רעידה קלה בזמן הנסיעה, רעידה שאולי שמצביעה על תחילתה של בעיה מטרידה אבל גם מן רעידה קטנה המעלה את השאלה האם זו באמת רעידה חדשה או שהרכב תמיד מרגיש כך ורק כעט שמתי לב לצליל הנוסף ולרעד הקל, רעידה שמופיע ונעלמת. 

 בסוף השבוע האחרון התקיים מפגש של גרים על גלגלים, וכמובן שמתי את פעמי לכיוון המפגש המרגש. הנה הזדמנות לפגוש רבים מחברי הקהילה שבחרו במסע ובדרך הקשר הוא ווירטואלי בלבד. ביציאה דרומה שוב היה נדמה לי שאני חש באותה רעידה קצת לא בטוח אך בכל זאת יש שם איזו רעידה חדשה. 

 לאחר דיון זריז ביני לבין עצמי החלטתי לוותר הפעם ולסמוך על תחושת המוכרות שפתחתי עם ארטמיס בארבעת החודשים האחרונים. מוכרות שאפשרה לי להחליט שאכן מדובר ברעידה חדשה ושסביר להניח שמצביע על בעיה מתהווה. החלטת לוותר בכאב לב, על מפגש עם אנשים מיוחדים אשר כל אחד מהם בחר מסיבותיו הוא לצאת למסע של חיים ודרכים. מצאתי את עצמי מסובב את ההגה וחוזר אל החניה בוחר הפעם בהמתנה ובבחינה אמתית של הבעיה. את סוף השבוע בלתי עם התקף צינון משמעותי ומתחת לשמיכת הפוך החמה... 

 כאשר יצאתי בבוקר לבדיקת הרכב עם המכונאי בתחילה נראה היה שהכל בסדר וקצת דמיינתי ולא בטוח שיש בעיה.. אבל פתאום ב70 קמ"ש ולאחר מספר דקות של נסיעה שוב הופיע אותה רעידה קטנה. לאחר בדיקה קצת יותר יסודית הסתבר שצלב הרכב התפרק והמרחק מעצירה סופית בצד הדרך או באמצע הנתיב היה קרוב מששערתי. 

 ארטמיס בדרכה המיוחדת העניקה לי שעור בגמישות מחשבתית ודאגה לחידוד החושים בזמן המסע בדרכים וארגנה לי סופש של מנוחה הכרחית. המסע הזה מלמד אותי שוב ושוב לתת מקום לאינטואיציה גם אם היא מעורפלת מעט ולהקשיב לתחושות הבטן גם אם הן סותרות את התכנית שהתקבעה אצלי בראש. להאמין בכל לב שהדברים הקורים לי מדויקים עבורי ונכונים לי. אבל השיעור הגדול יותר שקיבלתי הוא על היכולת לראות את התמונה הגדולה, ליהנות מהעשייה והמסע אך גם לדעת להתחשב בפרטים הקטנים ולקבל באהבה ובשמחה את הפיתולים הקטנים של הדרכים, הפיתולים שבסופו של יום שומרים אותי ערני ומגלים גם צדדים אחרים של החיים

Art3mis - מסע עושים עם אהבה יומן מסע 8

 

Art3misנינוחה על שפת הכנרת

ארטמיס מאתגרת אותי, מציבה בפני מראות ומחשבות. המסע בארטמיס בוחן את אמיתות החיים שלי והתפיסות אשר רכשתי לאורך הזמן. הקצב השונה של התנועה בדרכים, תשומת הלב הנדרשת בפרטים הקטנים, אחזקת השגרה של החיים בתנועה, הצורך בעשיה ובהתפתחות מתמדת אך גם ההבנה שצריך לעצור וליהנות מרגעים קסומים ממראות עוצרי נשימה וממפגשי דרכים נפלאים. המסע בארטמיס הוא מסע המאמן את שריר הלב להיפתח שוב ושוב ולהכיל ולהוקיר את הטוב שבעולם.

 

שקיעה קסומה

החיים בארטמיס ובדרכים תוך כדי תנועה בתוך מרחב טכני מצומצם והחיבור המתמיד בין פנים לחוץ  מזמינים, בקלות רבה, חיים של חוסר עשיה, אלתור של חיים לצד תקלות וחווית טיול שטח מתמשך עם ריח מדורה ואבק דרכים במיטה. החיים במסע מזמנים מעבר לפינה בכל רגע נתון את האפשרות של חיים בשולי החברה תוך התעלמות ממוסכמות חברתיות ויציאה ממעגל העשייה וויתור על החלום של מהפכה בחינוך ובחברה. אחת האמיתות המאותגרות, במסע שלי עם גלגלים, היא הצורך  לתת מענה לאחרים לפני שאני דואג לעצמי ולכלי הרכב המשרת אותי במסע.

 

 נדרש ממני אימון רב באהבה עצמית ובתחושת ערך אישית בכדי  להיצמד אל המסע בכל יום אך מתוך המשך הצמיחה בחיים, התפתחות ועשיה.

 

החיים על גלגלים במסע, בדומה לכל בית אך בעוצמה גבוהה יותר,  מזמנים תקלות שבר, תקלות מעצבנות וצורך בתחזוקה על בסיס קבוע. צינור מים שמטפטף לא קריטי אפשר לחיות אבל מעצבן, מקרר שמרעיש קצת יותר ומדי פעם מקפיא את הירקות, פילטר של מזגן שניסתם מאבק וצורך קצת יותר חשמל, מנוע שנשמע פחות מדויק ומשתעל עוד פעם בהאצה בעליה, מסילה של מגירה שלא נשלפת עד הסוף, צבע של ארונות או אפילו בגדים מלוכלכים או נקיים שלא עברו למקום המיועד, פירורים ושאריות אוכל שנשארו אחרי ארוחה או במילים אחרות דרישה לעבודת אחזקה , תחזוקה ושדרוג מתמידות בכדי שהבית על גלגלים יהיה מזמין נעים ומפנק וכדי לעמוד בשגרת העשייה הזו...נדרשת אהבה.

שקט על המים

 

אהבה לתחושת המסע בחיים, תשוקה לחיים בנופים וחברה משתנים, אהבה לפרטי הרכוש המלווים אותי, פרטים מעטים אך לכל אחד יש מקום בלב כי הוא משפר את חיי המסע שלי אך מעל הכל אני נדרש לתחושת ערך ואהבה עצמית. ההכרה שאני חשוב לעצמי כדי  להשקיע את הזמן והמשאבים הדרושים בלחיות באמת את החלום באוטובית מפנק הנע בדרכים, להיזכר ש"אני תקרת הזכוכית של עצמי" והתנאי לפריצת תקרת הזכוכית הוא יכולת הקבלה האישית והאהבה אל עצמי ואל העשייה שלי תוך פינוי זמן לעצמי.

 

השבוע בחרתי להעמיק בתחושת האהבה והערך העצום של  שגרת המסעות שאני מנהל בחיי ( המסע האישי, המסע בדרכים, מסע בעולמות החינוך והיזמות) אל חופה הקסום של הכנרת. אין כמו שהיה מול הכנרת עם הנוף המשתנה, השקט החווי והעוצמה המתפרצת כדי להזכיר לעצמי שעה שעה את הבחירה שלי. ללא הבחירה הזו באהבה המסע מתרוקן מתוכן, הרכב עומד מבויש בצד, המים אינם זורמים וריצפת הבית עקומה.

 

חנוכה של אור ואהבה.

 

Art3mis ושאלת המספרים - יומן מסע 6

 

 

מלאך שביל נייד

אִם תְּסַפְּרוּ לִמְבֻגָּרִים: “רָאִיתִי בַּיִת נָאֶה בָּנוּי לְבֵנִים אֲדַמְדַּמּוֹת; בְּחַלּוֹנוֹתָיו פִּרְחֵי גֵרָנִיּוֹן וְיוֹנִים שׁוֹכְנוֹת עַל גַּגּוֹ” – לֹא יוּכְלוּ הַמְבֻגָּרִים לְתָאֵר לְעַצְמָם אֶת הַבַּיִת. הֵם לֹא יִתְפְּסוּ אֶת הָעִנְיָן אֶלָּא אִם כֵּן תֹּאמְרוּ לָהֶם: “רָאִיתִי בַּיִת שֶׁמְּחִירוֹ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים לִירָה”. רַק אָז יִקְרְאוּ בְּהִתְפָּעֲלוּת: “מַה יָפֶה בַּיִת זֶה!..”

כָּךְ טִיבָם שֶׁל הַמְבֻגָּרִים, וְאֵין לָדוּן אוֹתָם לְכַף חוֹבָה. עַל כֵּן חַיָּבִים הַיְלָדִים לְהִתְיַחֵס אֲלֵיהֶם בְּסַלְחָנוּת וּבְאֹרֶךְ-רוּחַ, כִּי אָנוּ, הַמְּבִינִים אֶת סוֹד הַחַיִּים, אֵינֶנוּ מְיַחֲסִים לַמִּסְפָּרִים חֲשִׁיבוּת יְתֵרָה. (הנסיך הקטן - אנטואן דה סנט-אכזופרי )

 

אנשים שפוגשים אותי בדרך יושב לפתחה של ארטמיס פוגשים במקרים רבים את המציאות שלהם, את המראה שלהם מול יציאה מהשגרה והגשמת החלומות את בדיקת הגבולות ואת הנכונות לבדוק הנחות יסוד בסיסיות. אחת השאלות שאני נשאל בכל הזדמנות כזו בה האדם בעצם קצת נבהל מהמפגש וממה שהוא רואה זה...תגיד כמה עולה? מה כזה סכום בשביל זה? או וואלה השקעה כדאית! נכון זה בלי ארנונה ומיסים?...ועוד התייחסויות הקשורות למחיר ולפרקטיות של המגורים האלו...מעטים מוכנים לשמוע ולדבר על המסע האישי הטמון באורך חיים זה, מעטים עוד יותר מוכנים לקבל שהמסע הזה מתוך בחירה ושבשאר החלקים של חיי אני באמת עובד (אפילו די קשה), באמת נפגש עם אנשים ובאמת מתחזק משפחה וחברים. האנשים הנצמדים לסוגיית המחיר לא מוכנים לשמוע  על מינימליזם, על חיים פעלתניים, על ניהול משאבים, על קבלת החלטות ועל זריחות ושקיעות מול מדבר יער או להתעורר בעיר חדשה, על שינוי שגרת חיים כאשר הבית ממוקם שתי דקות ממסיבת החתונה שאליה הולכים, על ההזדמנויות שחיים כאלו מזמנים.. הם רק מצליחים להאחז בחוויית המספרים...והמסע של ארטמיס הוא כל כך יותר מכך..

 

יום שישי האחרון הפכתי ל"מלאך שביל" ליום אחד ובאתי עם ארטמיס לבקר את בני וחבריו הצועדים בשביל ישראל, מפגש מרגש, משמח עם חבורה צעירה ששמה לה אתגר ופרויקט לפריצת דרך, לסיים הליכה של 1100 ק"מ בתוך כחודשיים ובדרך לבדוק את גבולות האפשר, גבולות החברות והנכונות לחבור לאחרים, גבולות הלבד והביחד, להתייחס ברצינות אל המסע האישי ולחוות את החיים בכל קשת הגוונים והטעמים. מפגש מרגש בו הבן זכה למקלחת אמתית באמצע שום מקום וארוחה חמה מפנקת ומנחמת. מפגש  עם חבורה צעירה ושיחה בגובה העיניים אל תוך הלילה והשקם בבוקר מפגש שהוליד שיחות עמוקות בצל  המסע של כל אחד מאתנו והניחוח של הבית שפתאום הגיע עמוק לתוך המסע בשביל ישראל - הזדמנות קסומה להתחברות בצורה חדשה עם החבורה.

 

המסע הזה גם מכיל הזדמנויות קומיות ומופלאות..שבת בבוקר בטרם פונה החבורה לדרכה ישבנו למעגל של תה קפה עוגה, שתי נשים מקסימות שאלו ללא היסוס אם אפשר להצטרף ובשמחה פינינו מקום במעגל - לפתע מגיע בקשה קצת חריגה - אמריקנו, חם לא חזק חלב בצד ???? מבט התדהמה על פני הפתיע גם אותן... אין לי מושג מה זה אמריקנו יש נס קפה, או תה...מבט התדהמה על פניהן ורגע הבנת הסיטואציה שנחת על שני הצדדים... לא אין מדובר בדוכן מרשים למכירת קפה ומאפה אלא במלאך שביל נייד וחבורת שביליסטים ומתוך המפגש ומתוך ההזדמנויות צמחה שיחה נעימה ומרגשת ואף נולדה הזדמנות עסקית חדשה ליוריקה וורלד.

 

יום שבת לפני הצהריים שמש של סתיו קיץ טחנת הנזירים על נחל ציפורי - מקום קסום, ילדה מקסימה בטוחה שאוטו גלידה הגיע.. היה צריך הסבר מאבא וביקור בארטמיס לשכנע אותה שיש פה עולם קסום אך הפעם ללא גלידה.. שיחה קצרה על הא ודא עם האבא והנה צמחה לה עוד הזדמנות לחברות ואולי גם להזדמנות עסקית.

 

החיים על גלגלים מערבים המון מעברים והזדמנויות, חוויות והתבונניות, התפתחות אישית והתמודדיות

רובן לא קשור ל...כמה עולה וגם לא לוואלה שילמת יקר.

ארוחה ביתית מפנקת בהכנה

 

 

Art3mis והאימון לחופש - פרק 3

 

הבחירה בחופש היא בחירה מודעת המחייבת מחויבות דיוק ולעיתים מאמץ והתמודדות. לא אינני מדבר על חופש במובן של חוסר כיוון מוחלט, בהייה מול החלל (והחשוב לאפשר זמני בהייה מול החלל אבל זה לפוסט אחר),  וחוסר מעש קיצוני הכולל הזנחה של הגוף הנפש והסביבה. הבחירה בחופש, מבחינתי, משמעותה הגדרת היעדים, המדדים וההישגים הנדרשים בעצמך ללא כפיה חיצונית ומתוך נאמנות לי וזאת לצד הגדרת הפעולות והמעשים שאתה בוחר לעשות כדי לעמוד ביעדי החופש.

 

ארטמיס היא אחת מהבחירות שלי לחופש. ולאחר תקופת מגורים של שלושה שבועות אני מגלה שארטמיס היא המאמנת המופלאה שלי לחופש לא פחות מהאמצעי המושלם עבורי לחווית החופש, היא טומנת בחובה מגוון אפשרויות אין סופיות, את ההזמנה לבחור את הסביבה בה אני חי בכל רגע ואת מעגל השכנים שעוטף אותי, את עיצוב הפנים של החלל  בו אני חי ואפילו במידה מסוימת את מזג האוויר בו אני בוחר להתעורר בבוקר. כמו בכל חופש פה טמון גם האימון הראשון, מה הבחירה האמתית שלי בכל רגע ורגע, איפה אני רוצה להיות לא כי שם כתובת המשרד או הבית שלי, לא כי הילדים צריכים להגיע לבית הספר (במזל טוב השנה כבר לא שולח אף ילד למערכת החינוך) ובעיקר לא כי לא נעים להגיד לא למכר רחוק שהזמין אותי לחנות בחצר ביתו. ארטמיס מחייבת אותי בכל פעם מחדש לבחור איפה אני רוצה לגור, מה הכי נכון ומדויק עבורי לשבוע הקרוב.

 

בחירה היא בהגדרה מתוך אוסף אפשרויות וכאשר נבחרת אפשרות אחת הרי שאני מוותר על ההזדמנויות התמונות באפשריות האחרות וארטמיס מאמנת אותי בכל שבוע מחדש לבחור בלב שלם היכן אני רוצה להיות ועם מי ולשחרר את כל ההזדמנויות האחרות ללא התחבטויות כדי ליהנות באופן מלא מהבחירה החופשית שבחרתי.

 

כדי שההבטחה הטמונה בארטמיס תתגשם בחיי, כדי שאוכל לבחור וליהנות מההזדמנויות שנקרות בדרכי עלי להיות מוכן. מוכנות זו אינה רק מילה וכוונה אלא מעשים ופעולות רבות יום יומיות כדי להבטיח את המוכנות שלי ושל ארטמיס להזדמנויות הנקרות בדרכים. אני חייב לטפל ברכב בצורה אקטיבית ויוזמת לתחזק אותה ולשפר את היכולות הטכניות שלה כחלק משגרת החיים, ארטמיס כבר בת 34 וכל כאב קטן יכול להפוך לעצירה גדולה בדיוק בעליה לרמת הגולן וכל דחיה בטיפול ברעש חדש שהופיע יכולה להסתיים בעצירה לא מתוכננת של מסע החיים.

 

כדי לאפשר את מידת החופש הרצויה לי ( או במילים אחרות לאפשר לי לעמוד איפה שאני רוצה מתי שאני רוצה) ארטמיס צריכה לספק לי בצורה עצמית את כל צרכי הבית ( מים נקיים, מערכת ביוב, חימום קירור, חימום מזון מקלחת חמה...) בכדי שזה יקרה צריך לשמר את האיכות המכנית של סביבת המגורים באיכות טובה, לוודא שמכלי המים מלאים ומכלי הביוב ריקים (ולא הפוך), שהתאים הסולריים נקיים ולנהל את משק החשמל של ארטמיס כל הזמן.

 

האימון לחופש עם ארטמיס לא מסתיים בהחלטות הגדולות אלא מעביר את ההחלטה על חופש למודעות כל הזמן, האם אני יוצר קשר עם השכן לרגע החדש מה עומק הפתיחות והפגיעות שלי שאני מוכן לחשוף, לאיזה צד של הנוף להעמיד את הרכב, האם עדיף נוף בערב או שמש בפנים בבוקר, את מי אני מוכן להכניס הביתה ולמי אני חוסם את הדרך באסרטיביות, מה אורך המקלחת שאני עושה מול כמה פעמים אני מוכן ללכת למלא מים. אימון זה של החלטות מודעות וקטנות כל הזמן מלמד אותי בעצם את החשיבות שבקבלת החלטות שלי וקבלת אחריות על ההחלטות שקיבלתי בכדי להגיע אל תחושת החופש....

 

ערב יום כיפור תשפ"ב, השקט יורד על כדור הארץ ואני בחרתי  להעביר את היום המיוחד הזה מעל הכנרת ולקבל החלטה, והפעם לא ביני לבין המקום ולא ביני לבין חברי אלא ביני לביני שבשנה הקרובה כחלק מהמסע שלי ובעזרתה של ארטמיס אני חי בחופש מדויק.

 

גמר חתימה טובה

 

לפני שלוש שנים, אחר צהרים שגרתי למדי,  הצגתי את עצמי כפי שעשיתי עשרות ומאות פעמים בעבר במעגל משתתפים, מעגל שהגעתי אליו כחלק ממהלך עסקי של אימון לצוות השותפים של החברה. הצגה של עצמי, של הרקע המקצועי שלי, של חברת יוריקה של העולם החינוכי אותו אני מפתח.. בסיום ההצגה אמירה אחת של אסנת פגשה אותי לא מוכן ופגיע..."שים לב שלא הזכרת את המשפחה שלך, לא את האישה ולא את הילדים" אמירה שהוציאה אותי מאזור הנוחות ושלחה אותי להתמודד עם הקולות שבראש, והקולות שבלב ותחושות הנשמה...

 

כל החיים הם מסע, לפעמים הנפש קלה והמוח פתוח ואני מסוגל ללמוד ולהצטייד בקצב המהיר של התנועה ולעיתים התמונות חולפות כמו דרך חלון המכונית - מהירות, רחוקות ללא צלילים וריחות.  המשפט הזה שנזרק ככה לחדר כספק תובנה, ספק הערה, ספק נקודה למחשבה חייב אותי לעצור את הנסיעה המהירה, לרדת מהרכב אל שביל ההליכה. שביל המחייב תנועה מתונה יותר אך מפעיל את החושים, גורם לחוש במאמצים שבגוף, בכל משב רוח קל על פנים מיוזעות, בסט של ריחות ומגע בעור, בעוצמת השמש או תחושת הקור.

 

המסע שהחל בסדרת מפגשים קצרה על הדרך המהירה ומתוך כוונה לגייס כספים לחולום של יוריקה, נמשך כבר שלוש השנים. הפעם המסע הוא מסע מודע לפריצת תקרות הזכוכית שלי, יצאה מתוך אזורי הנוחות וחיפוש מתון בשבילי החיים. מטרת המסע היא למצוא את השביל המדוייק והנכון לי כרגע. השביל שמוביל אותי ואני מעצב אותו בדמותי ובחזוני.

 

אותה אמירה לפני שלוש שנים הייתה ראשיתו של מסע. של בדיקה ובדרך הביאה שיח אמתי ומדויק וברור יותר בבית, עם  המשפחה, בת הזוג והמעגלים העוטפים אותי. ראשיתו בלחישה מהוססת כאותו משב רוח בשדה... האם אנחנו רוצים להמשיך להיות יחד ואז ההתבהרות הכמעט מובנת מאליה שדרכנו נפרדו אך אם לא נקפוץ את הקפיצה ונצא למסע - נשאר יחד בנקודת המוצא ולעולם לא נדע לאן הדרך מובילה .

 

עם הבחירה לצאת לדרך חדשה ושונה הגיח חזרה אל העולם חלום ישן שישב וחיכה כל הזמן, חלום הנדודים וחלום המסעות העלומים. בית נייד, בית שמאפשר חיים נוחים בצמצום עם תלות קטנה בסחיבת מטענים והיסטוריה אך גם בית שהוא חוויה, בית שיכול לזוז ולשנות את הנוף, בית שמשתנה בהתאם למצב הרוח ומצב הדרכים. בית שהוא גם מיוחד וגם מבטיח רווחה כלכלית ותחושת שפע בצדו, בית שמבטיח לשרת אותך ולא אני אותו. 

 

בתחילה נבט החלום אך כדרכם של חלומות נראה לא נגיש, לא אפשרי....ואז דווקא בתקופת הקורנה וכשהתמונה הפכה לבהירה יותר ומובנת יותר החלום הפך למציאותי ולקורם עור וגידים והחלום הפך לתכנית עבודה, התייעצות עם אנשים, איסוף פרטים ולמידה מתמדת של האפשרויות החדשות והנה אני כבר עושה את הצעדים הראשונים במסע אל בית על גלגלים.

 

בשבועיים האחרונים אני כבר צועד לי בדרכים חדשות, לומד עולם של מושגים וחוויות דרכים, לומד מניסיון ומפתח קשרים חדשים בקהילת הנוודים. והבית על גלגלים כבר קורם אלומיניום, עץ, חשמל, מנוע תנועה צורה וחלום. Art3mis  יוצאת לדרדך ועוד רגע תהיה מוכנה ללוות אותי בשבילים חדשים  ומסעות מרגשים