המסע שלי עם ארטמיס - שיעור בענווה פרק 24

 

פוסט של מסע בכבישים ובדרכי החינוך עם פתיחתה של שנת הלימודים תשפ"ד.

כשרכשתי את ארטמיס לפני קצת יותר משנתיים היה לי ברור שארטמיס מרכזת חלום מדויק שלי, חלום המשלב תנועה ברחבי המדינה לצד תנועה בעולם הוירטואלי וקידום המהפכה בטכנולוגיות למידה הטמונה בהטמעת המטאוורס בעולמות החינוך והלמידה. גם השם ארטמיס שנבחר לשברולט השמנמן המהווה לי בית, משרד ודרך חיים משלב את שני העולמות. ארטמיס – אלת הציד, חיות הבר והמרחבים – הסימן המובהק למסע אל המרחב ומן הצד השני Art3mis כנויה של סמנתה קוק במטאוורס – בת הזוג של וויד – שחקן מספר אחת.

הפעולה הראשונה שלי בשיפוצה של ארטמיס היה ליצור מערכת אספקת חשמל בלתי תלויה ברשת אך גם כזו שאינה זקוקה לגנרטור מרעיש, מזהם וזולל משאבים. ההחלטה נפלה על הרכבה של 6 פאנלים סלולרים בהספק של 3000 וואט אשר יספקו את כל דרישות החשמל למסע. קירור ומזגן בימי הקיץ החמים, הפעלה של מחשב תלת מימד זולל אנרגיה, טעינה של זינגר – הקטנוע החשמלי המלווה אותי במסע וכמובן כל הצרכנים הרגילים, קומקום חשמלי, אינדוקציה לחימום ומקרר... במשך חודשים הסתובבתי כך במרחב עם תחושת חופש ותובנה שאספקת האנרגיה שלי היא אינה מוגבלת, הסתובבתי בגאווה של אחד החי עם משאבים בלתי מוגבלים... כל זה עד חודשי יולי אוגוסט הלוהטים שהביאו אלינו כמה מהימים החמים ביותר שידענו. לפתע גיליתי שצריכת החשמל בלילה היא עדיין גבוהה מאוד והמזגן פועל כמעט ברציפות, שבמהלך היום המזגן מתקשה לקרר את ארטמיס במיוחד כאשר בחוץ 46 מעלות בצל ואני עוד עומד בשמש. החיים בארטמיס הפכו לזוללי אנרגיה וחייבו אותי להעריך מחדש את כמות האנרגיה שאיתי וכיצד אני יוצר משאבים וגם חוסך בצריכתם

ימים חמים אלו החזירו אותי אל היסודות, אל הצורך להצליל את החלונות ולבודד כל מקור חום אפשרי, לצורך להתבונן בעין אחת על רמת הטעינה ומצב המצברים בכדי לווסת את הצריכה וגם לתכנן נכון את הנסיעות בזינגר כך שיתאפשר זמן טעינה ארוך במהלך היום ולא במהלך הלילה על חשבון המצברים.

הימים החמים האלו החזירו לי את מימד הענווה למסע. את התחושה המקורית שמטרת החיים על גלגלים היא, בין השאר, להתחבר לטבע ולסביבה ולא לנצח אותם בכל מחיר ולנהל אותם, שיש לחיות בהרמוניה ולהכיר גם במגבלות המשאבים וגם ממתנות הטבע, שניתן להנות גם כשהמשאבים מוגבלים וממאורר איכותי לפנות בוקר ולא מזגן המצריך התכסות בבפוך ומהשקט וידיעה שהגנרטור לא מתקתק ליד ואין אני מפיק עוד זיהום אוויר.

תובנת ענווה זו מהמסע בארטמיס השתלבה היטב גם במסע שלי בחינוך עם Wureka World לקראת פתיחת שנת הלימודים. זו השנה האחת עשרה בה אני פועל בתוך מערכת החינוך, שנה אחת עשרה בה אני מנסה לקדם את המפגש בין חינוך, טכנולוגיה, קשרים חברתיים ולמידה. שנה אחת עשרה שבה אני משמיע את הנטרה שטכנולוגיה בחינוך היא מהות ולא רק תומכת פדגוגיה,  שנה אחת עשרה בה אני מנסה לשכנע שהמטאוורס הוא תפיסה טכנולוגית רחבה, תפיסה של מבנה נתונים, תפיסה של למידה חברתית ושילוב טכנולוגיות מהפכניות ולא רק עוד גימיק של הפיכת השעורים למעניינים.

השנה בחרתי להתמקד במסע בהעמקת הלמידה במקומות שכבר התנסו במטאוורס ומוכנים לבחון את הצעד הבא ולא רק להשקיע בגיוס מקומות חדשים. המסע שלי בארטמיס והקיץ האחרון בו נפגשו כוחות הייקום עם חדוות המסע שלי הביאו אותי להתבוננות של ענווה על מערכת החינוך. אני פותח את שנת הלימודים החדשה מתוך הבנה שכוחות רבים פועלים בשטח ורובם שואפים לטוב. הידע וההבנה אינם נחלתו של האדם הבודד ופעילות החינוך מחייבת להביא בחשבון את מגבלות המשאבים, מגבלות המשאבים המוזרמים על ידי המדינה אך גם מגבלות משאבי הריכוז והלמידה של התלמיד לצד מגבלות משאבי השינוי שניתן לדרוש מכל מורה אשר עושה את עבודתו נאמנה. 

שנה טובה, שנה של תלמידים עם ניצוץ בעיניים וחדוות יצירה, שנה בה מורים ישמשו כמנטורים ומאמנים לחיים ולא רק כצינור למידע וציונים...מתחילים את המסע של תשפ"ד

המסע שלי עם ארטמיס פרק 21 הדיוק

כוס התה של הבוקר

 כוס התה של הבוקר, הטקס החביב הזה של אמירת בוקר טוב לעולם.   במקרה שלי רצוי כוס תה ארלגריי איכותי עם קצת נגיעות חלב (טוב   בשנים האחרונות זה הפך יותר לקצת נגיעות כאילו חלב). הטקס ידוע   והגוף מכיר אותו מעצמו לאחר כמעט שנתיים של חיים בארטמיס,   הרתחת המיים, הליכה מסביב לספסל להביא את התיון, הורדת קופסת התיונים ובחירת התיון, חזרה אל הקומקום החשמלי, לקיחת הכוס בחצי גישוש ממעמקי הארון ולהזהר שכוסות אחרות לא נופלות בינתיים, הכנת כוס התה והוצאת החלב מהמקרר שמאחורי. כוס התה מוכנה בספל זכוכית גדול ואפשר לשבת ולהתענג על שתית כוס התה בכורסא המרווחת בקידמת הרכב. עשר דקות של הרגעות והכנת הראש לתחילתו של היום.

השבוע נעצרתי רגע עם כוס התה ביד, אם אסובב את קופסאות התה והתבלינים לאורך במקום לרוחב יתפנו מספר ס"מ והכוסות יוכלו לעמוד בצורה מסודרת ללא חשש לנפילה ואם אחליף בין מיקום הכלים למיקום הקופסאות הרי שניתן להכין את כוס התה מנקודה אחת ליד הקומקום ללא הצורך בהקפת הספסל הלוך וחזור. תובנה זו והדיוק שנוצר בריקוד הכנת התה של הבוקר הפתיע אותי וגרם לי לחייך. התובנה שנוצרה שניתן לדייק ולשכלל פעולה שנעשת באופן שגרתי כמעט כל יום כבר במשך שנתיים פתחה לי צוהר לחפש עוד צמתים ופעולות הדורשות דיוק בחיי היום יום.

ההתבוננות החדשה הזו על שגרת החיים מציפה אותי כל פעם בתובנות חדשות, העט שמצא את מקומו בתוך המגירה שצריך להזיז את השולחן בכדי לפתוח אותה ולקחת את העט ופתאום הדבקה של תושבת על דלתת הארון והעט זמין לי כל הזמן. חלונות הרכב שניתן להצלילם מבחוץ ולחסוך עוד 4- 5 מעלות ולהקל מאוד על המזגן ומערכת החשמל לצנן את ארטמיס בימי שרב וחמסין, מיקום חדש לפינת העבודה המאפשר לי גישה לשני המחשבים ווהנחה מסודרת של כל החפצים שסביבי.

הדיוקים שנוצרו גרמו לי לבחון לא רק החלטות פיזיות שנעשו במודע או שלא במודע אל גם, ובעיקר, תהליכי עבודה ביוריקה וורלד. כיצד אנחנו מאפיינים מוצר חדש - תהליך שמלווה אותי כבר עשרות שנים והגיע הזמן בהחלט לעדכן ולדייק, כיצד אנחנו שומרים על קשר ומעדכנים אחד את השני בתהליכי העבודה ועוד...

תהליך הדיוק לא עוצר בתהליכי עבודה אלא מתבקש גם בקשרים החברתיים והרגשיים. התרגלתי לנהל דפוס קשר קבוע אם חברים ומשפחה, דפוס המגדיר את קצב ההתקשרות, אילו אינפורמציות מעבירים ועל מה מדברים (איך המשפחה, מה הילדים עושים ואיפה אתה חונה עכשיו...) ופתאום במחשבת הדיוק אפשר גם להגיד את מה שבאמת חשוב, את הרצון להיפגש ולשמוע איך מרגישים ולא איך הילדים מתקדמים, מה התחדש אצלכם בחיים ולא רק איפה גרים והיכן חונים..

המסע שלי עם ארטמיס הזמין דיוק למן היום הראשון, אילו חפצים נעים איתי במסע ומאילו חפצים אני נפרד. היום אחרי שנתיים של אימון בדיוק הבנתי שצריך לבחון מחדש גם את הרוטינות הקטנות והיום יומיות, הנחות העבודה שלי ותבניות המחשבה. בתחילת התהליך הייתי עסוק בגלגלי השיניים הגדולים המניעים תהליכים - אילו חפצים באים מה גודל ארון הבגדים, היום הגעתי לשלב דיוק של הפעולות הקטנות השגרתיות. הפעולות וההתניות שאני כל כך רגיל לעשות מידי יום בניהול שיגרת היום יום ובניהול הקשרים מול העולם, החברים והמשפחה.

המסע שלי עם ארטמיס - פתרון תקלות ובעיות פרק 20

 

תיקון מדפסת שנשברה

מסע החיים בארטמיס, החיים בתנועה בכל רכב וברכב אספנות על אחת כמה וכמה,  מזמנים התמודדות עם תקלות טכניות בלתי צפויות, במקרים רבים מדובר במנגנון טכני שלא פגשתי מעולם ואפילו לא ידעתי על קיומו עד אשר הוא נשבר, זה יכול להיות פריט קריטי כמו משאבת המיים של הקרון או משאבת המים של הרכב וזה יכול להיות פריט קטן המקשה על החיים כמו סוגר חדר האמבטיה או מחזיק הסכינים. תקלות אשר לצורך פתרונן צריך המצאות סט כלים בסיסי ומגוון המאפשר לפתור את הבעיות במגוון דרכים וגישות. סט כלים אותו למדתי לשאת עימי לכל מקום לעדכן אותו ולפתח אותו, לצד סט הכלים יש להצטייד בנחישות לפתרון הבעיה, נכונות ללמוד ולאסוף מידע על פתרונות אפשריים ומחשבה פתוחה בכדי לאלתר פתרון חדש.

 

השבוע זומנה לי תקלה כזו, דווקא תקלה הקשורה למסע שלי ביוריקה וורלד, מדפסת התלת ממד המלווה אותי בנאמנות רבה בעבודתי וביצירת פריטים לחיים, שבקה וסרבה להדפיס. מאחר ונאלצתי לעצור ביהוד לכמה ימים (ענייני מילואים, מלחמות ומני התרגשויות) מערך התמיכה הזמין לי היה רחוק ובלתי נגיש (כלומר בחיפה ולא ענה לטלפון).

 

מקום הברגים, סדר הפירוק, זוויות הגישה לא נראו הגיוניים, לא היה מרווח לאצבעות ולא הייתה דרך לתפוס את החלקים המתאים עם שום כלי הגיוני מתוך ארסנל ארגז הכלים המפואר שלי. ניסיונות חוזרים ונשנים לאזן את האום הנדרש בזמן שאני מנסה להתאים את הבורג נראו כבדיחה בלתי אפשרית וחסרת סיכוי, התסכול הציף וגם גוון של ייאוש החל מתגנב לתוך תהליך מציאת הפתרון. לאחר מספר שעות ומספר רב של ניסיונות עקרים עזבתי את התיקון למספר שעות. כשחזרתי שוב לנסות פתאום הידיים הגיעו מעצמן אל המקום הנכון ולפתע המח חופשי להסתכל על הבעיה אחרת כי הידיים כבר יודעות את שלהן. והנה כבר מצליח להתקדם עוד שלב בדרך לפתרון והנה צריך לשלוף כלי אחר שיסייע בהחזקה ופתאום ברור שתזוזה קטנה של כ20  מעולות זה כל הקסם שהיה חסר בכל הפעמים הקודמות והחלקים מתחברים והגישה מובנת והנה המדפסת כמעט עובדת... ואז סיבוב אחד יותר מידי והחלק נשבר ויש צורך להזמין חדש.

 

בהתבוננות משועשעת על המדפסת השבורה הבנתי ששוב החיים בארטמיס ובמסע זימנו לי שעור מיוחד. ראשית שעלי לדייק כל הזמן את סט הכלים שנע איתי ממקום למקום, שיש גם בחיים בעיות שלכאורה לא ניתן לפתור אותם, יחסים שהשתבשו, קשרים שפנו למקומות לא צפויים, עסק שמתקשה להתרומם...אבל חשוב להמשיך ולנסות כי אז מגיע  מיומנות "השרירים" ואת המוכרות הנדרשת כדי שהאתגר יראה פחות מאיים, חשוב לעצור ולפנות מקום ולחזור לאתגר לאחר מנוחה והפסקה כדי להרוויח את המיומנות שנצברה ולהביא את המחשבה הרעננה חזרה אל העבודה. בהרבה מאוד מקרים הסוד טמון ביכולת לשנות ב20 מעלות את הכיוון ולא נדרשת מהפכה ובהליכה בדרך אחרת ולפעמים כשהבעיה תוקנה אין צורך להוסיף ולסובב כדי להגיע למקום המדויק.

לפעמים מכונה עובדת עדיפה על מכונה מדויקת ושבורה...

 

המסע שלי עם ארטמיס - השגרות הקבועות פרק 15

 

פעולות מונוטוניות שחוזרות על עצמן גרמו לי תחושת אי נחת וצורך דחוף לקצר תהליכים ולוותר על שלבים.

 

שטיפת פאנלים סולארים כדבר שבשגרה

אני זוכר את חנות בגדי הילדים של סבא סבתא ודודה שלי ברחוב ויצמן בגבעתיים. חנות בגדים קטנה שהימים שלפני פסח היו  ימים של לחץ והמוני קונים, ימים בהם גם אימי נהגה להתגייס ולעזור ואני, כמובן, התנדבתי לחבל ככל יכולתי בסדרי העבודה התקינים בחנות. אני זוכר את תחושת האימה שלי, כבר בגיל 7 או 8 מפעולות שגרתיות...פותחים את החנות - תולים את הסחורה לתצוגה על קולבים ועל הדלת, בשתיים יוצאים להפסקת צוהריים ומורידים את הסחורה, בארבע פותחים מחדש את החנות ותולים את הסחורה ואז בשבע בערב סוגרים את החנות ומורידים את הסחורה מהקולבים ומהדלת והכל נעשה בדייקנות ובסדר פעולות רצוף שהגוף כבר סיגל והיכיר וניתן לבצע את הפעולות ללא מילים וללא עצירה....לא יכולתי להבין שסבא וסבתא עושים את המשימה השגרתית הזו כל כך ברצינות ולא מתעייפים ומוותרים על השגרה המתישה הזו.

 

החיים בארטמיס, בימי שהיה בחניון מסודר או בימי טיול ומסע במקומות משתנים, מחייבים שמירה על רצפי פעולות שגרתיים ועקביים, סידור המיטות המשמשות גם כמרחב מגורים במהלך היום, מילוי מיכל המים, ניקיון וסידור מרחב המגורים, פתיחת הכיסאות לישיבה בחוץ וקיפולם לפני כל תזוזה, הוצאת התיונים מהקופסא העליונה סגירתה והחזרת הקופסא לחלק העליון של מדף הקופסאות, קיפול ואבטוח מדוקדק של הציוד לפני כל תנועה (על כל ארון הנשאר פתוח או דלת מקרר לא נעולה מגיע התשלום במהרה בדמות קערה שבורה), איזון הרכב במקום החניה החדש.. פעולות שגרתיות החוזרות מידי יום ולעיתים אפילו מידי כמה שעות מספר פעמים ביום. ללא פעולות אלו החיים בארטמיס הופכים במהרה לכאוס מוחלט בו לא ניתן למצוא דבר ואין היכן לשבת ובוודאי שלא ניתן להכין ארוחה הגונה לשבת ליום של עבודה או לפרוש לשינה נעימה.

 

דרך החיים הזו במסע לימדה אותי לתת כבוד לכל פעולה שגרתית המקדמת את שגרת החיים במסע ולכל חפץ במרחב המחייה המצומצם. לתת לפעולות השגרתיות את תשומת הלב הראויה להן מתוך תחושת המוכרות בגוף אך גם מתוך מתן כבוד למסע ולסביבה בה אני חי. עם סיום העבודה על המחשב או סיום המשחק במשקפי המציאות המדומה יש להכניסם לנרתיק או לקופסא בצורה מדויקת לארוז ולגלג את הכבלים ולהכניס למדף הנכון שבמקום הנכון ולהוציא הכל מחדש לקראת המופע הבא.

 

שמירת על הרוטינות המדויקות ללא אפשרות של וויתור עצמי ודחיה דווקה הן מתגלות כמנוע חשוב בהכנס אנרגיה של עשיה ותנועה לתוך חיי. מתן כבוד לכל חפץ שבחרתי שימצא במרחב המחיה שלי מתוך ההבנה שמה שמקיף אותי הם דברים הכרחיים למסע האישי שלי ולתנועה של ארטמיס. מתן כבוד על ידי שמירה על תקינותו, ומקומו. הערכה מתמדת האם חפץ זה דרוש לשגרת חיי או שמה יש דבר מדויק יותר להשגת המטרה ואם חפץ זה הינו החפץ הנכון והמדויק הרי שיש לשמור אותו כדי שישמש אותי ברגע שאצטרך אותו גם כשאיני ליד מרכז קניות זמין וגם כדי שאמצע אותו בתוך סבך הכוכים ותאים האחסון בארטמיס. תחושת המוכרות של התנועות המלוות את שגרות עשיה אלו, תנועות ההופכות ליותר ויותר מיומנות ומדויקות. תנועות המלוות בתחושת הסיפוק שבעשיה גם בפרטים הקטנים.

 

 השינוי העצמי הנדרש כדי לסגל הבנה של נתינת כבוד למרחב שבו אני חי ולדברים המשרתים אותי בפעילות היום יומית הוא עוד צעד שנלמד מהחיים בארטמיס ומהמסע המשותף. הפעם ללמידה זו יש גם השפעה על התבוננות שלי על העבר ועל סבא וסבתא היקרים ועל הסבלנות בה הוציאו והכניסו את הסחורה מידי יום בחנות הקטנה שבגבעתיים.

אחרי פסח שמח לכולם
 

 

המסע שלי עם Atr3mis-להיות נוכח - פרק 13

 

ארטמיס היא רכב שברולט גדול ושרירי המצויד במנוע מפלצתי, רכב רחב וכבד למדי והנהיגה בו מחייבת תשומת לב מלאה, נוכחות מרוכזת שלי בכל שלבי הנהיגה. שלא בדומה לרכבים החדשים המסייעים בתיקון שגיאות הנהג בזמן הנהיגה ארטמיס דורשת נוכחות מלאה ותכנון מוקדם של כל פניה וכל עצירה במהלך הנסיעה בכביש כמו גם בחירה מוקפדת של המקום בו אני רוצה לחנות למהלך הלילה או השעות הקרובות. ארטמיס אינה מאפשרת התעסקות בנייד או שקיעה במחשבות על כל המשימות שטרם הספקתי לבצע בזמן הנהיגה ואף נדרשת מנוחה טובה לפני היציאה אל הדרך ונהיגה עם כל החושים מחודדים. בזמן הנסיעה נדרשת תשומת לב לכל שינוי ברעש העוטף אותי היכול להצביע על בעיה מכנית או ארון שנשאר פתוח ותכולתו מתפזרת כרגע ברחבי המגורים, הריחות השונים הפולשים אל הרכב תחושת הכביש המועברת מגלגלי הרכב וזמזום הכלים המתנדנדים. ארטמיס דורשת יחס של כבוד ונוכחות מלאה בזמן הנהיגה.

 

בשבוע שעבר יצאתי לבקר שלושה ימים את האביב המתפרץ מעבר לפינה ביער בן שמן, סביבה ירוקה של צמחיית בר סבוכה אשר ספגה כמויות ראויות של מים בשבועות האחרונים ויש לה את הכח לפרוץ במלא כוחה ותפארתה. מרבדי כלניות, זרי רקפות ורודות ולבנות ואפילו סגלגלות, שיבולי חיטה ירוקים ומרבדי עשבים הגיחו מכל עבר והיוו את הנוף העוטף למשך מספר ימים.

היציאה ליער עם הבן הצעיר הייתה במועד מושלם אך בראשי התרוצצו מחשבות על משימות שלא בוצעו ותשלומים המאחרים להגיע וטכנולוגיות שיש לשנות... רק כשארזנו הכל והתכוננתי לנסיעה בארטמיס חזרה הבנתי שהפעם, ליציאה הזו לטבע, לא התכוננתי כמו לנהיגה. לא הופעתי עם כל החושים, לא אפשרתי למוח לנוח מהרעשים, לא אפשרתי לאוויר הנקי להיכנס ולאוורר את הראות, לא פיניתי זמן לשבת על כיסא בשמש חורף מול עוצמת הטבע המשתנה

 

החיים שלי מורכבים ממסעות שונים המשתלבים להם אחד בשני ונשזרים לחיים השלמים שאני שואף לעצב. אני חי את מסע השינוי האישי ופריצת תקרות הזכוכית שמגבילות את יכולותיי, אני חי את חלום השינוי במערכות חינוך ואת התפיסה כי הטכנולוגיה בוראת מציאות חדשה, מציאות המאפשרת תפיסות חינוך ולמידה חדשות ומרגשות. אני חי את המסע בארטמיס, מסע המביא שינויי טבע ונוף ושינויי סביבה אנושית מידי כמה ימים וכמובן קיים גם המסע המשפחתי המשפחה הקרובה והמקיפה אותי אשר גם היא מתעצבת ומשתנה במסע החיים. 

 

שילוב החלומות, והמשימות המתלוות למסע הגשמת החלומות של כל אחד מהם אינו טריוויאלי ואינו ומובן מאליו, לפחות לי. הפעילויות השונות בחיי לעיתים סוטרות או מתנגשות ויש צורך למצוא את הדרך לשלב את הפעילויות השונות אשר כל אחת מהם היא עמוסה בעשיה והזדמנויות. שילוב החיים בסטארט-אפ טכנולוגי המצוי בחזית העשייה של המטהוורס החינוכי, סטארט-אפ הדורש נגישות גבוהה, מחויבות ותגובה לשינויים מתפתחים בקצב מסחרר  לצד התפעול היומיומי של החיים בארטמיס - רכב אספנות עתיר מערכות המשלב את התנועה והמגורים הנוחים שאליהם אני שואף ומביא בחובו גם את האיטיות והקצב השונה של חיים על גלגלים.

 

שילוב המסעות מחייב אצלי את הבנה בכל רגע נתון בתוך איזו הוויה וחוויה אני נמצא. שלושה ימים ביער בן שמן עם ארטמיס והבן הצעיר לימדו אותי שבכדי להגשים את החלומות וגם להנות מהמסע בדרך אני צריך להיות נוכח עם כל החושים המחשבות והפניות בכל אחת מהמשימות. אם הנוכחות אינה מלאה ברגע הזה כאן ועכשיו הרי שאני סתם רודף אחרי חלומות ונוסע בדרכים עקלקלות, לא נהנה בדרך ומפספס את הפניות הנכונות ולא אוסף את ההצלחות החשובות.

 

המסע שלי עם Art3mis -להיות בחוויה - פרק 12

 

ראיתי שלג בחיי, ביקרתי באתרי שלג בחו"ל, השתדלתי לדלג בארץ לכל סופת שלגים טובה, בירושלים, במירון ברמת הגולן אפילו זכיתי להיות עד לשלג ההוא בחורף 92 בכרמל אבל מעולם לא חייתי בשלג. השבוע עליתי עם ארטמיס ומלמל לפני ירידת השלג לצפון רמת הגולן מתוך תחושה פנימית שאני רוצה לחיות בשלג למספר ימים.

 

ארזתי את מחלת הקורונה ואת קשיי הנשימה המתלווים, הנעתי את ארטמיס בערבו של יום שלישי וכיוונתי דרכנו אל צפון רמת הגולן, נסיעה איטית אל תוך הלילה כדרכה של ארטמיס עם נהמת המנוע והביטחון שהיא משרה שעליות הגולן קטנות עליה. בחרתי להמשיך צפונה עד חניון פלס"ר 7 , ליד יער אודם. חניון עם היסטוריה משפחתית ארוכה ועמוקה של קיפאון בלילה.

 

לאחר מסע  של שלוש שעות חניתי כמעט לבד בחניון לצד העצים של יער אודם (סליחה מזוגות המתבודדים שנמלטו למראה הרכב השמנמן שחונה להם פתאום ולכלבה המתרגשת שקפצה מאוטו לאוטו. התארגנות קצרה שיחה עם זוג אוהבים סימפטיים במיוחד למרות ההפרעה ושינה ערבה במיטה חמה.... בשלוש לפנות בוקר החל השלג לרדת ונראה היטב לאור הפנס מחלון המיטה ובארבע בבוקר כבר היה היקום שסביבי לבן והרעידות של מלמל הבהירו שאכן מדובר בקור כלבים.

 

עם עליית השחר התגלה עולם לבן ואוורירי של שלג שזה עתה ירד, שלג פוך ששוקעים בתוכו והוא עף עם משבי הרוח, שלג מזמין לצניחה לתוכו והעוטף אותך כמו היית בתוך ענן לבן, ואז הגיעו הרוחות והגשם. גשם מצליף גשם היוצר חורים בשלג שנערם זה אתה ומאיים להבריחה אותו ולהמיס אותו ובכל מקום בו דורכת הרגל או עובר הגלגל נשאר פס בוץ ההופך את השלג לעיסה לא נקיה ולא צחורה.

 

ואז התקרר לפתע היום ושלג כבר החל לרדת שלג שרואים אותו מרחף באוויר רוקד את ריקוד הרוח ונערם שלג שירד עם שקיעת השמש והחשכה העמוקה שמגיע רק בלילות חורף מעוננים ושלג שירד עם זריחת הירח שהגיח מבין העננים.....ואז הכל נרגע.

בוקר חדש של שמיים בהירים קור מקפיא שלג עמוק - אבל אחר שלג שקפא והתגמש ומשמיע קולות פצפוץ כשדורכים עליו והוא נדחס למשטח לבן קשיח. בוקר של שקט ולבד, הכבישים חסומים אין אדם באופק.

 

השמש זרחה וצבעה פסי זהב על השלג שהלך ונדחס ממבקרים שהחלו להגיע. מבקרים שבאו והשתוללו ושמחו ורקדו והלכו... מבקרים לרגע ואנשי צפון הרמה, אנשים ששיתפו בחוויות חיים, לימדו אותי להכין ברד משלג ופטל, העניקו לי בקבוק יין צעיר מכרמי הגולן, הזמינו למשקה חם ובירה. אנשים ששיתפו כמו מבקרים הפוגשים את תושב המקום ויוצרים חיבורים והקשרים חדשים.

השמש שהאירה בעור בוהק שחייב משקפי שמש כהים ואנשי שלג שצצו בכל מקום ומשאירים אחריהם גזרים כתומים, קולות של אנשים מבקרים חדשים המתפעלים ממראה השלג אך אינם יודעים איך הוא היה לפני שעה, שעתיים  לילה, יממה....

 

החוויה המיוחדת לה זכיתי עם ארטמיס לגור ממש בתוך השלג, לעבוד ביוריקה כשמסביבי לבן, לצאת עם מלמל לטיולים ארוכים, להתמודד עם החימום וצריכת האנרגיה שצריך לנהל, לדאוג לתזונה ולשתייה חמה/ לחיות בשלג במשך שלושה ימים לימד אותי שעור עצום על העוצמה של לתת לעצמי את הזמן להיות בתוך החוויה ולתת לעצמי את ההזדמנות לחוות בכל החושים ובכל האפשרויות חוויות מעצימות.

 

בחיים אנו נוגעים בחוויות וחוויות העולם נוגעות בנו, בדרך כלל נגיעה של הרף עין נגיעה שלא מאפשרת לדברים לשקוע, לעבד אותם, לבחון נקודות מבט נוספות מזוויות נוספות. אנחנו נחשפים למראה עוצר נשימה או לחווית כאב או חיבור לאדם אחר וכבר אנחנו ממשיכים הלאה. לפעמים עוד מספרים את זה לרגע ומיד מתייקים את זה בתיקיית הזיכרון. המגורים בארטמיס והחיים של שלושה ימים בשלג הזכירו לי שכדאי לעיתים להשאר בחוויה, לתת לה לחלחל לתוך הגוף והתובנה, לתת למוח ולנפש לעבד את החוויה מכיוונים נוספים לתת לעיניים לצבור מראות וזוויות שלא מופיעות ברגע הראשון ואז כאשר הכל מרגיש נכון ...לארוז היטב, לקפל את שטיחון הכניסה לקשור את דלתות הארונות ולהמשיך הלאה

 

המסע שלי עם Art3mis - ההסכמה השלישית "אל תניחו הנחות" - פרק 10

 

המסע ההנחות וההזדמנויות

ההסכמה השלישית בספר "ארבע ההסכמות" אומרת - "אל תניח הנחות"

קיימת בנו הנטייה להניח הנחות בנוגע לכל דבר, והבעיה היא שאנו מאמינים שהן האמת. אנו יכולים להשבע שהן אמיתיות. אנחנו מניחים הנחות בנוגע למשה שאחרים עושים או חושבים (דון מיגל רואיס).

 

לארטמיס ולחיים על גלגלים יש נוכחות מרכזית בחיי בחודשים האחרונים ונוכחות משמעותית במרחב בו היא נמצאת. הנוכחות הזאת נבנת קצת בזכות החידוש שבדבר וההתרגשות שלי לספר על המסע לכל מי שמוכן לשמוע וכמובן כל מי שרואה את הרכב הגמלוני והגדול חונה ואותי יוצא ממנו וכל מי שמנסה לתאם פגישה איתי פנים מול פנים וניתקל בהתלבטות איפה אני חונה באותו היום והאם אצליח להגיע לפגישה. כל מפגש מחודש והצגת צורות החיים על גלגליםמול תלמידים, חברים, מורים אנשים מעורר מחשבות ושיח.

 

לרבים מאלו אשר פוגשים אותי בפעם הראשונה נבנית תמונה די ברורה של חיי המסע...גרוש טרי בקשיים כלכליים שהמגורים על גלגלים מהווים עבורו פתרון מגורים זול,  ללא עבודה מסודרת וסדר יום מובנה הנהנה לחיות בזולה ולהתנתק מהחיים ללא מחויבות וללא מתן דין וחשבון.

 

כאשר מתחילה השיחה היותר עמוקה ופרטנית נקרת ההפתעה על פניהם של בני השיח, אתה עובד? מנהל חברה? יזם? מרצה? יש לך פגישות עם אנשים אחרים? איך זה מסתדר עם חיים בארטמיס על גלגלים?

 

שיחות אלו מפתיעות אותי בכל פעם מחדש הרי זה אני אורי, אני גם איש חינוך וגם יזם עם ניסיון רב וקבלות של הצלחה, ואני גם מפקד במילואים, ואני גם אבא לשלושה קסומים ומקסימים, אני גם איש טיולים וגם חובב ים חובב אורגמי צילום וגננות וגם חי על גלגלים וכן ..אני גם מתקלח וגם מצחצח שיניים ומתגלח (לפעמים)  בבוקר כמו כל אחד שקם ליום פעילות.

 

שתי שיחות השבוע בהם בן השיח היה מופתע מהרעיון של להתפרנס וליזום בזמן החיים על גלגלים הפתיעו אותי ותפסו אותי לא מוכן מעומק הפער שבשיחה מול התפיסה שנבנתה עלי לבין מי שאני אך גם  מיקדו אותי בהסכמה השלישית  מתוך הספר ארבע ההסכמות של דון מיגל רואיס. "אל תניח הנחות". השיחות האלו השבוע הזכירו לי שאל לי להניח שהאחר מבין את כל ההתרגשות, העשייה, הדיוק של הדברים המלווים אותי הנדרש הלמידה היומיומית של תחומים חדשים וההתמודדות המתלווה לחיים על גלגלים לצד ההזדמנויות המפגשים החדשים, המח המתחדד עם הגעה לחניון חדש והמרחב שחיים אלו מציעים.

 

באותה מידה שהגיע ההבנה מבחוץ אלי חודדה בי ההסכמה הזו וחדרה אל חיי. התחדד הצורך להיות קשוב ולשאול על החוויות של השותפים למסע על גלגלים, חודדה המחשבה של ההסכמה כלפי התלמידים שלי שפוגשים אותי אחרי יום לימודים ארוך ולאחר שבוע של חוויות אני אייני יכול להניח שהם משועממים, לא מסוגלים, לא רוצים...מבלי שדיברתי שאלתי הקשבתי בדקתי שאני מבין ושיקפתי. אינני יכול להניח הנחות שאני מבין מה עובר על הורה לילד במערכת החינוך שמגיע עם החוויות שלו המטענים שלו וראיית העולם שלו ועלי לשאול שאלות ולקבל הבהרות מהיכן מגיע ההתנגדות ולמה תפיסותינו לגבי חינוך כל כך שונות. אינני יכול להניח שאני יודע איזו כיתה רואה המורה ומה החוויה שלו בין כתלי הכיתה לאחר שהוא סיים עוד מפגש אצלי של השלתמות....והכי חשוב אינני יכול להניח שאני יודע מה חושבים הקרובים אלי מבלי שנדבר ואשאל שאלות....כי כל אחד מראה פתח צר אחד מכיוון אחד בלבד בכל מפגש בין עולמות....ואי אפשר להניח הנחות מה מסתתר מאחורי המראה שנגלה.