המסע שלי עם ארטמיס, מסע של יום כיפורים ודיוק המחשבה - פרק 25

 

ערב יום הכיפורים תשפ"ד נסיעה ממצפה רמון לאזור המרכז, הנסיעה האיטית בארטמיס בשעת בוקר מוקדמת בשילוב עם הכבישים הריקים כמעט מרכבים, כשברקע מתנגנות מנגינות נוגות וסיפורי המלחמה ההיא מלפני 50 שנה. לדור שלי  לנצח יום הכיפורים ישלב את תמונות הקדושה מבית הכנסת עם תמונות המלחמה ההיא. מלחמת יום הכיפורים. 

 

הרהורי המלחמה עוטפים אותי ומציפים זכרונות ילדות. מלחמת יום כיפור תפסה אותי בכניסה לכיתה א מספר ימים אחרי האירוע המרגש של תחילת הלימודים, שנה ראשונה על האופניים של הגדולים שנקנו במיוחד לקראת יום הכיפורים, חגיגת אופניים  שהופרעה בתנועת המכוניות הערנית ברחוב ערבי נחל משעורת הבוקר והכעס השמור לילדים מה פתאום הם מפריעים ביום הכיפורים,  של אבא שצמוד לטרנזיסטור ומוקפץ למילואים, של אזעקות ראשונות ולילה במקלט אצל סבא ואצל הדודה, של תפילת נעילה עם סבא בבית כנסת מאופל והמתפללים העוזבים בחופזה כי גם הם נקראו להגיע ליחידה, יום כיפור של לחישות על האבא ההוא שנהרג, של גלויות מאבא מהמילואים, של שיחות טלפון חטופות ומדירת ד"ש מחברים...

 

ממשיך בדרך במדבר ופתאום נופלת עלי התובנה שנאמרה אלפי פעמים אך הפעם מכה בי בבהירות, הניצחון במלחמת יום הכיפור הושג בזכות שרביט הרמטכ"ל הנמצאת בתרמילו של כל חייל, אל מול התוכניות האסטרטגיות שקרסו והבלבול בדרגי הפיקוד הגבוהים וחוסר היכולת של מפקדים לומר את אשר הם מאמינים בו בכל ברור ומדויק שלא ישתמע לשתי פנים, המוני החיילים אשר כל אחד מהם חשב והפעיל את שיקול דעתו איך הכי נכון לפעול עכשיו ומה צריך לעשות ולא רק ציות עיוור לפקודות שאינן תואמות את המציאות וכן גם האמונה של המפקדים, שהחיילים ידעו להסתדר ולהתמודד ולא רק למלא פקודות אפשרו את הגמישות האדירה הנדרשת להתנהלות במצב כזה של כאוס בכדי ליצור את התגובה הנכונה ולעבור תוך שלושה ימים מהפתעה גמורה למתקפת נגד והעברת הלחימה אל תוך השטח הסורי. ניהול בכאוס ותורת הנחילים במיטבה מודל 1973. התובנה הזו גם מחברת למציאות החברתית שלנו והמאבק נגד ההפיכה המשטרית. כאשר מדינה בונה על צבא העם לא ניתן לנתק את המאבקים החברתיים באמת מתוך שורות הצבא והמילואים. זה היה נכון למחאת המילואים אחרי מלחמת יום הכיפורים וזה נכוש שבעתיים למאבק בהפיכה המשטרית.

 

ממשיך בנסיעה צפונה, מגיע לאזור באר שבע, התנועה דלילה אך כבר ישנם כלי רכב מסביבי. הנסיעה בארטמיס  עם הקצב שלה, הרעשים הקבועים שמשמיע קרון המגורים מכניסה אותי לקצב של תנועה נעים ומדויק המאפשר לי להנות מחוויית הנסיעה בערב יום הכיפורים. רכבים הממהרים להגיע ליעדם מאותתים ודוחקים בי להאיץ את קצב ההתקדמות, לרגע אני נכנע ולוחץ על דוושת הגז ומאיץ מעט את הנסיעה קצב הנסיעה החדש אינו נח לי, ארטמיס רכב אספנות הדורש עיירנות ומיומנויות נהיגה, תשומת לב בפניות בסיבובים ותחילת עצירה בזמן תוך תשומת לב למשקל הרכב ולקצבי הפניות, נהיגה רכה המבטיחה את שלומן של הצלחות והכוסות. הנסיעה המהירה יותר גורמת לי לתחושת חוסר נוחות וחוסר ביטחון בשליטה ברכב אני מאיט שוב, העולם יצטרך להתמודד עם תנועת
ה של ארטמיס במהירות 70-75 קמ"ש. דווקא כשאני מאט בפניה ולוקח אותה במהירות הנוחה לי ולארטמיס הקשישה  מופיע השיעור החשוב  שארטמיס מעבירה אותי לקראת יום הכיפורים. הדיוק בהתנהגות שלי ובצרכים שלי. כאשר אני מדייק את מה שנח לי, כשברור לי מה היכולות שלי, הצרכים שלי והרצונות שלי, אני יכול להעביר מסר מסודר ומדוייק גם אל הסובבים אותי ואל העולם. תקשורת מדויקת מאפשרת לי לחוש בנח, להביא את הדברים החשובים לי לידי ביטוי ולא להכניס אותי לסחרור של פעולות שלא תכננתי להיקלע אליו. גם אם יש צורך בהתאמות ובפשרות, כי כשהדברים מדויקים הם פוגשים גם שיח מדויק מהסובבים,  הן נעשות בידיעה והסכמה ולא מתוך תחושת  אילוץ וחוסר נוחות.

 

יום הכיפורים תשפ"ד כבר ממש מקיש על החלון האחורי של ארטמיס ומזכיר כי בתפיסה היהודית האחריות על האמונה והתפילה היא אישית של כל אחד וגם האחריות למסרים מדויקים וברורים היא באחריותי שלי. וזו ההזדמנות לבקש סליחה, סליחה כאשר לא הייתי מדויק וציפיתי שאחרים יבינו את התובנות שלי בשבילי, סליחה ממי שפגעתי בו כי לא היה לי נעים להגיד בצורה ברורה את מה שאני חושב או רוצה לעשות ומנצל את ההזדמנות גם להבטחה, שאשתדל להיות מדויק בהמשך המסע.

 

המסע שלי עם ארטמיס - שיעור בענווה פרק 24

 

פוסט של מסע בכבישים ובדרכי החינוך עם פתיחתה של שנת הלימודים תשפ"ד.

כשרכשתי את ארטמיס לפני קצת יותר משנתיים היה לי ברור שארטמיס מרכזת חלום מדויק שלי, חלום המשלב תנועה ברחבי המדינה לצד תנועה בעולם הוירטואלי וקידום המהפכה בטכנולוגיות למידה הטמונה בהטמעת המטאוורס בעולמות החינוך והלמידה. גם השם ארטמיס שנבחר לשברולט השמנמן המהווה לי בית, משרד ודרך חיים משלב את שני העולמות. ארטמיס – אלת הציד, חיות הבר והמרחבים – הסימן המובהק למסע אל המרחב ומן הצד השני Art3mis כנויה של סמנתה קוק במטאוורס – בת הזוג של וויד – שחקן מספר אחת.

הפעולה הראשונה שלי בשיפוצה של ארטמיס היה ליצור מערכת אספקת חשמל בלתי תלויה ברשת אך גם כזו שאינה זקוקה לגנרטור מרעיש, מזהם וזולל משאבים. ההחלטה נפלה על הרכבה של 6 פאנלים סלולרים בהספק של 3000 וואט אשר יספקו את כל דרישות החשמל למסע. קירור ומזגן בימי הקיץ החמים, הפעלה של מחשב תלת מימד זולל אנרגיה, טעינה של זינגר – הקטנוע החשמלי המלווה אותי במסע וכמובן כל הצרכנים הרגילים, קומקום חשמלי, אינדוקציה לחימום ומקרר... במשך חודשים הסתובבתי כך במרחב עם תחושת חופש ותובנה שאספקת האנרגיה שלי היא אינה מוגבלת, הסתובבתי בגאווה של אחד החי עם משאבים בלתי מוגבלים... כל זה עד חודשי יולי אוגוסט הלוהטים שהביאו אלינו כמה מהימים החמים ביותר שידענו. לפתע גיליתי שצריכת החשמל בלילה היא עדיין גבוהה מאוד והמזגן פועל כמעט ברציפות, שבמהלך היום המזגן מתקשה לקרר את ארטמיס במיוחד כאשר בחוץ 46 מעלות בצל ואני עוד עומד בשמש. החיים בארטמיס הפכו לזוללי אנרגיה וחייבו אותי להעריך מחדש את כמות האנרגיה שאיתי וכיצד אני יוצר משאבים וגם חוסך בצריכתם

ימים חמים אלו החזירו אותי אל היסודות, אל הצורך להצליל את החלונות ולבודד כל מקור חום אפשרי, לצורך להתבונן בעין אחת על רמת הטעינה ומצב המצברים בכדי לווסת את הצריכה וגם לתכנן נכון את הנסיעות בזינגר כך שיתאפשר זמן טעינה ארוך במהלך היום ולא במהלך הלילה על חשבון המצברים.

הימים החמים האלו החזירו לי את מימד הענווה למסע. את התחושה המקורית שמטרת החיים על גלגלים היא, בין השאר, להתחבר לטבע ולסביבה ולא לנצח אותם בכל מחיר ולנהל אותם, שיש לחיות בהרמוניה ולהכיר גם במגבלות המשאבים וגם ממתנות הטבע, שניתן להנות גם כשהמשאבים מוגבלים וממאורר איכותי לפנות בוקר ולא מזגן המצריך התכסות בבפוך ומהשקט וידיעה שהגנרטור לא מתקתק ליד ואין אני מפיק עוד זיהום אוויר.

תובנת ענווה זו מהמסע בארטמיס השתלבה היטב גם במסע שלי בחינוך עם Wureka World לקראת פתיחת שנת הלימודים. זו השנה האחת עשרה בה אני פועל בתוך מערכת החינוך, שנה אחת עשרה בה אני מנסה לקדם את המפגש בין חינוך, טכנולוגיה, קשרים חברתיים ולמידה. שנה אחת עשרה שבה אני משמיע את הנטרה שטכנולוגיה בחינוך היא מהות ולא רק תומכת פדגוגיה,  שנה אחת עשרה בה אני מנסה לשכנע שהמטאוורס הוא תפיסה טכנולוגית רחבה, תפיסה של מבנה נתונים, תפיסה של למידה חברתית ושילוב טכנולוגיות מהפכניות ולא רק עוד גימיק של הפיכת השעורים למעניינים.

השנה בחרתי להתמקד במסע בהעמקת הלמידה במקומות שכבר התנסו במטאוורס ומוכנים לבחון את הצעד הבא ולא רק להשקיע בגיוס מקומות חדשים. המסע שלי בארטמיס והקיץ האחרון בו נפגשו כוחות הייקום עם חדוות המסע שלי הביאו אותי להתבוננות של ענווה על מערכת החינוך. אני פותח את שנת הלימודים החדשה מתוך הבנה שכוחות רבים פועלים בשטח ורובם שואפים לטוב. הידע וההבנה אינם נחלתו של האדם הבודד ופעילות החינוך מחייבת להביא בחשבון את מגבלות המשאבים, מגבלות המשאבים המוזרמים על ידי המדינה אך גם מגבלות משאבי הריכוז והלמידה של התלמיד לצד מגבלות משאבי השינוי שניתן לדרוש מכל מורה אשר עושה את עבודתו נאמנה. 

שנה טובה, שנה של תלמידים עם ניצוץ בעיניים וחדוות יצירה, שנה בה מורים ישמשו כמנטורים ומאמנים לחיים ולא רק כצינור למידע וציונים...מתחילים את המסע של תשפ"ד