חודש ראשון ב Art3mis - שעור בתשומת לב ובריאות פרק 4

 

חודש למסע האישי שלי על גלגלים עם Art3mis, חודש אינטנסיבי מאוד שכלל פרדה מרוב החפצים הפיזיים שהקיפו אותי בעשרות השנים האחרונות, חודש בו ביקרתי, חייתי ועבדתי ביער בירייה, כפר חנניה, רמת הגולן, תל אביב, חוף ארסוף, יהוד ובערבה הדרומית. חודש של גילויים שינויים והתפתחות, דיוקים במבנה הבית על גלגלים, דיוקים בהגדרות הנכונות לי כמה לזוז והיכן לעמוד ואילו מטרות צריכה לשרת כל עצירה. את החודש הראשון עם Art3mis אני סוגר בשבוע במדבר מול הדיונה הקסומה בחולות כסוי. שבוע במדבר המרכז את כל החלומות שלי של בית על גלגלים עד כה. אפשרות לעמוד במקום קסום עם נוף מרחיב את הדעת אבל גם לזכור שזה הבית ומטלות היום יום וקידום העסק צריכים להמשיך להתקיים.

 

השבוע האחרון היה מלווה בדלקת מרגיזה באוזניים ובגרון, דלקת שהקשתה על השינה, גרמה לעייפות קיצונית והקשתה מאוד לשמור את קצב המסע דרומה, המסע האישי שלי ואת ההכנות לפתיחת שנת הלימודים האמתית מיד אחרי סוכות. אך כמו בכל דבר במסע הזה גם מדלקת זו הגיע השיעור הנוסף של Art3mis והחיים בתנועה מלמדים אותי.

 

ביציאה לים כסקיפר ברור לי שהבריאות שלי, הערנות שלי והיכולת שלי להתרכז ולחיות את הרגע הם במקום הראשון. הצורך לשמור על שלמות גופנית ומנטלית הוא ברור כדי שאוכל לזהות בזמן את רגעי הסכנה וכדי שיהיו לי מספיק עודפים מנטליים בכדי לנהל את האירוע כי בסוף האחריות להגיע לחוף מבטחים ולהביא לשם את עצמך ואת הצוות היא שלי. בחיי היום יום תובנה זו נוטה להישכח ולהעלם בין שלל הרצונות להספיק אין סוף דברים, לצבור עוד הישג או חוויה, להגיע הביתה גם אם הנהיגה ארוכה. במהלך חיי השגרה הקשב אל הגוף וראש פוחת ואני מצפה שהוא ישרת אותי בלי שאלות ובלי התקלות אך לגוף יש את הקצב שלו והצרכים שלו וגם הבלמים שלו כדי לשמור עלי מעצמי. הדלקת השבוע הייתה מן מעצור שכזה שהגוף הכריז כדי לאפשר מנוחה וזמן עיבוד לחוויה והזכירה לי באחת שאני הסקיפר של חיי ושל Art3mis בכל רגע.

 

חווית המסע על גלגלים מחדדת את הצורך להקשיב לגוף ולנפש בכדי שהמסע יוכל להתקיים. יש הכרח להקשיב לרמת העייפות כי הנהיגה ב Art3mis דורשת מיומנות ערנות קשב ותגובות מדודות ומדויקות בזמן לצד קשב לכל תקלה טכנית מתהווה. יתרה מכך, החיים במסע ושהייה בכל פעם במקום אחר מאתגרים מאוד כאשר הגוף או הראש עוצרים אותי כי הם לא קיבלו את שלהם וכרגע הם בקריסה ועייפות בנקודה מרוחקת ברמת הגולן או בלב המדבר כאשר הרופאים מסביב אינם מוכרים ונסיעה אל מרכז רפואי רלוונטי קרוב יכולה לקחת שעתיים בהחלט מחדד את החושים ומעלה את הצורך להקפיד על השיחה עם הגוף ולהיות קשובים לסמני ההתראה בזמן.

 

השיעור של השבוע הזכיר לי כי המסע הזה מורכב משכבות רבות ודורש ממני להחזיק רבדים שונים ואחד מהם הוא השיחה על הכשירות הגופנית והמנטלית שלי בכל עת ובעיקר לפנות זמן לטפל בגוף ובנפש בזמן בכדי שאוכל להמשיך לגלגל את המסע.

 

מועדים לשמחה ודרכים ושבילים לששון

 

 

 

Art3mis והאימון לחופש - פרק 3

 

הבחירה בחופש היא בחירה מודעת המחייבת מחויבות דיוק ולעיתים מאמץ והתמודדות. לא אינני מדבר על חופש במובן של חוסר כיוון מוחלט, בהייה מול החלל (והחשוב לאפשר זמני בהייה מול החלל אבל זה לפוסט אחר),  וחוסר מעש קיצוני הכולל הזנחה של הגוף הנפש והסביבה. הבחירה בחופש, מבחינתי, משמעותה הגדרת היעדים, המדדים וההישגים הנדרשים בעצמך ללא כפיה חיצונית ומתוך נאמנות לי וזאת לצד הגדרת הפעולות והמעשים שאתה בוחר לעשות כדי לעמוד ביעדי החופש.

 

ארטמיס היא אחת מהבחירות שלי לחופש. ולאחר תקופת מגורים של שלושה שבועות אני מגלה שארטמיס היא המאמנת המופלאה שלי לחופש לא פחות מהאמצעי המושלם עבורי לחווית החופש, היא טומנת בחובה מגוון אפשרויות אין סופיות, את ההזמנה לבחור את הסביבה בה אני חי בכל רגע ואת מעגל השכנים שעוטף אותי, את עיצוב הפנים של החלל  בו אני חי ואפילו במידה מסוימת את מזג האוויר בו אני בוחר להתעורר בבוקר. כמו בכל חופש פה טמון גם האימון הראשון, מה הבחירה האמתית שלי בכל רגע ורגע, איפה אני רוצה להיות לא כי שם כתובת המשרד או הבית שלי, לא כי הילדים צריכים להגיע לבית הספר (במזל טוב השנה כבר לא שולח אף ילד למערכת החינוך) ובעיקר לא כי לא נעים להגיד לא למכר רחוק שהזמין אותי לחנות בחצר ביתו. ארטמיס מחייבת אותי בכל פעם מחדש לבחור איפה אני רוצה לגור, מה הכי נכון ומדויק עבורי לשבוע הקרוב.

 

בחירה היא בהגדרה מתוך אוסף אפשרויות וכאשר נבחרת אפשרות אחת הרי שאני מוותר על ההזדמנויות התמונות באפשריות האחרות וארטמיס מאמנת אותי בכל שבוע מחדש לבחור בלב שלם היכן אני רוצה להיות ועם מי ולשחרר את כל ההזדמנויות האחרות ללא התחבטויות כדי ליהנות באופן מלא מהבחירה החופשית שבחרתי.

 

כדי שההבטחה הטמונה בארטמיס תתגשם בחיי, כדי שאוכל לבחור וליהנות מההזדמנויות שנקרות בדרכי עלי להיות מוכן. מוכנות זו אינה רק מילה וכוונה אלא מעשים ופעולות רבות יום יומיות כדי להבטיח את המוכנות שלי ושל ארטמיס להזדמנויות הנקרות בדרכים. אני חייב לטפל ברכב בצורה אקטיבית ויוזמת לתחזק אותה ולשפר את היכולות הטכניות שלה כחלק משגרת החיים, ארטמיס כבר בת 34 וכל כאב קטן יכול להפוך לעצירה גדולה בדיוק בעליה לרמת הגולן וכל דחיה בטיפול ברעש חדש שהופיע יכולה להסתיים בעצירה לא מתוכננת של מסע החיים.

 

כדי לאפשר את מידת החופש הרצויה לי ( או במילים אחרות לאפשר לי לעמוד איפה שאני רוצה מתי שאני רוצה) ארטמיס צריכה לספק לי בצורה עצמית את כל צרכי הבית ( מים נקיים, מערכת ביוב, חימום קירור, חימום מזון מקלחת חמה...) בכדי שזה יקרה צריך לשמר את האיכות המכנית של סביבת המגורים באיכות טובה, לוודא שמכלי המים מלאים ומכלי הביוב ריקים (ולא הפוך), שהתאים הסולריים נקיים ולנהל את משק החשמל של ארטמיס כל הזמן.

 

האימון לחופש עם ארטמיס לא מסתיים בהחלטות הגדולות אלא מעביר את ההחלטה על חופש למודעות כל הזמן, האם אני יוצר קשר עם השכן לרגע החדש מה עומק הפתיחות והפגיעות שלי שאני מוכן לחשוף, לאיזה צד של הנוף להעמיד את הרכב, האם עדיף נוף בערב או שמש בפנים בבוקר, את מי אני מוכן להכניס הביתה ולמי אני חוסם את הדרך באסרטיביות, מה אורך המקלחת שאני עושה מול כמה פעמים אני מוכן ללכת למלא מים. אימון זה של החלטות מודעות וקטנות כל הזמן מלמד אותי בעצם את החשיבות שבקבלת החלטות שלי וקבלת אחריות על ההחלטות שקיבלתי בכדי להגיע אל תחושת החופש....

 

ערב יום כיפור תשפ"ב, השקט יורד על כדור הארץ ואני בחרתי  להעביר את היום המיוחד הזה מעל הכנרת ולקבל החלטה, והפעם לא ביני לבין המקום ולא ביני לבין חברי אלא ביני לביני שבשנה הקרובה כחלק מהמסע שלי ובעזרתה של ארטמיס אני חי בחופש מדויק.

 

גמר חתימה טובה