חודש ראשון ב Art3mis - שעור בתשומת לב ובריאות פרק 4

 

חודש למסע האישי שלי על גלגלים עם Art3mis, חודש אינטנסיבי מאוד שכלל פרדה מרוב החפצים הפיזיים שהקיפו אותי בעשרות השנים האחרונות, חודש בו ביקרתי, חייתי ועבדתי ביער בירייה, כפר חנניה, רמת הגולן, תל אביב, חוף ארסוף, יהוד ובערבה הדרומית. חודש של גילויים שינויים והתפתחות, דיוקים במבנה הבית על גלגלים, דיוקים בהגדרות הנכונות לי כמה לזוז והיכן לעמוד ואילו מטרות צריכה לשרת כל עצירה. את החודש הראשון עם Art3mis אני סוגר בשבוע במדבר מול הדיונה הקסומה בחולות כסוי. שבוע במדבר המרכז את כל החלומות שלי של בית על גלגלים עד כה. אפשרות לעמוד במקום קסום עם נוף מרחיב את הדעת אבל גם לזכור שזה הבית ומטלות היום יום וקידום העסק צריכים להמשיך להתקיים.

 

השבוע האחרון היה מלווה בדלקת מרגיזה באוזניים ובגרון, דלקת שהקשתה על השינה, גרמה לעייפות קיצונית והקשתה מאוד לשמור את קצב המסע דרומה, המסע האישי שלי ואת ההכנות לפתיחת שנת הלימודים האמתית מיד אחרי סוכות. אך כמו בכל דבר במסע הזה גם מדלקת זו הגיע השיעור הנוסף של Art3mis והחיים בתנועה מלמדים אותי.

 

ביציאה לים כסקיפר ברור לי שהבריאות שלי, הערנות שלי והיכולת שלי להתרכז ולחיות את הרגע הם במקום הראשון. הצורך לשמור על שלמות גופנית ומנטלית הוא ברור כדי שאוכל לזהות בזמן את רגעי הסכנה וכדי שיהיו לי מספיק עודפים מנטליים בכדי לנהל את האירוע כי בסוף האחריות להגיע לחוף מבטחים ולהביא לשם את עצמך ואת הצוות היא שלי. בחיי היום יום תובנה זו נוטה להישכח ולהעלם בין שלל הרצונות להספיק אין סוף דברים, לצבור עוד הישג או חוויה, להגיע הביתה גם אם הנהיגה ארוכה. במהלך חיי השגרה הקשב אל הגוף וראש פוחת ואני מצפה שהוא ישרת אותי בלי שאלות ובלי התקלות אך לגוף יש את הקצב שלו והצרכים שלו וגם הבלמים שלו כדי לשמור עלי מעצמי. הדלקת השבוע הייתה מן מעצור שכזה שהגוף הכריז כדי לאפשר מנוחה וזמן עיבוד לחוויה והזכירה לי באחת שאני הסקיפר של חיי ושל Art3mis בכל רגע.

 

חווית המסע על גלגלים מחדדת את הצורך להקשיב לגוף ולנפש בכדי שהמסע יוכל להתקיים. יש הכרח להקשיב לרמת העייפות כי הנהיגה ב Art3mis דורשת מיומנות ערנות קשב ותגובות מדודות ומדויקות בזמן לצד קשב לכל תקלה טכנית מתהווה. יתרה מכך, החיים במסע ושהייה בכל פעם במקום אחר מאתגרים מאוד כאשר הגוף או הראש עוצרים אותי כי הם לא קיבלו את שלהם וכרגע הם בקריסה ועייפות בנקודה מרוחקת ברמת הגולן או בלב המדבר כאשר הרופאים מסביב אינם מוכרים ונסיעה אל מרכז רפואי רלוונטי קרוב יכולה לקחת שעתיים בהחלט מחדד את החושים ומעלה את הצורך להקפיד על השיחה עם הגוף ולהיות קשובים לסמני ההתראה בזמן.

 

השיעור של השבוע הזכיר לי כי המסע הזה מורכב משכבות רבות ודורש ממני להחזיק רבדים שונים ואחד מהם הוא השיחה על הכשירות הגופנית והמנטלית שלי בכל עת ובעיקר לפנות זמן לטפל בגוף ובנפש בזמן בכדי שאוכל להמשיך לגלגל את המסע.

 

מועדים לשמחה ודרכים ושבילים לששון