המסע שלי עם Art3mis - ההסכמה השלישית "אל תניחו הנחות" - פרק 10

 

המסע ההנחות וההזדמנויות

ההסכמה השלישית בספר "ארבע ההסכמות" אומרת - "אל תניח הנחות"

קיימת בנו הנטייה להניח הנחות בנוגע לכל דבר, והבעיה היא שאנו מאמינים שהן האמת. אנו יכולים להשבע שהן אמיתיות. אנחנו מניחים הנחות בנוגע למשה שאחרים עושים או חושבים (דון מיגל רואיס).

 

לארטמיס ולחיים על גלגלים יש נוכחות מרכזית בחיי בחודשים האחרונים ונוכחות משמעותית במרחב בו היא נמצאת. הנוכחות הזאת נבנת קצת בזכות החידוש שבדבר וההתרגשות שלי לספר על המסע לכל מי שמוכן לשמוע וכמובן כל מי שרואה את הרכב הגמלוני והגדול חונה ואותי יוצא ממנו וכל מי שמנסה לתאם פגישה איתי פנים מול פנים וניתקל בהתלבטות איפה אני חונה באותו היום והאם אצליח להגיע לפגישה. כל מפגש מחודש והצגת צורות החיים על גלגליםמול תלמידים, חברים, מורים אנשים מעורר מחשבות ושיח.

 

לרבים מאלו אשר פוגשים אותי בפעם הראשונה נבנית תמונה די ברורה של חיי המסע...גרוש טרי בקשיים כלכליים שהמגורים על גלגלים מהווים עבורו פתרון מגורים זול,  ללא עבודה מסודרת וסדר יום מובנה הנהנה לחיות בזולה ולהתנתק מהחיים ללא מחויבות וללא מתן דין וחשבון.

 

כאשר מתחילה השיחה היותר עמוקה ופרטנית נקרת ההפתעה על פניהם של בני השיח, אתה עובד? מנהל חברה? יזם? מרצה? יש לך פגישות עם אנשים אחרים? איך זה מסתדר עם חיים בארטמיס על גלגלים?

 

שיחות אלו מפתיעות אותי בכל פעם מחדש הרי זה אני אורי, אני גם איש חינוך וגם יזם עם ניסיון רב וקבלות של הצלחה, ואני גם מפקד במילואים, ואני גם אבא לשלושה קסומים ומקסימים, אני גם איש טיולים וגם חובב ים חובב אורגמי צילום וגננות וגם חי על גלגלים וכן ..אני גם מתקלח וגם מצחצח שיניים ומתגלח (לפעמים)  בבוקר כמו כל אחד שקם ליום פעילות.

 

שתי שיחות השבוע בהם בן השיח היה מופתע מהרעיון של להתפרנס וליזום בזמן החיים על גלגלים הפתיעו אותי ותפסו אותי לא מוכן מעומק הפער שבשיחה מול התפיסה שנבנתה עלי לבין מי שאני אך גם  מיקדו אותי בהסכמה השלישית  מתוך הספר ארבע ההסכמות של דון מיגל רואיס. "אל תניח הנחות". השיחות האלו השבוע הזכירו לי שאל לי להניח שהאחר מבין את כל ההתרגשות, העשייה, הדיוק של הדברים המלווים אותי הנדרש הלמידה היומיומית של תחומים חדשים וההתמודדות המתלווה לחיים על גלגלים לצד ההזדמנויות המפגשים החדשים, המח המתחדד עם הגעה לחניון חדש והמרחב שחיים אלו מציעים.

 

באותה מידה שהגיע ההבנה מבחוץ אלי חודדה בי ההסכמה הזו וחדרה אל חיי. התחדד הצורך להיות קשוב ולשאול על החוויות של השותפים למסע על גלגלים, חודדה המחשבה של ההסכמה כלפי התלמידים שלי שפוגשים אותי אחרי יום לימודים ארוך ולאחר שבוע של חוויות אני אייני יכול להניח שהם משועממים, לא מסוגלים, לא רוצים...מבלי שדיברתי שאלתי הקשבתי בדקתי שאני מבין ושיקפתי. אינני יכול להניח הנחות שאני מבין מה עובר על הורה לילד במערכת החינוך שמגיע עם החוויות שלו המטענים שלו וראיית העולם שלו ועלי לשאול שאלות ולקבל הבהרות מהיכן מגיע ההתנגדות ולמה תפיסותינו לגבי חינוך כל כך שונות. אינני יכול להניח שאני יודע איזו כיתה רואה המורה ומה החוויה שלו בין כתלי הכיתה לאחר שהוא סיים עוד מפגש אצלי של השלתמות....והכי חשוב אינני יכול להניח שאני יודע מה חושבים הקרובים אלי מבלי שנדבר ואשאל שאלות....כי כל אחד מראה פתח צר אחד מכיוון אחד בלבד בכל מפגש בין עולמות....ואי אפשר להניח הנחות מה מסתתר מאחורי המראה שנגלה.