המסע עם Art3mis- פיתולים ושבילים אחרים - פרק 9

אֵלִי, תֵּן בִּי אֶת הַשַּׁלְוָה – לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לְשַׁנּוֹתָם, 

אֶת הָאֹמֶץ – לְשַׁנּוֹת אֵת אֲשֶׁר בִּיכָלְתִּי, 

וְאֵת הַתְּבוּנָה – לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם. 

עצירה לחשיבה ובהיה מול הים

 כן אני יודע שהתפילה הזו משויכת למכורים אבל...גם אני מתמכר למסע החיים אך יותר מכך תפילה זו מקפלת בתוכה תובנה חשובה בכל ניהול אתגרים. 

 לעיתים קרובות אני נצמד למטרות ולתכניות גדולות שהגדרתי מבלי לאפשר לעצמי להכיר בקשיים החיצוניים, בנסיבות המשתנות, בלוחות הזמנים הנדרשים לתנועה בין התחנות. ההתמקדות בתמונה הגדולה מביאה אותי, במקרים רבים, להתעלם מפרטי המידע והידע הנשלחים ומאותתים כי הנתיב המהיר אל המטרה שלי סגור כרגע ואולי כדאי להחליף שביל או נתיב ולעיתים סתם כדאי לשבת לרגע להמתין לחשוב ולחכות. תכונות אלו נדרשות ממני כיזם ולעיתים הכרחיות בכדי ליצור לעצמי את נסיבות החיים הרציות. ללא תכונות אלו לא הייתי מקים ופורץ את הגבולות עם ה"עולם של יוריקה" וכנראה גם לא הייתי מוצא את הנחישות לעבור לחיות חיים מלאים על גלגלים. 

 השבוע ארטמיס העבירה אותי שעור חשוב, שעור של הקשבה לסביבה, שקילת האפשרויות ובחירה בנתיב הנכון יותר עבורי ועבורה, לראות את התמונה הגדולה ולבחור בנתיב הנכון להגשמתה ולפעמים גם לשבת ולהמתין לבהירות או לתמונה. 

 במהלך החזרה בשבוע שעבר מאזור הצפון התפתחה רעידה קלה בזמן הנסיעה, רעידה שאולי שמצביעה על תחילתה של בעיה מטרידה אבל גם מן רעידה קטנה המעלה את השאלה האם זו באמת רעידה חדשה או שהרכב תמיד מרגיש כך ורק כעט שמתי לב לצליל הנוסף ולרעד הקל, רעידה שמופיע ונעלמת. 

 בסוף השבוע האחרון התקיים מפגש של גרים על גלגלים, וכמובן שמתי את פעמי לכיוון המפגש המרגש. הנה הזדמנות לפגוש רבים מחברי הקהילה שבחרו במסע ובדרך הקשר הוא ווירטואלי בלבד. ביציאה דרומה שוב היה נדמה לי שאני חש באותה רעידה קצת לא בטוח אך בכל זאת יש שם איזו רעידה חדשה. 

 לאחר דיון זריז ביני לבין עצמי החלטתי לוותר הפעם ולסמוך על תחושת המוכרות שפתחתי עם ארטמיס בארבעת החודשים האחרונים. מוכרות שאפשרה לי להחליט שאכן מדובר ברעידה חדשה ושסביר להניח שמצביע על בעיה מתהווה. החלטת לוותר בכאב לב, על מפגש עם אנשים מיוחדים אשר כל אחד מהם בחר מסיבותיו הוא לצאת למסע של חיים ודרכים. מצאתי את עצמי מסובב את ההגה וחוזר אל החניה בוחר הפעם בהמתנה ובבחינה אמתית של הבעיה. את סוף השבוע בלתי עם התקף צינון משמעותי ומתחת לשמיכת הפוך החמה... 

 כאשר יצאתי בבוקר לבדיקת הרכב עם המכונאי בתחילה נראה היה שהכל בסדר וקצת דמיינתי ולא בטוח שיש בעיה.. אבל פתאום ב70 קמ"ש ולאחר מספר דקות של נסיעה שוב הופיע אותה רעידה קטנה. לאחר בדיקה קצת יותר יסודית הסתבר שצלב הרכב התפרק והמרחק מעצירה סופית בצד הדרך או באמצע הנתיב היה קרוב מששערתי. 

 ארטמיס בדרכה המיוחדת העניקה לי שעור בגמישות מחשבתית ודאגה לחידוד החושים בזמן המסע בדרכים וארגנה לי סופש של מנוחה הכרחית. המסע הזה מלמד אותי שוב ושוב לתת מקום לאינטואיציה גם אם היא מעורפלת מעט ולהקשיב לתחושות הבטן גם אם הן סותרות את התכנית שהתקבעה אצלי בראש. להאמין בכל לב שהדברים הקורים לי מדויקים עבורי ונכונים לי. אבל השיעור הגדול יותר שקיבלתי הוא על היכולת לראות את התמונה הגדולה, ליהנות מהעשייה והמסע אך גם לדעת להתחשב בפרטים הקטנים ולקבל באהבה ובשמחה את הפיתולים הקטנים של הדרכים, הפיתולים שבסופו של יום שומרים אותי ערני ומגלים גם צדדים אחרים של החיים

Art3mis - מסע עושים עם אהבה יומן מסע 8

 

Art3misנינוחה על שפת הכנרת

ארטמיס מאתגרת אותי, מציבה בפני מראות ומחשבות. המסע בארטמיס בוחן את אמיתות החיים שלי והתפיסות אשר רכשתי לאורך הזמן. הקצב השונה של התנועה בדרכים, תשומת הלב הנדרשת בפרטים הקטנים, אחזקת השגרה של החיים בתנועה, הצורך בעשיה ובהתפתחות מתמדת אך גם ההבנה שצריך לעצור וליהנות מרגעים קסומים ממראות עוצרי נשימה וממפגשי דרכים נפלאים. המסע בארטמיס הוא מסע המאמן את שריר הלב להיפתח שוב ושוב ולהכיל ולהוקיר את הטוב שבעולם.

 

שקיעה קסומה

החיים בארטמיס ובדרכים תוך כדי תנועה בתוך מרחב טכני מצומצם והחיבור המתמיד בין פנים לחוץ  מזמינים, בקלות רבה, חיים של חוסר עשיה, אלתור של חיים לצד תקלות וחווית טיול שטח מתמשך עם ריח מדורה ואבק דרכים במיטה. החיים במסע מזמנים מעבר לפינה בכל רגע נתון את האפשרות של חיים בשולי החברה תוך התעלמות ממוסכמות חברתיות ויציאה ממעגל העשייה וויתור על החלום של מהפכה בחינוך ובחברה. אחת האמיתות המאותגרות, במסע שלי עם גלגלים, היא הצורך  לתת מענה לאחרים לפני שאני דואג לעצמי ולכלי הרכב המשרת אותי במסע.

 

 נדרש ממני אימון רב באהבה עצמית ובתחושת ערך אישית בכדי  להיצמד אל המסע בכל יום אך מתוך המשך הצמיחה בחיים, התפתחות ועשיה.

 

החיים על גלגלים במסע, בדומה לכל בית אך בעוצמה גבוהה יותר,  מזמנים תקלות שבר, תקלות מעצבנות וצורך בתחזוקה על בסיס קבוע. צינור מים שמטפטף לא קריטי אפשר לחיות אבל מעצבן, מקרר שמרעיש קצת יותר ומדי פעם מקפיא את הירקות, פילטר של מזגן שניסתם מאבק וצורך קצת יותר חשמל, מנוע שנשמע פחות מדויק ומשתעל עוד פעם בהאצה בעליה, מסילה של מגירה שלא נשלפת עד הסוף, צבע של ארונות או אפילו בגדים מלוכלכים או נקיים שלא עברו למקום המיועד, פירורים ושאריות אוכל שנשארו אחרי ארוחה או במילים אחרות דרישה לעבודת אחזקה , תחזוקה ושדרוג מתמידות בכדי שהבית על גלגלים יהיה מזמין נעים ומפנק וכדי לעמוד בשגרת העשייה הזו...נדרשת אהבה.

שקט על המים

 

אהבה לתחושת המסע בחיים, תשוקה לחיים בנופים וחברה משתנים, אהבה לפרטי הרכוש המלווים אותי, פרטים מעטים אך לכל אחד יש מקום בלב כי הוא משפר את חיי המסע שלי אך מעל הכל אני נדרש לתחושת ערך ואהבה עצמית. ההכרה שאני חשוב לעצמי כדי  להשקיע את הזמן והמשאבים הדרושים בלחיות באמת את החלום באוטובית מפנק הנע בדרכים, להיזכר ש"אני תקרת הזכוכית של עצמי" והתנאי לפריצת תקרת הזכוכית הוא יכולת הקבלה האישית והאהבה אל עצמי ואל העשייה שלי תוך פינוי זמן לעצמי.

 

השבוע בחרתי להעמיק בתחושת האהבה והערך העצום של  שגרת המסעות שאני מנהל בחיי ( המסע האישי, המסע בדרכים, מסע בעולמות החינוך והיזמות) אל חופה הקסום של הכנרת. אין כמו שהיה מול הכנרת עם הנוף המשתנה, השקט החווי והעוצמה המתפרצת כדי להזכיר לעצמי שעה שעה את הבחירה שלי. ללא הבחירה הזו באהבה המסע מתרוקן מתוכן, הרכב עומד מבויש בצד, המים אינם זורמים וריצפת הבית עקומה.

 

חנוכה של אור ואהבה.

 

המסע עם Art3mis - תחושת המסוגלת וחשיבת המצליחן - פרק 7

שקיעה מופלאה במצפה רמון

המסע עם ארטמיס נמשך ואתו השעורים והאימון הבלתי פוסק שלי בתוך החוויה, חוויה של מסע הכולל מפגש קסום נוסף עם השביליסט במצפה רמון. מפגש שלימד אותי על הצורך להיות כאן ועכשיו וליהנות משקיעות וזריחות, מרחב ומפגש עם אנשים מיוחדים, אנשים על גלגלים ובעל מאפיה במצפה עם תובנות על העולם ויד המכינה קינוחים מכל קצוות עולם... רק אם אני משחרר את החשש והפחד מהצעד הבא ניתן ליהנות מחוויית הדרכים חוויה המפגישה מפגשים מדהימים אך גם הם ממשיכים ונעלמים ואם אני לא נוכח וחווה אין דרך לשוב לרגע הקסום המיוחד הזה. ברגע שאני נוכח בדרכים בכאן ועכשיו הלב והראש נפתחים באמת לקבל את חוויות המסע ללמוד ולאמן שרירי נפש חדשים שלא ידעתי על קיומם. 

בשבוע האחרון ארטמיס הציבה אתגרים, שהשפיעו על שגרת החיים ושלחו אותי להתאמן על המיומנויות הבסיסיות שמירה על תדר חיובי, ההבנה שהכל נעשה למען טובתי העליונה ותפיסת המסוגלות של המצליחנים. אתגר ראשון, תקלה ברדיאטור שגרמה לכל נוזל הצינון ברכב להעלם ולמנוע להגיע לטמפרטורות בעייתיות דווקא בירידה מכביש מהיר בדרך חזרה משלומי ולקראת התארגנות לפגישה חשובה, תקלה שגרמה לי להרים טלפון בהול לציקי, האחד והיחיד, מנהל המוסך לקריאת עזרה ולאבד אוריינטציה קלה ואף לתת לתחושת תסכול להתגנב לתוך מחשבותיי. רק אחרי מספר נשימות ומעבר חשבתי לתהליך של התגייסות ופתרון בעיות, הצלחתי להיזכר שכל הבית נמצא איתי ואיתו גם כל כלי העבודה שלי, עוד מאמץ קטן וחזר אלי הביטחון בדרך וביכולות, תחושת מסוגלות והנאה חזרה לקנן וגם הזיכרון והתחושה שאני בעצם, די יודע לגשת למנועים וגם די חובב גריז שמן ומפתחות מיוחדים... כמה דקות אחרי נמצא הצינור שהשתחרר סגירת בנד קלה, מילוי מים והופ אני בהמשך הנסיעה ובהמשך המסע. 

 בורג של דלת המיקרו גל שהשתחרר ועיצבן לאחר שתוקן כבר פעמיים אבל לפתע נידלק הרעיון כיצד ניתן לסדר לגמרי אחרת את הדברים ואיך ניתן בעצם לשפר וליצור חיים נוחים ומדויקים יותר. שוב עולה חיוך של מסוגלות ותודה על כך שאתגרים מוציאים ממני פתרונות יצרתיים ומדויקים וגם מאתגרים את הנכונות שלי להתפשר עם הקיים או לשאוף אל האפשר ומעבר לו.

 חדירת מים טורדנית מגג הרכב דווקא לקראת ימי החורף, חשדתי בה בטפטוף הגשם לפני שבועיים אבל הדחקתי את המחשבה ובעקר את הפעולה הדרושה. עוצמת הגשם המגיע חייבה הפעם בדיקה מסודרת ואכן יש חדירת מים ונזילה, שדים אפלים יצאו מרבצם על הדרך שבחרתי ועל היכולת של ארטמיס באמת לשרת את המטרה ועל קצב ההוצאות כולל המחשבה ותמונת העתיד של סופ"ש גשום בו אני יושב עם דליי מים בתוך הקרוואן או נימלט למקלט יבש ומשאיר את כל הציוד לצוף בימי הגשם. שוב יציאה ממצב של מחשבות שלא מקדמות אל מוד של פעולה ועשיה, חומרי אטימה נקנו, בדיקה שיטתי נעשתה לאיתור נקודת הכניסה של המים, ולאחר יומיים של עבודה מאומצת בוצעה אטימה ביום חמישי בערב, חמש שעות לפני שהגשם הראשון הופיע וניתך בעוז על גגה של ארטמיס, וכן ברור לי שאני צריך לחזור על פעולת האיטום כשהכל יתייבש אבל סופ"ש גשום של גשם רוחות ברקים ורעמים עבר עלי בחמימות וביובש בתוך ארטמיס המכילה. ריקוד השמחה של יום שישי בערב, בידיעה שניצחתי את הנזילה אך בעיקר התגברתי על תגובות אוטומטיות שלי ופעלתי בדרך שונה עם תוצאה שונה..היה מושלם...ולשמחתי לא מתועד. 

 וכך בשבוע אחד מאתגר מדרום לצפון זכיתי לאימון נוסף של תנועה, התמקדות בעשיה ובעיקר של תחושת מסוגלות ואמונה בדרך בה בחרתי ללכת השנה.

הבוקר שאחרי הסערה בחוף בית ינאי

Art3mis ושאלת המספרים - יומן מסע 6

 

 

מלאך שביל נייד

אִם תְּסַפְּרוּ לִמְבֻגָּרִים: “רָאִיתִי בַּיִת נָאֶה בָּנוּי לְבֵנִים אֲדַמְדַּמּוֹת; בְּחַלּוֹנוֹתָיו פִּרְחֵי גֵרָנִיּוֹן וְיוֹנִים שׁוֹכְנוֹת עַל גַּגּוֹ” – לֹא יוּכְלוּ הַמְבֻגָּרִים לְתָאֵר לְעַצְמָם אֶת הַבַּיִת. הֵם לֹא יִתְפְּסוּ אֶת הָעִנְיָן אֶלָּא אִם כֵּן תֹּאמְרוּ לָהֶם: “רָאִיתִי בַּיִת שֶׁמְּחִירוֹ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים לִירָה”. רַק אָז יִקְרְאוּ בְּהִתְפָּעֲלוּת: “מַה יָפֶה בַּיִת זֶה!..”

כָּךְ טִיבָם שֶׁל הַמְבֻגָּרִים, וְאֵין לָדוּן אוֹתָם לְכַף חוֹבָה. עַל כֵּן חַיָּבִים הַיְלָדִים לְהִתְיַחֵס אֲלֵיהֶם בְּסַלְחָנוּת וּבְאֹרֶךְ-רוּחַ, כִּי אָנוּ, הַמְּבִינִים אֶת סוֹד הַחַיִּים, אֵינֶנוּ מְיַחֲסִים לַמִּסְפָּרִים חֲשִׁיבוּת יְתֵרָה. (הנסיך הקטן - אנטואן דה סנט-אכזופרי )

 

אנשים שפוגשים אותי בדרך יושב לפתחה של ארטמיס פוגשים במקרים רבים את המציאות שלהם, את המראה שלהם מול יציאה מהשגרה והגשמת החלומות את בדיקת הגבולות ואת הנכונות לבדוק הנחות יסוד בסיסיות. אחת השאלות שאני נשאל בכל הזדמנות כזו בה האדם בעצם קצת נבהל מהמפגש וממה שהוא רואה זה...תגיד כמה עולה? מה כזה סכום בשביל זה? או וואלה השקעה כדאית! נכון זה בלי ארנונה ומיסים?...ועוד התייחסויות הקשורות למחיר ולפרקטיות של המגורים האלו...מעטים מוכנים לשמוע ולדבר על המסע האישי הטמון באורך חיים זה, מעטים עוד יותר מוכנים לקבל שהמסע הזה מתוך בחירה ושבשאר החלקים של חיי אני באמת עובד (אפילו די קשה), באמת נפגש עם אנשים ובאמת מתחזק משפחה וחברים. האנשים הנצמדים לסוגיית המחיר לא מוכנים לשמוע  על מינימליזם, על חיים פעלתניים, על ניהול משאבים, על קבלת החלטות ועל זריחות ושקיעות מול מדבר יער או להתעורר בעיר חדשה, על שינוי שגרת חיים כאשר הבית ממוקם שתי דקות ממסיבת החתונה שאליה הולכים, על ההזדמנויות שחיים כאלו מזמנים.. הם רק מצליחים להאחז בחוויית המספרים...והמסע של ארטמיס הוא כל כך יותר מכך..

 

יום שישי האחרון הפכתי ל"מלאך שביל" ליום אחד ובאתי עם ארטמיס לבקר את בני וחבריו הצועדים בשביל ישראל, מפגש מרגש, משמח עם חבורה צעירה ששמה לה אתגר ופרויקט לפריצת דרך, לסיים הליכה של 1100 ק"מ בתוך כחודשיים ובדרך לבדוק את גבולות האפשר, גבולות החברות והנכונות לחבור לאחרים, גבולות הלבד והביחד, להתייחס ברצינות אל המסע האישי ולחוות את החיים בכל קשת הגוונים והטעמים. מפגש מרגש בו הבן זכה למקלחת אמתית באמצע שום מקום וארוחה חמה מפנקת ומנחמת. מפגש  עם חבורה צעירה ושיחה בגובה העיניים אל תוך הלילה והשקם בבוקר מפגש שהוליד שיחות עמוקות בצל  המסע של כל אחד מאתנו והניחוח של הבית שפתאום הגיע עמוק לתוך המסע בשביל ישראל - הזדמנות קסומה להתחברות בצורה חדשה עם החבורה.

 

המסע הזה גם מכיל הזדמנויות קומיות ומופלאות..שבת בבוקר בטרם פונה החבורה לדרכה ישבנו למעגל של תה קפה עוגה, שתי נשים מקסימות שאלו ללא היסוס אם אפשר להצטרף ובשמחה פינינו מקום במעגל - לפתע מגיע בקשה קצת חריגה - אמריקנו, חם לא חזק חלב בצד ???? מבט התדהמה על פני הפתיע גם אותן... אין לי מושג מה זה אמריקנו יש נס קפה, או תה...מבט התדהמה על פניהן ורגע הבנת הסיטואציה שנחת על שני הצדדים... לא אין מדובר בדוכן מרשים למכירת קפה ומאפה אלא במלאך שביל נייד וחבורת שביליסטים ומתוך המפגש ומתוך ההזדמנויות צמחה שיחה נעימה ומרגשת ואף נולדה הזדמנות עסקית חדשה ליוריקה וורלד.

 

יום שבת לפני הצהריים שמש של סתיו קיץ טחנת הנזירים על נחל ציפורי - מקום קסום, ילדה מקסימה בטוחה שאוטו גלידה הגיע.. היה צריך הסבר מאבא וביקור בארטמיס לשכנע אותה שיש פה עולם קסום אך הפעם ללא גלידה.. שיחה קצרה על הא ודא עם האבא והנה צמחה לה עוד הזדמנות לחברות ואולי גם להזדמנות עסקית.

 

החיים על גלגלים מערבים המון מעברים והזדמנויות, חוויות והתבונניות, התפתחות אישית והתמודדיות

רובן לא קשור ל...כמה עולה וגם לא לוואלה שילמת יקר.

ארוחה ביתית מפנקת בהכנה

 

 

Art3mis ותמונת החזון - פרק 5

 

כוחה של תמונת עתיד, תמונת החזון, כוחו של הדמיון וחווית המסע ליצירת מציאות יום יומית.

 

לפני כשנתיים, ביקשה ממני אסנת לדמיין ולצייר תמונת עתיד, לדמיין רגע את עצמי בעוד שנה שנתיים.. לאן אני רוצה להגיע, איך זה נראה ואיך זה מרגיש מה אני רואה שם כשאני עוצם את העיניים וחושב על זה כשאני כבר שם. הנחיה נוספת וחשובה לא פחות.. להתעלם מהדרך איך מגיעים לשם, לא להתעכב על הפחדים והקשיים איך זה יקרה רק להרגיש את התחושה של להיות ולהאמין.

 

בתמונות העתיד שיצרתי היה לי ברור שאני חוזר לחיות בבית נייד,  חלום ומציאות שליוו אותי בצעירותי. הדיוק הנדרש בחיים בבית נייד (בית נייד על היבשה או בים), אורח החיים הפעיל בבית שכזה, החוויות וההרפתקאות שאורח חיים זה מזמן לצד סביבות משתנות וגמישות תוך כדי שגרה מוקפדת  של חיים כאן ועכשיו בפנים אך מסע של התחדשות יום יומית מבחוץ. מסע השומר אותך בלמידה מתמדת וערנות. ראיתי את עצמי נח בפינה ירוקה לצד הבית הנייד שלי וחברת יוריקה וורלד פורחת ומביאה שפע ושינוי אל חיי תוך כדי התנועה.

 

תמונת העתיד נבנתה מתוך תחושה רגשית עמוקה, תחושה של געגוע לבית נייד בדומה ליאכטה בית אשר יכול ללכת איתי כחוויית מסע, בית שמאתגר גם ברמה הטכנית ושומר על אורח חיים ערני ופעלתני והדורש, ברמה מסוימת תחושת עשיה יום יומית, בית שהוא מנימליסטי ומחייב לחשוב על אילו חפצים מלווים אותי במסע החיים יום יום ולוותר לחלוטין על תחושת האגרנות . בית שמאפשר לצאת למסע ספונטני ללא צורך לארוז או לפרוק כי הכל כבר כאן, בית שיהווה תחושה של יציבות בתוך מסע חיים מטלטל בעולמות החינוך היצירה והחיים.

 

היום כמעט אחרי שנתיים, אני חי בארטמיס - אוטובית אספנות ייחודי ומיוחד אותו אני משפץ ומשקם, ארטמיס היא בת גילה של היאכטה שרכשתי מיד עם שחרורי מהצבא ( Sagittarius ) ואשר היוותה את ביתי הראשון במשך שנתיים והיוותה את העוגן לתחושת הצורך שלי בבית נייד (ובצורה מדהימה גם שני השמות קשורים לעולם החץ וקשת). ארטמיס מהווה את התגשמות תמונת העתיד עם אורח החיים המדויק והמשוחרר, רגעי המנוחה בנופים מהממים ומשתנים לצד עשיה מתמדת ובדיקת גבולות האפשר באורח חיים מופלא זה מול המשפחה, מול עצמי ומול עולם החינוך.

 

תמונת החזון שהופיע צבעונית אך מהוססת וליוותה אותי מעל פינת העבודה של המחשב, תחילה כתמונה שאיני מאמין באמת שתקרה ובהמשך בהתגייסות מלאה של היקום- דרך מגפת הקורונה שלימדה אותי שזה אפשרי וגרמה לי ליצור תכנית עבודה למימוש התמונה, הדיוק והאיזון בין החלומות - בית בתנועה, חוויה משפחתית ומימוש חלום החינוך ויוריקה וורלד מתממש כבר כמעט חודשיים מידי יום במלואו.

 

מסע זה מתוך תמונת עתיד לימד אותי יותר מכל על עצמת המציאות הנבראת על ידי מחשבה היוצאת מציאות ועל החשיבות בדיוק החזון אליו שואפים - כי מה שמבקשים אליו מגיעים.

 

חודש ראשון ב Art3mis - שעור בתשומת לב ובריאות פרק 4

 

חודש למסע האישי שלי על גלגלים עם Art3mis, חודש אינטנסיבי מאוד שכלל פרדה מרוב החפצים הפיזיים שהקיפו אותי בעשרות השנים האחרונות, חודש בו ביקרתי, חייתי ועבדתי ביער בירייה, כפר חנניה, רמת הגולן, תל אביב, חוף ארסוף, יהוד ובערבה הדרומית. חודש של גילויים שינויים והתפתחות, דיוקים במבנה הבית על גלגלים, דיוקים בהגדרות הנכונות לי כמה לזוז והיכן לעמוד ואילו מטרות צריכה לשרת כל עצירה. את החודש הראשון עם Art3mis אני סוגר בשבוע במדבר מול הדיונה הקסומה בחולות כסוי. שבוע במדבר המרכז את כל החלומות שלי של בית על גלגלים עד כה. אפשרות לעמוד במקום קסום עם נוף מרחיב את הדעת אבל גם לזכור שזה הבית ומטלות היום יום וקידום העסק צריכים להמשיך להתקיים.

 

השבוע האחרון היה מלווה בדלקת מרגיזה באוזניים ובגרון, דלקת שהקשתה על השינה, גרמה לעייפות קיצונית והקשתה מאוד לשמור את קצב המסע דרומה, המסע האישי שלי ואת ההכנות לפתיחת שנת הלימודים האמתית מיד אחרי סוכות. אך כמו בכל דבר במסע הזה גם מדלקת זו הגיע השיעור הנוסף של Art3mis והחיים בתנועה מלמדים אותי.

 

ביציאה לים כסקיפר ברור לי שהבריאות שלי, הערנות שלי והיכולת שלי להתרכז ולחיות את הרגע הם במקום הראשון. הצורך לשמור על שלמות גופנית ומנטלית הוא ברור כדי שאוכל לזהות בזמן את רגעי הסכנה וכדי שיהיו לי מספיק עודפים מנטליים בכדי לנהל את האירוע כי בסוף האחריות להגיע לחוף מבטחים ולהביא לשם את עצמך ואת הצוות היא שלי. בחיי היום יום תובנה זו נוטה להישכח ולהעלם בין שלל הרצונות להספיק אין סוף דברים, לצבור עוד הישג או חוויה, להגיע הביתה גם אם הנהיגה ארוכה. במהלך חיי השגרה הקשב אל הגוף וראש פוחת ואני מצפה שהוא ישרת אותי בלי שאלות ובלי התקלות אך לגוף יש את הקצב שלו והצרכים שלו וגם הבלמים שלו כדי לשמור עלי מעצמי. הדלקת השבוע הייתה מן מעצור שכזה שהגוף הכריז כדי לאפשר מנוחה וזמן עיבוד לחוויה והזכירה לי באחת שאני הסקיפר של חיי ושל Art3mis בכל רגע.

 

חווית המסע על גלגלים מחדדת את הצורך להקשיב לגוף ולנפש בכדי שהמסע יוכל להתקיים. יש הכרח להקשיב לרמת העייפות כי הנהיגה ב Art3mis דורשת מיומנות ערנות קשב ותגובות מדודות ומדויקות בזמן לצד קשב לכל תקלה טכנית מתהווה. יתרה מכך, החיים במסע ושהייה בכל פעם במקום אחר מאתגרים מאוד כאשר הגוף או הראש עוצרים אותי כי הם לא קיבלו את שלהם וכרגע הם בקריסה ועייפות בנקודה מרוחקת ברמת הגולן או בלב המדבר כאשר הרופאים מסביב אינם מוכרים ונסיעה אל מרכז רפואי רלוונטי קרוב יכולה לקחת שעתיים בהחלט מחדד את החושים ומעלה את הצורך להקפיד על השיחה עם הגוף ולהיות קשובים לסמני ההתראה בזמן.

 

השיעור של השבוע הזכיר לי כי המסע הזה מורכב משכבות רבות ודורש ממני להחזיק רבדים שונים ואחד מהם הוא השיחה על הכשירות הגופנית והמנטלית שלי בכל עת ובעיקר לפנות זמן לטפל בגוף ובנפש בזמן בכדי שאוכל להמשיך לגלגל את המסע.

 

מועדים לשמחה ודרכים ושבילים לששון

 

 

 

Art3mis והאימון לחופש - פרק 3

 

הבחירה בחופש היא בחירה מודעת המחייבת מחויבות דיוק ולעיתים מאמץ והתמודדות. לא אינני מדבר על חופש במובן של חוסר כיוון מוחלט, בהייה מול החלל (והחשוב לאפשר זמני בהייה מול החלל אבל זה לפוסט אחר),  וחוסר מעש קיצוני הכולל הזנחה של הגוף הנפש והסביבה. הבחירה בחופש, מבחינתי, משמעותה הגדרת היעדים, המדדים וההישגים הנדרשים בעצמך ללא כפיה חיצונית ומתוך נאמנות לי וזאת לצד הגדרת הפעולות והמעשים שאתה בוחר לעשות כדי לעמוד ביעדי החופש.

 

ארטמיס היא אחת מהבחירות שלי לחופש. ולאחר תקופת מגורים של שלושה שבועות אני מגלה שארטמיס היא המאמנת המופלאה שלי לחופש לא פחות מהאמצעי המושלם עבורי לחווית החופש, היא טומנת בחובה מגוון אפשרויות אין סופיות, את ההזמנה לבחור את הסביבה בה אני חי בכל רגע ואת מעגל השכנים שעוטף אותי, את עיצוב הפנים של החלל  בו אני חי ואפילו במידה מסוימת את מזג האוויר בו אני בוחר להתעורר בבוקר. כמו בכל חופש פה טמון גם האימון הראשון, מה הבחירה האמתית שלי בכל רגע ורגע, איפה אני רוצה להיות לא כי שם כתובת המשרד או הבית שלי, לא כי הילדים צריכים להגיע לבית הספר (במזל טוב השנה כבר לא שולח אף ילד למערכת החינוך) ובעיקר לא כי לא נעים להגיד לא למכר רחוק שהזמין אותי לחנות בחצר ביתו. ארטמיס מחייבת אותי בכל פעם מחדש לבחור איפה אני רוצה לגור, מה הכי נכון ומדויק עבורי לשבוע הקרוב.

 

בחירה היא בהגדרה מתוך אוסף אפשרויות וכאשר נבחרת אפשרות אחת הרי שאני מוותר על ההזדמנויות התמונות באפשריות האחרות וארטמיס מאמנת אותי בכל שבוע מחדש לבחור בלב שלם היכן אני רוצה להיות ועם מי ולשחרר את כל ההזדמנויות האחרות ללא התחבטויות כדי ליהנות באופן מלא מהבחירה החופשית שבחרתי.

 

כדי שההבטחה הטמונה בארטמיס תתגשם בחיי, כדי שאוכל לבחור וליהנות מההזדמנויות שנקרות בדרכי עלי להיות מוכן. מוכנות זו אינה רק מילה וכוונה אלא מעשים ופעולות רבות יום יומיות כדי להבטיח את המוכנות שלי ושל ארטמיס להזדמנויות הנקרות בדרכים. אני חייב לטפל ברכב בצורה אקטיבית ויוזמת לתחזק אותה ולשפר את היכולות הטכניות שלה כחלק משגרת החיים, ארטמיס כבר בת 34 וכל כאב קטן יכול להפוך לעצירה גדולה בדיוק בעליה לרמת הגולן וכל דחיה בטיפול ברעש חדש שהופיע יכולה להסתיים בעצירה לא מתוכננת של מסע החיים.

 

כדי לאפשר את מידת החופש הרצויה לי ( או במילים אחרות לאפשר לי לעמוד איפה שאני רוצה מתי שאני רוצה) ארטמיס צריכה לספק לי בצורה עצמית את כל צרכי הבית ( מים נקיים, מערכת ביוב, חימום קירור, חימום מזון מקלחת חמה...) בכדי שזה יקרה צריך לשמר את האיכות המכנית של סביבת המגורים באיכות טובה, לוודא שמכלי המים מלאים ומכלי הביוב ריקים (ולא הפוך), שהתאים הסולריים נקיים ולנהל את משק החשמל של ארטמיס כל הזמן.

 

האימון לחופש עם ארטמיס לא מסתיים בהחלטות הגדולות אלא מעביר את ההחלטה על חופש למודעות כל הזמן, האם אני יוצר קשר עם השכן לרגע החדש מה עומק הפתיחות והפגיעות שלי שאני מוכן לחשוף, לאיזה צד של הנוף להעמיד את הרכב, האם עדיף נוף בערב או שמש בפנים בבוקר, את מי אני מוכן להכניס הביתה ולמי אני חוסם את הדרך באסרטיביות, מה אורך המקלחת שאני עושה מול כמה פעמים אני מוכן ללכת למלא מים. אימון זה של החלטות מודעות וקטנות כל הזמן מלמד אותי בעצם את החשיבות שבקבלת החלטות שלי וקבלת אחריות על ההחלטות שקיבלתי בכדי להגיע אל תחושת החופש....

 

ערב יום כיפור תשפ"ב, השקט יורד על כדור הארץ ואני בחרתי  להעביר את היום המיוחד הזה מעל הכנרת ולקבל החלטה, והפעם לא ביני לבין המקום ולא ביני לבין חברי אלא ביני לביני שבשנה הקרובה כחלק מהמסע שלי ובעזרתה של ארטמיס אני חי בחופש מדויק.

 

גמר חתימה טובה