‏הצגת רשומות עם תוויות אימון אישי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אימון אישי. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 21 בנובמבר 2021

המסע עם Art3mis - תחושת המסוגלת וחשיבת המצליחן - פרק 7

שקיעה מופלאה במצפה רמון


המסע עם ארטמיס נמשך ואתו השעורים והאימון הבלתי פוסק שלי בתוך החוויה, חוויה של מסע הכולל מפגש קסום נוסף עם השביליסט במצפה רמון. מפגש שלימד אותי על הצורך להיות כאן ועכשיו וליהנות משקיעות וזריחות, מרחב ומפגש עם אנשים מיוחדים, אנשים על גלגלים ובעל מאפיה במצפה עם תובנות על העולם ויד המכינה קינוחים מכל קצוות עולם... רק אם אני משחרר את החשש והפחד מהצעד הבא ניתן ליהנות מחוויית הדרכים חוויה המפגישה מפגשים מדהימים אך גם הם ממשיכים ונעלמים ואם אני לא נוכח וחווה אין דרך לשוב לרגע הקסום המיוחד הזה. ברגע שאני נוכח בדרכים בכאן ועכשיו הלב והראש נפתחים באמת לקבל את חוויות המסע ללמוד ולאמן שרירי נפש חדשים שלא ידעתי על קיומם. 

בשבוע האחרון ארטמיס הציבה אתגרים, שהשפיעו על שגרת החיים ושלחו אותי להתאמן על המיומנויות הבסיסיות שמירה על תדר חיובי, ההבנה שהכל נעשה למען טובתי העליונה ותפיסת המסוגלות של המצליחנים. אתגר ראשון, תקלה ברדיאטור שגרמה לכל נוזל הצינון ברכב להעלם ולמנוע להגיע לטמפרטורות בעייתיות דווקא בירידה מכביש מהיר בדרך חזרה משלומי ולקראת התארגנות לפגישה חשובה, תקלה שגרמה לי להרים טלפון בהול לציקי, האחד והיחיד, מנהל המוסך לקריאת עזרה ולאבד אוריינטציה קלה ואף לתת לתחושת תסכול להתגנב לתוך מחשבותיי. רק אחרי מספר נשימות ומעבר חשבתי לתהליך של התגייסות ופתרון בעיות, הצלחתי להיזכר שכל הבית נמצא איתי ואיתו גם כל כלי העבודה שלי, עוד מאמץ קטן וחזר אלי הביטחון בדרך וביכולות, תחושת מסוגלות והנאה חזרה לקנן וגם הזיכרון והתחושה שאני בעצם, די יודע לגשת למנועים וגם די חובב גריז שמן ומפתחות מיוחדים... כמה דקות אחרי נמצא הצינור שהשתחרר סגירת בנד קלה, מילוי מים והופ אני בהמשך הנסיעה ובהמשך המסע. 

 בורג של דלת המיקרו גל שהשתחרר ועיצבן לאחר שתוקן כבר פעמיים אבל לפתע נידלק הרעיון כיצד ניתן לסדר לגמרי אחרת את הדברים ואיך ניתן בעצם לשפר וליצור חיים נוחים ומדויקים יותר. שוב עולה חיוך של מסוגלות ותודה על כך שאתגרים מוציאים ממני פתרונות יצרתיים ומדויקים וגם מאתגרים את הנכונות שלי להתפשר עם הקיים או לשאוף אל האפשר ומעבר לו.

 חדירת מים טורדנית מגג הרכב דווקא לקראת ימי החורף, חשדתי בה בטפטוף הגשם לפני שבועיים אבל הדחקתי את המחשבה ובעקר את הפעולה הדרושה. עוצמת הגשם המגיע חייבה הפעם בדיקה מסודרת ואכן יש חדירת מים ונזילה, שדים אפלים יצאו מרבצם על הדרך שבחרתי ועל היכולת של ארטמיס באמת לשרת את המטרה ועל קצב ההוצאות כולל המחשבה ותמונת העתיד של סופ"ש גשום בו אני יושב עם דליי מים בתוך הקרוואן או נימלט למקלט יבש ומשאיר את כל הציוד לצוף בימי הגשם. שוב יציאה ממצב של מחשבות שלא מקדמות אל מוד של פעולה ועשיה, חומרי אטימה נקנו, בדיקה שיטתי נעשתה לאיתור נקודת הכניסה של המים, ולאחר יומיים של עבודה מאומצת בוצעה אטימה ביום חמישי בערב, חמש שעות לפני שהגשם הראשון הופיע וניתך בעוז על גגה של ארטמיס, וכן ברור לי שאני צריך לחזור על פעולת האיטום כשהכל יתייבש אבל סופ"ש גשום של גשם רוחות ברקים ורעמים עבר עלי בחמימות וביובש בתוך ארטמיס המכילה. ריקוד השמחה של יום שישי בערב, בידיעה שניצחתי את הנזילה אך בעיקר התגברתי על תגובות אוטומטיות שלי ופעלתי בדרך שונה עם תוצאה שונה..היה מושלם...ולשמחתי לא מתועד. 

 וכך בשבוע אחד מאתגר מדרום לצפון זכיתי לאימון נוסף של תנועה, התמקדות בעשיה ובעיקר של תחושת מסוגלות ואמונה בדרך בה בחרתי ללכת השנה.

הבוקר שאחרי הסערה בחוף בית ינאי

יום שלישי, 19 באוקטובר 2021

Art3mis ושאלת המספרים - יומן מסע 6

 

 

מלאך שביל נייד


אִם תְּסַפְּרוּ לִמְבֻגָּרִים: “רָאִיתִי בַּיִת נָאֶה בָּנוּי לְבֵנִים אֲדַמְדַּמּוֹת; בְּחַלּוֹנוֹתָיו פִּרְחֵי גֵרָנִיּוֹן וְיוֹנִים שׁוֹכְנוֹת עַל גַּגּוֹ” – לֹא יוּכְלוּ הַמְבֻגָּרִים לְתָאֵר לְעַצְמָם אֶת הַבַּיִת. הֵם לֹא יִתְפְּסוּ אֶת הָעִנְיָן אֶלָּא אִם כֵּן תֹּאמְרוּ לָהֶם: “רָאִיתִי בַּיִת שֶׁמְּחִירוֹ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים לִירָה”. רַק אָז יִקְרְאוּ בְּהִתְפָּעֲלוּת: “מַה יָפֶה בַּיִת זֶה!..”

כָּךְ טִיבָם שֶׁל הַמְבֻגָּרִים, וְאֵין לָדוּן אוֹתָם לְכַף חוֹבָה. עַל כֵּן חַיָּבִים הַיְלָדִים לְהִתְיַחֵס אֲלֵיהֶם בְּסַלְחָנוּת וּבְאֹרֶךְ-רוּחַ, כִּי אָנוּ, הַמְּבִינִים אֶת סוֹד הַחַיִּים, אֵינֶנוּ מְיַחֲסִים לַמִּסְפָּרִים חֲשִׁיבוּת יְתֵרָה. (הנסיך הקטן - אנטואן דה סנט-אכזופרי )

 

אנשים שפוגשים אותי בדרך יושב לפתחה של ארטמיס פוגשים במקרים רבים את המציאות שלהם, את המראה שלהם מול יציאה מהשגרה והגשמת החלומות את בדיקת הגבולות ואת הנכונות לבדוק הנחות יסוד בסיסיות. אחת השאלות שאני נשאל בכל הזדמנות כזו בה האדם בעצם קצת נבהל מהמפגש וממה שהוא רואה זה...תגיד כמה עולה? מה כזה סכום בשביל זה? או וואלה השקעה כדאית! נכון זה בלי ארנונה ומיסים?...ועוד התייחסויות הקשורות למחיר ולפרקטיות של המגורים האלו...מעטים מוכנים לשמוע ולדבר על המסע האישי הטמון באורך חיים זה, מעטים עוד יותר מוכנים לקבל שהמסע הזה מתוך בחירה ושבשאר החלקים של חיי אני באמת עובד (אפילו די קשה), באמת נפגש עם אנשים ובאמת מתחזק משפחה וחברים. האנשים הנצמדים לסוגיית המחיר לא מוכנים לשמוע  על מינימליזם, על חיים פעלתניים, על ניהול משאבים, על קבלת החלטות ועל זריחות ושקיעות מול מדבר יער או להתעורר בעיר חדשה, על שינוי שגרת חיים כאשר הבית ממוקם שתי דקות ממסיבת החתונה שאליה הולכים, על ההזדמנויות שחיים כאלו מזמנים.. הם רק מצליחים להאחז בחוויית המספרים...והמסע של ארטמיס הוא כל כך יותר מכך..

 

יום שישי האחרון הפכתי ל"מלאך שביל" ליום אחד ובאתי עם ארטמיס לבקר את בני וחבריו הצועדים בשביל ישראל, מפגש מרגש, משמח עם חבורה צעירה ששמה לה אתגר ופרויקט לפריצת דרך, לסיים הליכה של 1100 ק"מ בתוך כחודשיים ובדרך לבדוק את גבולות האפשר, גבולות החברות והנכונות לחבור לאחרים, גבולות הלבד והביחד, להתייחס ברצינות אל המסע האישי ולחוות את החיים בכל קשת הגוונים והטעמים. מפגש מרגש בו הבן זכה למקלחת אמתית באמצע שום מקום וארוחה חמה מפנקת ומנחמת. מפגש  עם חבורה צעירה ושיחה בגובה העיניים אל תוך הלילה והשקם בבוקר מפגש שהוליד שיחות עמוקות בצל  המסע של כל אחד מאתנו והניחוח של הבית שפתאום הגיע עמוק לתוך המסע בשביל ישראל - הזדמנות קסומה להתחברות בצורה חדשה עם החבורה.

 

המסע הזה גם מכיל הזדמנויות קומיות ומופלאות..שבת בבוקר בטרם פונה החבורה לדרכה ישבנו למעגל של תה קפה עוגה, שתי נשים מקסימות שאלו ללא היסוס אם אפשר להצטרף ובשמחה פינינו מקום במעגל - לפתע מגיע בקשה קצת חריגה - אמריקנו, חם לא חזק חלב בצד ???? מבט התדהמה על פני הפתיע גם אותן... אין לי מושג מה זה אמריקנו יש נס קפה, או תה...מבט התדהמה על פניהן ורגע הבנת הסיטואציה שנחת על שני הצדדים... לא אין מדובר בדוכן מרשים למכירת קפה ומאפה אלא במלאך שביל נייד וחבורת שביליסטים ומתוך המפגש ומתוך ההזדמנויות צמחה שיחה נעימה ומרגשת ואף נולדה הזדמנות עסקית חדשה ליוריקה וורלד.

 

יום שבת לפני הצהריים שמש של סתיו קיץ טחנת הנזירים על נחל ציפורי - מקום קסום, ילדה מקסימה בטוחה שאוטו גלידה הגיע.. היה צריך הסבר מאבא וביקור בארטמיס לשכנע אותה שיש פה עולם קסום אך הפעם ללא גלידה.. שיחה קצרה על הא ודא עם האבא והנה צמחה לה עוד הזדמנות לחברות ואולי גם להזדמנות עסקית.

 

החיים על גלגלים מערבים המון מעברים והזדמנויות, חוויות והתבונניות, התפתחות אישית והתמודדיות

רובן לא קשור ל...כמה עולה וגם לא לוואלה שילמת יקר.

ארוחה ביתית מפנקת בהכנה

 

 

יום ראשון, 10 באוקטובר 2021

Art3mis ותמונת החזון - פרק 5

 

כוחה של תמונת עתיד, תמונת החזון, כוחו של הדמיון וחווית המסע ליצירת מציאות יום יומית.

 

לפני כשנתיים, ביקשה ממני אסנת לדמיין ולצייר תמונת עתיד, לדמיין רגע את עצמי בעוד שנה שנתיים.. לאן אני רוצה להגיע, איך זה נראה ואיך זה מרגיש מה אני רואה שם כשאני עוצם את העיניים וחושב על זה כשאני כבר שם. הנחיה נוספת וחשובה לא פחות.. להתעלם מהדרך איך מגיעים לשם, לא להתעכב על הפחדים והקשיים איך זה יקרה רק להרגיש את התחושה של להיות ולהאמין.

 

בתמונות העתיד שיצרתי היה לי ברור שאני חוזר לחיות בבית נייד,  חלום ומציאות שליוו אותי בצעירותי. הדיוק הנדרש בחיים בבית נייד (בית נייד על היבשה או בים), אורח החיים הפעיל בבית שכזה, החוויות וההרפתקאות שאורח חיים זה מזמן לצד סביבות משתנות וגמישות תוך כדי שגרה מוקפדת  של חיים כאן ועכשיו בפנים אך מסע של התחדשות יום יומית מבחוץ. מסע השומר אותך בלמידה מתמדת וערנות. ראיתי את עצמי נח בפינה ירוקה לצד הבית הנייד שלי וחברת יוריקה וורלד פורחת ומביאה שפע ושינוי אל חיי תוך כדי התנועה.

 

תמונת העתיד נבנתה מתוך תחושה רגשית עמוקה, תחושה של געגוע לבית נייד בדומה ליאכטה בית אשר יכול ללכת איתי כחוויית מסע, בית שמאתגר גם ברמה הטכנית ושומר על אורח חיים ערני ופעלתני והדורש, ברמה מסוימת תחושת עשיה יום יומית, בית שהוא מנימליסטי ומחייב לחשוב על אילו חפצים מלווים אותי במסע החיים יום יום ולוותר לחלוטין על תחושת האגרנות . בית שמאפשר לצאת למסע ספונטני ללא צורך לארוז או לפרוק כי הכל כבר כאן, בית שיהווה תחושה של יציבות בתוך מסע חיים מטלטל בעולמות החינוך היצירה והחיים.




 

היום כמעט אחרי שנתיים, אני חי בארטמיס - אוטובית אספנות ייחודי ומיוחד אותו אני משפץ ומשקם, ארטמיס היא בת גילה של היאכטה שרכשתי מיד עם שחרורי מהצבא ( Sagittarius ) ואשר היוותה את ביתי הראשון במשך שנתיים והיוותה את העוגן לתחושת הצורך שלי בבית נייד (ובצורה מדהימה גם שני השמות קשורים לעולם החץ וקשת). ארטמיס מהווה את התגשמות תמונת העתיד עם אורח החיים המדויק והמשוחרר, רגעי המנוחה בנופים מהממים ומשתנים לצד עשיה מתמדת ובדיקת גבולות האפשר באורח חיים מופלא זה מול המשפחה, מול עצמי ומול עולם החינוך.




 

תמונת החזון שהופיע צבעונית אך מהוססת וליוותה אותי מעל פינת העבודה של המחשב, תחילה כתמונה שאיני מאמין באמת שתקרה ובהמשך בהתגייסות מלאה של היקום- דרך מגפת הקורונה שלימדה אותי שזה אפשרי וגרמה לי ליצור תכנית עבודה למימוש התמונה, הדיוק והאיזון בין החלומות - בית בתנועה, חוויה משפחתית ומימוש חלום החינוך ויוריקה וורלד מתממש כבר כמעט חודשיים מידי יום במלואו.

 

מסע זה מתוך תמונת עתיד לימד אותי יותר מכל על עצמת המציאות הנבראת על ידי מחשבה היוצאת מציאות ועל החשיבות בדיוק החזון אליו שואפים - כי מה שמבקשים אליו מגיעים.






 

יום רביעי, 15 בספטמבר 2021

Art3mis והאימון לחופש - פרק 3

 


הבחירה בחופש היא בחירה מודעת המחייבת מחויבות דיוק ולעיתים מאמץ והתמודדות. לא אינני מדבר על חופש במובן של חוסר כיוון מוחלט, בהייה מול החלל (והחשוב לאפשר זמני בהייה מול החלל אבל זה לפוסט אחר),  וחוסר מעש קיצוני הכולל הזנחה של הגוף הנפש והסביבה. הבחירה בחופש, מבחינתי, משמעותה הגדרת היעדים, המדדים וההישגים הנדרשים בעצמך ללא כפיה חיצונית ומתוך נאמנות לי וזאת לצד הגדרת הפעולות והמעשים שאתה בוחר לעשות כדי לעמוד ביעדי החופש.

 

ארטמיס היא אחת מהבחירות שלי לחופש. ולאחר תקופת מגורים של שלושה שבועות אני מגלה שארטמיס היא המאמנת המופלאה שלי לחופש לא פחות מהאמצעי המושלם עבורי לחווית החופש, היא טומנת בחובה מגוון אפשרויות אין סופיות, את ההזמנה לבחור את הסביבה בה אני חי בכל רגע ואת מעגל השכנים שעוטף אותי, את עיצוב הפנים של החלל  בו אני חי ואפילו במידה מסוימת את מזג האוויר בו אני בוחר להתעורר בבוקר. כמו בכל חופש פה טמון גם האימון הראשון, מה הבחירה האמתית שלי בכל רגע ורגע, איפה אני רוצה להיות לא כי שם כתובת המשרד או הבית שלי, לא כי הילדים צריכים להגיע לבית הספר (במזל טוב השנה כבר לא שולח אף ילד למערכת החינוך) ובעיקר לא כי לא נעים להגיד לא למכר רחוק שהזמין אותי לחנות בחצר ביתו. ארטמיס מחייבת אותי בכל פעם מחדש לבחור איפה אני רוצה לגור, מה הכי נכון ומדויק עבורי לשבוע הקרוב.

 


בחירה היא בהגדרה מתוך אוסף אפשרויות וכאשר נבחרת אפשרות אחת הרי שאני מוותר על ההזדמנויות התמונות באפשריות האחרות וארטמיס מאמנת אותי בכל שבוע מחדש לבחור בלב שלם היכן אני רוצה להיות ועם מי ולשחרר את כל ההזדמנויות האחרות ללא התחבטויות כדי ליהנות באופן מלא מהבחירה החופשית שבחרתי.

 

כדי שההבטחה הטמונה בארטמיס תתגשם בחיי, כדי שאוכל לבחור וליהנות מההזדמנויות שנקרות בדרכי עלי להיות מוכן. מוכנות זו אינה רק מילה וכוונה אלא מעשים ופעולות רבות יום יומיות כדי להבטיח את המוכנות שלי ושל ארטמיס להזדמנויות הנקרות בדרכים. אני חייב לטפל ברכב בצורה אקטיבית ויוזמת לתחזק אותה ולשפר את היכולות הטכניות שלה כחלק משגרת החיים, ארטמיס כבר בת 34 וכל כאב קטן יכול להפוך לעצירה גדולה בדיוק בעליה לרמת הגולן וכל דחיה בטיפול ברעש חדש שהופיע יכולה להסתיים בעצירה לא מתוכננת של מסע החיים.

 

כדי לאפשר את מידת החופש הרצויה לי ( או במילים אחרות לאפשר לי לעמוד איפה שאני רוצה מתי שאני רוצה) ארטמיס צריכה לספק לי בצורה עצמית את כל צרכי הבית ( מים נקיים, מערכת ביוב, חימום קירור, חימום מזון מקלחת חמה...) בכדי שזה יקרה צריך לשמר את האיכות המכנית של סביבת המגורים באיכות טובה, לוודא שמכלי המים מלאים ומכלי הביוב ריקים (ולא הפוך), שהתאים הסולריים נקיים ולנהל את משק החשמל של ארטמיס כל הזמן.

 

האימון לחופש עם ארטמיס לא מסתיים בהחלטות הגדולות אלא מעביר את ההחלטה על חופש למודעות כל הזמן, האם אני יוצר קשר עם השכן לרגע החדש מה עומק הפתיחות והפגיעות שלי שאני מוכן לחשוף, לאיזה צד של הנוף להעמיד את הרכב, האם עדיף נוף בערב או שמש בפנים בבוקר, את מי אני מוכן להכניס הביתה ולמי אני חוסם את הדרך באסרטיביות, מה אורך המקלחת שאני עושה מול כמה פעמים אני מוכן ללכת למלא מים. אימון זה של החלטות מודעות וקטנות כל הזמן מלמד אותי בעצם את החשיבות שבקבלת החלטות שלי וקבלת אחריות על ההחלטות שקיבלתי בכדי להגיע אל תחושת החופש....

 

ערב יום כיפור תשפ"ב, השקט יורד על כדור הארץ ואני בחרתי  להעביר את היום המיוחד הזה מעל הכנרת ולקבל החלטה, והפעם לא ביני לבין המקום ולא ביני לבין חברי אלא ביני לביני שבשנה הקרובה כחלק מהמסע שלי ובעזרתה של ארטמיס אני חי בחופש מדויק.

 

גמר חתימה טובה

יום שבת, 24 ביולי 2021

 



לפני שלוש שנים, אחר צהרים שגרתי למדי,  הצגתי את עצמי כפי שעשיתי עשרות ומאות פעמים בעבר במעגל משתתפים, מעגל שהגעתי אליו כחלק ממהלך עסקי של אימון לצוות השותפים של החברה. הצגה של עצמי, של הרקע המקצועי שלי, של חברת יוריקה של העולם החינוכי אותו אני מפתח.. בסיום ההצגה אמירה אחת של אסנת פגשה אותי לא מוכן ופגיע..."שים לב שלא הזכרת את המשפחה שלך, לא את האישה ולא את הילדים" אמירה שהוציאה אותי מאזור הנוחות ושלחה אותי להתמודד עם הקולות שבראש, והקולות שבלב ותחושות הנשמה...

 

כל החיים הם מסע, לפעמים הנפש קלה והמוח פתוח ואני מסוגל ללמוד ולהצטייד בקצב המהיר של התנועה ולעיתים התמונות חולפות כמו דרך חלון המכונית - מהירות, רחוקות ללא צלילים וריחות.  המשפט הזה שנזרק ככה לחדר כספק תובנה, ספק הערה, ספק נקודה למחשבה חייב אותי לעצור את הנסיעה המהירה, לרדת מהרכב אל שביל ההליכה. שביל המחייב תנועה מתונה יותר אך מפעיל את החושים, גורם לחוש במאמצים שבגוף, בכל משב רוח קל על פנים מיוזעות, בסט של ריחות ומגע בעור, בעוצמת השמש או תחושת הקור.

 

המסע שהחל בסדרת מפגשים קצרה על הדרך המהירה ומתוך כוונה לגייס כספים לחולום של יוריקה, נמשך כבר שלוש השנים. הפעם המסע הוא מסע מודע לפריצת תקרות הזכוכית שלי, יצאה מתוך אזורי הנוחות וחיפוש מתון בשבילי החיים. מטרת המסע היא למצוא את השביל המדוייק והנכון לי כרגע. השביל שמוביל אותי ואני מעצב אותו בדמותי ובחזוני.

 

אותה אמירה לפני שלוש שנים הייתה ראשיתו של מסע. של בדיקה ובדרך הביאה שיח אמתי ומדויק וברור יותר בבית, עם  המשפחה, בת הזוג והמעגלים העוטפים אותי. ראשיתו בלחישה מהוססת כאותו משב רוח בשדה... האם אנחנו רוצים להמשיך להיות יחד ואז ההתבהרות הכמעט מובנת מאליה שדרכנו נפרדו אך אם לא נקפוץ את הקפיצה ונצא למסע - נשאר יחד בנקודת המוצא ולעולם לא נדע לאן הדרך מובילה .

 

עם הבחירה לצאת לדרך חדשה ושונה הגיח חזרה אל העולם חלום ישן שישב וחיכה כל הזמן, חלום הנדודים וחלום המסעות העלומים. בית נייד, בית שמאפשר חיים נוחים בצמצום עם תלות קטנה בסחיבת מטענים והיסטוריה אך גם בית שהוא חוויה, בית שיכול לזוז ולשנות את הנוף, בית שמשתנה בהתאם למצב הרוח ומצב הדרכים. בית שהוא גם מיוחד וגם מבטיח רווחה כלכלית ותחושת שפע בצדו, בית שמבטיח לשרת אותך ולא אני אותו. 

 

בתחילה נבט החלום אך כדרכם של חלומות נראה לא נגיש, לא אפשרי....ואז דווקא בתקופת הקורנה וכשהתמונה הפכה לבהירה יותר ומובנת יותר החלום הפך למציאותי ולקורם עור וגידים והחלום הפך לתכנית עבודה, התייעצות עם אנשים, איסוף פרטים ולמידה מתמדת של האפשרויות החדשות והנה אני כבר עושה את הצעדים הראשונים במסע אל בית על גלגלים.

 

בשבועיים האחרונים אני כבר צועד לי בדרכים חדשות, לומד עולם של מושגים וחוויות דרכים, לומד מניסיון ומפתח קשרים חדשים בקהילת הנוודים. והבית על גלגלים כבר קורם אלומיניום, עץ, חשמל, מנוע תנועה צורה וחלום. Art3mis  יוצאת לדרדך ועוד רגע תהיה מוכנה ללוות אותי בשבילים חדשים  ומסעות מרגשים

 








המסע שלי עם ארטמיס - יום הולדת 3 למסע - פרק 30

  "חכמה הדרך מן ההולכים בה" שלוש שנים של חיים על גלגלים, סיבה קטנה למסיבה אישית מסיבה של מסע.   שלוש שנים מיוחדות בהן התפיסה ...