המסע שלי עם ארטמיס - סיום פרק - פרק 31

 הפעם מסע קצת אחר, מסע בו ארטמיס בהחלט שותפה משמעותית אך לא בלעדית

 השבוע סיימתי פרק משמעותי בחיי את פרק המילואים והשירות הצבאי. ב-39 

השנים האחרונות חלק מהגדרתי  תמיד היה גם חייל וקצין בשירות מדינת ישראל.  מדי הצבא תמיד תפסו את מקומם בארון הבגדים ואפילו בארטמיס זכו לפינת כבוד משלהם. תחילה שרתתי כחובל  וב 31 שנים האחרונות כקצין בפיקוד העורף. כמי שגדל בחיל הים זכיתי להכיר את "הצבא הגדול" רק מספר שנים לאחר שחרורי. הכרות מטלטלת של מפגש בין תרבויות אך גם הבנה עמוקה של צרכי העורף האזרחי בשגרה ובחירום והאילוצים בהם פועל העולם האזרחי.

 לאורך השנים ביצעתי מעל 1500 ימי מילואים (יש הטוענים שכבר היה כדאי להמיר לקבע) מתוכן את המספר הלא יאמן של 450 ימי מילואים בארבע השנים האחרונות- פעם זה היה מספר מרשים אך לפתע הפך לשגור בפי כל.  אין ספור הקפצות בצו 8 או 9 שריקה מזרחתית, מהומות הכותל, חומת מגן, ההתנתקות, לבנון השנייה, עמוד ענן, עופרת יצוקה,  קורונה, שומר חומות, מגן וחץ עלות השחר וכמובן חרבות ברזל. ובין סבב אחד לאחר, אימונים ותעסוקות מבצעיות.

מרבית שרות המילואים  הייתי חלק מגדוד 944 - חילוץ והצלה. במשך 22 שנה ועברתי את המסלול המרגש ממפקד מחלקה עד למג"ד הגדוד במילואים. מורשות הקרב שצברתי על החיבור בין תפיסת חיל הים מושגים שפה לתעסוקה מבצעית של גדוד בט"ש בגבולות מצריים וירדן מפרנסות ערבי סיפורים שלמים עד עצם היום הזה. ובעיקר זכיתי בחברים לחיים שמלווים אותי כל הדרך עד היום.

  מפקד יקל"ר יהוד בתקופת הקורונה, תפקיד מעצב חיים ותפיסה שהעניק לי חיבור לחברים חדשים וחשף בפני עולמות של א הכרתי.

 

זריחות מדהימות על נחל הבשור

בשלוש וחצי השנים האחרונות שירות המילואים קיבל שינוי קל וזכיתי להגיע לכל סבב עם ארטמיס האהובה צמודה. כאשר החלטתי לרכוש אוטובית לפני כארבע שנים שירות המילואים לא עלה אצלי כדרישה ליכולות הרכב. בהסתכלות גאה לאחור הייתי מתקשה מאוד לעמוד בדרישת ימי המילואים בשנים האחרונות ללא הבית האישי שהיה צמוד אלי ביהוד או באוגדת עזה. היכולת לעבור מחירום לתוך שגרת הבית המוכר והנעים הקלה מאוד את קשיי המילואים.

 

מגן וחץ

במלחמת חרבות ברזל זכיתי להיות חלק מעורף אזרחי אוגדת עזה ובורכתי להיות בין הנאבקים לשמר את שגרת החיים של חבר ארץ זה ולסייע בשיקומו.

 שירות המילואים ליווה אותי את משפחתי הגרעינית ואת חברי לאורך כל חיי הבוגרים כחלק משמעותי וחשוב כחלק ממסע החיים ההתפתחות האישית והצמיחה. עכשיו העת לסכם פרק זה ולהתגלגל למחוזות עשיה חדשים.

 תודה לכל השותפים לדרך ואלו שליוו אותי ונתנו בי אמון מקרוב ומרחוק. תודה למשפחה המיוחדת שלי שתמיד הסתכלה בחיוך מלא רחמים על היציאה למילואים אך תמיד הייתה שם לסייע ולתמוך מתי שרק היה צריך.