יום שבת, 30 ביולי 2022

המסע שלי עם ארטמיס 16 דיוק ועוד דיוק ועוד דיוק

 


מתקרב לחיים של שנה בארטמיס...חגיגות השנה כבר מעבר לפינה..

 

החיים שלי במסע הם אינם חיים סגפניים. הרכוש המלווה אותי הוא אומנם מינימאלי, מטבעו של המסע ומאפשר לי תנועה קלה ממקום למקום. השאיפה שלי הי שהרכוש המלווה את חיי יהיה מדויק, עבורי, ויצור לי סביבה מתאימה, מפנקת ותומכת ככל האפשר לצרכים שלי ולחלומות שלי. במסע החיים שלי עם ארטמיס אינני מחפש את הסבל והסגפנות אלא להפך את השמחה וההנאה שבדיוק.

 

כאשר אני מוסיף דבר חדש לארטמיס פריט נוסף אשר יתלווה אלי למסע, כערה, סט צלחות, חולצות חדשות, כלי עבודה או כרית מיטה חדשה, המשמעות המיידית היא ההחלטה ממה אני נפרד, את מה אני מחליף להמשך מסע החיים. אילו חפצים אינם מדויקים יותר עבורי ואינם  ממשיכים אתי את המסע. המקום המצומצם, יחסית, בארטמיס לאחסון של דברים מחייב אותי להגדיר, כמעט עם כל חפץ נוסף, מי אני ומה אני רוצה. האם אני מוכן להקצות מקום לכוסות יין מהודרות בשביל הנראות היוקרתית וחווית השתיה מכוס זכוכית עדינה או שאסתפק בסט כוסות אחד לשתייה חמה, קרה ויין משובח. האם אני רוצה שאת חיי ילוו כלי מטבח מעוצבים הרגישים למכות ודורשים אריזות או חפצים עם ניחוח אספנות מחומרים כבדים ועתיקים, מה המשמעות עבורי של התנין הירוק המבקש עוגיות ומזכיר לי בכל פעם חוויות מצחיקות ופריצת גבולות והאם הבעלות על חפץ זה באמת חשובה לי לשימור הזיכרונות (והתשובה במקרה של הקרוקודיל היא לגמרי כן בכל פעם מחדש.. בהוקרה לשרון על מסע אחר בלתי נשכח ומעצב חיים).

 

ההחלטה על החפצים המלווים את חיי המסע שלי אינה מוחלטת, היא החלטה הנכונה לאותו הרגע בין הברירות העומדות בפני ומוגבלת לטווח ההחלטה שאני יודע עליו באותו הרגע באותו הזמן ובהתאם לנסיבות החיים והשותפים שלי למסע. ההבנה הזו חשובה מאוד לדיוק הדברים ולהימנעות מיצירת "חיבור קדוש" אל הדברים וההחלטות שלקחתי. ייתכן וארכוש או אכניס לחיי סט כיסאות טיולים חדש שיראה לי מושלם ומקורי ועדכני ומדויק ואוציא את הכיסאות הנוחים שעליהם כבר ישבתי שעות רבות והמלווים אותי במסע עד לאותה הנקודה ויש בהם את תחושת המוכרות הנעימה. אך לאחר מספר חודשים אמצא סט כיסאות מדויק יותר, נח יותר אולי קל יותר ואולי פשוט סט המתאים יותר לתנוחת הישיבה החביבה על האנשים המלווים אותי במסע, והחלטת הדיוק היא בכלל תשקול את מי אני רוצה עכשיו איתי בסביבה ולא בהכרח איך הסט ניראה, וארצה בנוחותם ואשמח להעניק להם תחושת דיוק ופינוק וסט כיסאות חדש יצטרף אלי למסע בכדי לאפשר שותפויות חדשות.

 

תהליך הדיוק של החפצים שמלווים אותי ארטמיס מאמן אותי לתהליכי הדיוק בחיים שלי, בכל רגע יש לי הזדמנויות חדשות, תפיסות חדשות שרוצות להצטרף אלי לדרכים. הזדמנויות ותפיסות שבכדי לנצל אותן עלי לשחרר הרגלים ישנים ומחשבות וותיקות ששירתו אותי עד כה, לעיתים שנים רבות. ההזדמנויות והאפשרויות החדשות שנפתחות  מאפשרות לבחור את הבחירה המדויקת עבורי, מקורות הפרנסה שלי, היחסים החברתיים שלי, הזוגיות שלי, היחסים שלי עם עצמי. הבחירה בדיוק היא בחירה מתמשכת לא חד פעמית, בכל פעם שמצטרפת תפיסה חדשה, אפשרות חדשה והזדמנות מתדפקת בנתיבי המסע שלי עלי לשקול האם החדש הוא נכון לי, מדויק לי יותר, מקדם אותי יותר ממה שכבר קיים אצלי, אם כן זה הזמן לאמץ תפיסה חדשה ומחשבה חדשה לשחרר תפיסות ישנות ומעכבות אך אם המחשבה החדשה או התפיסה החדשה רק מביאה פרץ התרגשות של חדשנות אך אינה מדייקת אותי יותר מהכלים שכבר ברשותי...הרי שאפשר להמשיך במסע בנתיב הנוכחי ללא צורך להעמיס דברים חדשים ולהנות מהדיוק שכבר זכיתי לו בחיי.

 

יום שבת, 23 באפריל 2022

המסע שלי עם ארטמיס - השגרות הקבועות פרק 15

 


פעולות מונוטוניות שחוזרות על עצמן גרמו לי תחושת אי נחת וצורך דחוף לקצר תהליכים ולוותר על שלבים.

 

שטיפת פאנלים סולארים כדבר שבשגרה
אני זוכר את חנות בגדי הילדים של סבא סבתא ודודה שלי ברחוב ויצמן בגבעתיים. חנות בגדים קטנה שהימים שלפני פסח היו  ימים של לחץ והמוני קונים, ימים בהם גם אימי נהגה להתגייס ולעזור ואני, כמובן, התנדבתי לחבל ככל יכולתי בסדרי העבודה התקינים בחנות. אני זוכר את תחושת האימה שלי, כבר בגיל 7 או 8 מפעולות שגרתיות...פותחים את החנות - תולים את הסחורה לתצוגה על קולבים ועל הדלת, בשתיים יוצאים להפסקת צוהריים ומורידים את הסחורה, בארבע פותחים מחדש את החנות ותולים את הסחורה ואז בשבע בערב סוגרים את החנות ומורידים את הסחורה מהקולבים ומהדלת והכל נעשה בדייקנות ובסדר פעולות רצוף שהגוף כבר סיגל והיכיר וניתן לבצע את הפעולות ללא מילים וללא עצירה....לא יכולתי להבין שסבא וסבתא עושים את המשימה השגרתית הזו כל כך ברצינות ולא מתעייפים ומוותרים על השגרה המתישה הזו.

 

החיים בארטמיס, בימי שהיה בחניון מסודר או בימי טיול ומסע במקומות משתנים, מחייבים שמירה על רצפי פעולות שגרתיים ועקביים, סידור המיטות המשמשות גם כמרחב מגורים במהלך היום, מילוי מיכל המים, ניקיון וסידור מרחב המגורים, פתיחת הכיסאות לישיבה בחוץ וקיפולם לפני כל תזוזה, הוצאת התיונים מהקופסא העליונה סגירתה והחזרת הקופסא לחלק העליון של מדף הקופסאות, קיפול ואבטוח מדוקדק של הציוד לפני כל תנועה (על כל ארון הנשאר פתוח או דלת מקרר לא נעולה מגיע התשלום במהרה בדמות קערה שבורה), איזון הרכב במקום החניה החדש.. פעולות שגרתיות החוזרות מידי יום ולעיתים אפילו מידי כמה שעות מספר פעמים ביום. ללא פעולות אלו החיים בארטמיס הופכים במהרה לכאוס מוחלט בו לא ניתן למצוא דבר ואין היכן לשבת ובוודאי שלא ניתן להכין ארוחה הגונה לשבת ליום של עבודה או לפרוש לשינה נעימה.

 

דרך החיים הזו במסע לימדה אותי לתת כבוד לכל פעולה שגרתית המקדמת את שגרת החיים במסע ולכל חפץ במרחב המחייה המצומצם. לתת לפעולות השגרתיות את תשומת הלב הראויה להן מתוך תחושת המוכרות בגוף אך גם מתוך מתן כבוד למסע ולסביבה בה אני חי. עם סיום העבודה על המחשב או סיום המשחק במשקפי המציאות המדומה יש להכניסם לנרתיק או לקופסא בצורה מדויקת לארוז ולגלג את הכבלים ולהכניס למדף הנכון שבמקום הנכון ולהוציא הכל מחדש לקראת המופע הבא.

 

שמירת על הרוטינות המדויקות ללא אפשרות של וויתור עצמי ודחיה דווקה הן מתגלות כמנוע חשוב בהכנס אנרגיה של עשיה ותנועה לתוך חיי. מתן כבוד לכל חפץ שבחרתי שימצא במרחב המחיה שלי מתוך ההבנה שמה שמקיף אותי הם דברים הכרחיים למסע האישי שלי ולתנועה של ארטמיס. מתן כבוד על ידי שמירה על תקינותו, ומקומו. הערכה מתמדת האם חפץ זה דרוש לשגרת חיי או שמה יש דבר מדויק יותר להשגת המטרה ואם חפץ זה הינו החפץ הנכון והמדויק הרי שיש לשמור אותו כדי שישמש אותי ברגע שאצטרך אותו גם כשאיני ליד מרכז קניות זמין וגם כדי שאמצע אותו בתוך סבך הכוכים ותאים האחסון בארטמיס. תחושת המוכרות של התנועות המלוות את שגרות עשיה אלו, תנועות ההופכות ליותר ויותר מיומנות ומדויקות. תנועות המלוות בתחושת הסיפוק שבעשיה גם בפרטים הקטנים.

 

 השינוי העצמי הנדרש כדי לסגל הבנה של נתינת כבוד למרחב שבו אני חי ולדברים המשרתים אותי בפעילות היום יומית הוא עוד צעד שנלמד מהחיים בארטמיס ומהמסע המשותף. הפעם ללמידה זו יש גם השפעה על התבוננות שלי על העבר ועל סבא וסבתא היקרים ועל הסבלנות בה הוציאו והכניסו את הסחורה מידי יום בחנות הקטנה שבגבעתיים.


אחרי פסח שמח לכולם
 

 

יום שבת, 19 במרץ 2022

המסע שלי עם ארטמיס - ניהול האנרגיה -פרק 14

 

ארטמיס טוענת את הקטנוע


שבוע של בילוי בתנועה, שבוע של מעבר מדרום לצפון, שבוע של חורף וקור באמצע מרץ שבוע הכולל גם כמה ימי חופשה וחג פורים מופלא.

ארטמיס בורכה במערכת חשמל חזקה, עוד לפני שפגשתי את ארטמיס בפעם הראשונה כאשר הכנתי את רשימת הדרישות שלי מהאוטובית שאני מחפש היה לי ברור שאני זקוק לאנרגיה רבה ושארצה את האנרגיה ירוקה ונקיה. אחת הפעולות הראשונות שעשיתי לאחר שהפכתי לבעלים הגאה של ארטמיס הייתה שדרוג מערכת החשמל. דרשתי מערכת חשמל חזקה אשר תאפשר לי חיים אקולוגיים ככל הניתן מחד ותשחרר אותי מהצורך לפנות מקום והתעסקות בגנרטור ודלקים מאידך. מערכת סולארית המספקת את כל צרכי המחיה שלי - חימום וקירור חלל המגורים, בישול (לא להתלהב יתר על המידה - חביתה, צ'יפס חימום מזון קפוא ופסטה ברגעי השראה), הרתחת מים ו...טעינת הקטנוע החשמלי הנאמן המלווה אותי בדרכים.

 

המערכת החשמלית אכן מספקת את צרכי היטב אך דורשת גם התחשבות והקשבה לרמת האנרגיה, רמת האנרגיה האצורה במצברים, רמת האנרגיה המיוצרת במערכת וגם ברמת האנרגיה (שמש) הצפויה בהמשך היום או ביום שלמחרת וגם רמת האנרגיה במצברי הקטנוע וטווח הנסיעה שרמה זו מאפשרת. תכנון זה של אנרגיה מחייב תכנון של מועדי הטעינה של הקטנוע המופלא ותכנון מרחקי הנסיעה מארטמיס ביום הבא, תכנון של סוג הבישול המתוכנן ולעיתים אפילו...מעבר קצר לשימוש בגז לבישול או חימום המקלחת.

נחל פרוד וכוס תה

 

אני מודע לאנרגיה ברכב וחישובי האנרגיה נוכחים בחיי המסע שלי בכל העת, בדומה כנראה לכל מי שחי בתנועה בין אם על גלגלים ובין עם ביכטה בים החישובים והמודעות דומים. זהו פשוט נתון נוסף שהתרגלתי לשמור בראש, לעקוב אחריו ולהתאים את חיי אליו, המעקב אחר רמת האנרגיה גם מחייב אותי להיות קשוב יותר לסביבה החיצונית והסביבה הפנימית. מה מצב העננות, הטמפרטורה בחוץ רמת הלחות ורמת החימום או הקירור הנדרשת, צפי לעוצמת השמש בשעות הקרובות או ביום שלמחרת ואפילו מצב הירח בלילה. צריך לשים לב גם מי הצרכנים המעמיסים ומי כרגע דורש אנרגיה הכרחית ואיזה צרכן צריך להנמיך או לכבות כי אינו נדרש ברגע זה. כאשר נמצאים בתנועה תשומת הלב רק גדלה כי הנתונים אלו משתנים בהתאם לאזור בו החלטתי לחנות באותו היום או ביום שלמחרת.

 

המסע בארטמיס הזכיר לי שגם את משק האנרגיה שלי דורש מודעות ושאני צריך לנהל אותו בכל רגע ובכל זמן. גם לי, כבן אדם, יש ימים של אנרגיה גבוהה ויכולת הספק מדהימה אך בדומה למצברים של ארטמיס עומס גבוהה מביא לפריקה מהירה ויש למתן את הריצה למחשבה או לארוחה טובה בכדי להגדיל את הספיקה ולהאריך את משך הפריקה. בדומה למשק האנרגיה המנוהל בארטמיס אני צריך לנהל גם את מקורות הטעינה אך גם את צרכני האנרגיה השונים ולשים לב מי שואב ממני אנרגיה רבה ללא קידום המטרה ולהיכן להפנות את האנרגיה הדרושה בכדי להמשיך בתנועה.

 

לאחר מספר ימים אינטנסיביים שכאלה יש צורך לדעת לעצור ולאפשר לאנרגיה האישית להטען מחדש, לעיתים מספיק להאט מעט ולהקטין את הצריכה ואז האנרגיה הנכנסת מצליחה לאזן את האנרגיה היוצאת, לעיתים צריך למצוא מקורות אנרגיה חיצוניים שיסייעו להתגבר על הפריקה המהירה- ידע חדש, מפגש חברתי, משוב מהמשפחה הקרובה ולעיתים דרושה מנוחה ללא תנועה, מנוחה המאפשרת לטעון מצברים בצורה מאוזנת ומלאה, לתת למחשבות ולרגשות לצוף לאפשר לסביבה ולטבע לבקר בנשמה וליצור הקשרים חדשים, מחשבות חדשות ותובנות. החשיבות הגדולה של ימי המנוחה היא ההזדמנות לטעון את מצברי האנרגיה לקראת סבב הפעילות הבא.

 

יום שבת, 19 בפברואר 2022

המסע שלי עם Atr3mis-להיות נוכח - פרק 13

 



ארטמיס היא רכב שברולט גדול ושרירי המצויד במנוע מפלצתי, רכב רחב וכבד למדי והנהיגה בו מחייבת תשומת לב מלאה, נוכחות מרוכזת שלי בכל שלבי הנהיגה. שלא בדומה לרכבים החדשים המסייעים בתיקון שגיאות הנהג בזמן הנהיגה ארטמיס דורשת נוכחות מלאה ותכנון מוקדם של כל פניה וכל עצירה במהלך הנסיעה בכביש כמו גם בחירה מוקפדת של המקום בו אני רוצה לחנות למהלך הלילה או השעות הקרובות. ארטמיס אינה מאפשרת התעסקות בנייד או שקיעה במחשבות על כל המשימות שטרם הספקתי לבצע בזמן הנהיגה ואף נדרשת מנוחה טובה לפני היציאה אל הדרך ונהיגה עם כל החושים מחודדים. בזמן הנסיעה נדרשת תשומת לב לכל שינוי ברעש העוטף אותי היכול להצביע על בעיה מכנית או ארון שנשאר פתוח ותכולתו מתפזרת כרגע ברחבי המגורים, הריחות השונים הפולשים אל הרכב תחושת הכביש המועברת מגלגלי הרכב וזמזום הכלים המתנדנדים. ארטמיס דורשת יחס של כבוד ונוכחות מלאה בזמן הנהיגה.

 

בשבוע שעבר יצאתי לבקר שלושה ימים את האביב המתפרץ מעבר לפינה ביער בן שמן, סביבה ירוקה של צמחיית בר סבוכה אשר ספגה כמויות ראויות של מים בשבועות האחרונים ויש לה את הכח לפרוץ במלא כוחה ותפארתה. מרבדי כלניות, זרי רקפות ורודות ולבנות ואפילו סגלגלות, שיבולי חיטה ירוקים ומרבדי עשבים הגיחו מכל עבר והיוו את הנוף העוטף למשך מספר ימים.

היציאה ליער עם הבן הצעיר הייתה במועד מושלם אך בראשי התרוצצו מחשבות על משימות שלא בוצעו ותשלומים המאחרים להגיע וטכנולוגיות שיש לשנות... רק כשארזנו הכל והתכוננתי לנסיעה בארטמיס חזרה הבנתי שהפעם, ליציאה הזו לטבע, לא התכוננתי כמו לנהיגה. לא הופעתי עם כל החושים, לא אפשרתי למוח לנוח מהרעשים, לא אפשרתי לאוויר הנקי להיכנס ולאוורר את הראות, לא פיניתי זמן לשבת על כיסא בשמש חורף מול עוצמת הטבע המשתנה

 

החיים שלי מורכבים ממסעות שונים המשתלבים להם אחד בשני ונשזרים לחיים השלמים שאני שואף לעצב. אני חי את מסע השינוי האישי ופריצת תקרות הזכוכית שמגבילות את יכולותיי, אני חי את חלום השינוי במערכות חינוך ואת התפיסה כי הטכנולוגיה בוראת מציאות חדשה, מציאות המאפשרת תפיסות חינוך ולמידה חדשות ומרגשות. אני חי את המסע בארטמיס, מסע המביא שינויי טבע ונוף ושינויי סביבה אנושית מידי כמה ימים וכמובן קיים גם המסע המשפחתי המשפחה הקרובה והמקיפה אותי אשר גם היא מתעצבת ומשתנה במסע החיים. 

 

שילוב החלומות, והמשימות המתלוות למסע הגשמת החלומות של כל אחד מהם אינו טריוויאלי ואינו ומובן מאליו, לפחות לי. הפעילויות השונות בחיי לעיתים סוטרות או מתנגשות ויש צורך למצוא את הדרך לשלב את הפעילויות השונות אשר כל אחת מהם היא עמוסה בעשיה והזדמנויות. שילוב החיים בסטארט-אפ טכנולוגי המצוי בחזית העשייה של המטהוורס החינוכי, סטארט-אפ הדורש נגישות גבוהה, מחויבות ותגובה לשינויים מתפתחים בקצב מסחרר  לצד התפעול היומיומי של החיים בארטמיס - רכב אספנות עתיר מערכות המשלב את התנועה והמגורים הנוחים שאליהם אני שואף ומביא בחובו גם את האיטיות והקצב השונה של חיים על גלגלים.

 

שילוב המסעות מחייב אצלי את הבנה בכל רגע נתון בתוך איזו הוויה וחוויה אני נמצא. שלושה ימים ביער בן שמן עם ארטמיס והבן הצעיר לימדו אותי שבכדי להגשים את החלומות וגם להנות מהמסע בדרך אני צריך להיות נוכח עם כל החושים המחשבות והפניות בכל אחת מהמשימות. אם הנוכחות אינה מלאה ברגע הזה כאן ועכשיו הרי שאני סתם רודף אחרי חלומות ונוסע בדרכים עקלקלות, לא נהנה בדרך ומפספס את הפניות הנכונות ולא אוסף את ההצלחות החשובות.

 

יום שישי, 21 בינואר 2022

המסע שלי עם Art3mis -להיות בחוויה - פרק 12

 


אוטובית - ארטמיס- מכוסה שלג




הכלבה מלמל בשלג

ראיתי שלג בחיי, ביקרתי באתרי שלג בחו"ל, השתדלתי לדלג בארץ לכל סופת שלגים טובה, בירושלים, במירון ברמת הגולן אפילו זכיתי להיות עד לשלג ההוא בחורף 92 בכרמל אבל מעולם לא חייתי בשלג. השבוע עליתי עם ארטמיס ומלמל לפני ירידת השלג לצפון רמת הגולן מתוך תחושה פנימית שאני רוצה לחיות בשלג למספר ימים.


 

ארזתי את מחלת הקורונה ואת קשיי הנשימה המתלווים, הנעתי את ארטמיס בערבו של יום שלישי וכיוונתי דרכנו אל צפון רמת הגולן, נסיעה איטית אל תוך הלילה כדרכה של ארטמיס עם נהמת המנוע והביטחון שהיא משרה שעליות הגולן קטנות עליה. בחרתי להמשיך צפונה עד חניון פלס"ר 7 , ליד יער אודם. חניון עם היסטוריה משפחתית ארוכה ועמוקה של קיפאון בלילה.

 

לאחר מסע  של שלוש שעות חניתי כמעט לבד בחניון לצד העצים של יער אודם (סליחה מזוגות המתבודדים שנמלטו למראה הרכב השמנמן שחונה להם פתאום ולכלבה המתרגשת שקפצה מאוטו לאוטו. התארגנות קצרה שיחה עם זוג אוהבים סימפטיים במיוחד למרות ההפרעה ושינה ערבה במיטה חמה.... בשלוש לפנות בוקר החל השלג לרדת ונראה היטב לאור הפנס מחלון המיטה ובארבע בבוקר כבר היה היקום שסביבי לבן והרעידות של מלמל הבהירו שאכן מדובר בקור כלבים.

 

עם עליית השחר התגלה עולם לבן ואוורירי של שלג שזה עתה ירד, שלג פוך ששוקעים בתוכו והוא עף עם משבי הרוח, שלג מזמין לצניחה לתוכו והעוטף אותך כמו היית בתוך ענן לבן, ואז הגיעו הרוחות והגשם. גשם מצליף גשם היוצר חורים בשלג שנערם זה אתה ומאיים להבריחה אותו ולהמיס אותו ובכל מקום בו דורכת הרגל או עובר הגלגל נשאר פס בוץ ההופך את השלג לעיסה לא נקיה ולא צחורה.

 

פינת העבודה על רקע השלג
ואז התקרר לפתע היום ושלג כבר החל לרדת שלג שרואים אותו מרחף באוויר רוקד את ריקוד הרוח ונערם שלג שירד עם שקיעת השמש והחשכה העמוקה שמגיע רק בלילות חורף מעוננים ושלג שירד עם זריחת הירח שהגיח מבין העננים.....ואז הכל נרגע.

בוקר חדש של שמיים בהירים קור מקפיא שלג עמוק - אבל אחר שלג שקפא והתגמש ומשמיע קולות פצפוץ כשדורכים עליו והוא נדחס למשטח לבן קשיח. בוקר של שקט ולבד, הכבישים חסומים אין אדם באופק.

 

השמש זרחה וצבעה פסי זהב על השלג שהלך ונדחס ממבקרים שהחלו להגיע. מבקרים שבאו והשתוללו ושמחו ורקדו והלכו... מבקרים לרגע ואנשי צפון הרמה, אנשים ששיתפו בחוויות חיים, לימדו אותי להכין ברד משלג ופטל, העניקו לי בקבוק יין צעיר מכרמי הגולן, הזמינו למשקה חם ובירה. אנשים ששיתפו כמו מבקרים הפוגשים את תושב המקום ויוצרים חיבורים והקשרים חדשים.

השמש שהאירה בעור בוהק שחייב משקפי שמש כהים ואנשי שלג שצצו בכל מקום ומשאירים אחריהם גזרים כתומים, קולות של אנשים מבקרים חדשים המתפעלים ממראה השלג אך אינם יודעים איך הוא היה לפני שעה, שעתיים  לילה, יממה....

 

כביש מכוסה שלג
החוויה המיוחדת לה זכיתי עם ארטמיס לגור ממש בתוך השלג, לעבוד ביוריקה כשמסביבי לבן, לצאת עם מלמל לטיולים ארוכים, להתמודד עם החימום וצריכת האנרגיה שצריך לנהל, לדאוג לתזונה ולשתייה חמה/ לחיות בשלג במשך שלושה ימים לימד אותי שעור עצום על העוצמה של לתת לעצמי את הזמן להיות בתוך החוויה ולתת לעצמי את ההזדמנות לחוות בכל החושים ובכל האפשרויות חוויות מעצימות.

 



בחיים אנו נוגעים בחוויות וחוויות העולם נוגעות בנו, בדרך כלל נגיעה של הרף עין נגיעה שלא מאפשרת לדברים לשקוע, לעבד אותם, לבחון נקודות מבט נוספות מזוויות נוספות. אנחנו נחשפים למראה עוצר נשימה או לחווית כאב או חיבור לאדם אחר וכבר אנחנו ממשיכים הלאה. לפעמים עוד מספרים את זה לרגע ומיד מתייקים את זה בתיקיית הזיכרון. המגורים בארטמיס והחיים של שלושה ימים בשלג הזכירו לי שכדאי לעיתים להשאר בחוויה, לתת לה לחלחל לתוך הגוף והתובנה, לתת למוח ולנפש לעבד את החוויה מכיוונים נוספים לתת לעיניים לצבור מראות וזוויות שלא מופיעות ברגע הראשון ואז כאשר הכל מרגיש נכון ...לארוז היטב, לקפל את שטיחון הכניסה לקשור את דלתות הארונות ולהמשיך הלאה

 

יום שבת, 8 בינואר 2022

המסע שלי עם Art3mis - הצורך להיות בתנועה מתמדת - פרק 11


ארטמיס בדרכים. המהות של ארטמיס דורשת תנועה ותזוזה. לאחר מספר ימים במקום אחד ארטמיס מתחילה לסמן שהיגיע הזמן לזוז קצת, לבקר מקום אחר, לזכור שבחרתי בחיים בתנועה. התנועה הזו לכמה ימים למקום אחר, בטבע, בעיר אחרת, במפגש עם אנשים אחרים משרת את חוסר השקט הפנימי שלי אבל גם מזכיר לי להמשיך ולדייק את מה שאני נושא איתי במסע ולהקפיד לא לאגור ולאסוף יותר ממה שאפשר לזוז אתו ומשרת אותי גם בחפצים המלווים אותי וכמובן גם בהתחייבויות שלי כלפי וכלפי האנשים הסובבים אותי. 

התנועה בדרכים עם ארטמיס גם היא מעט שונה מהתנועה במאה ה21, במסע עם ארטמיס יש לתת כבוד רב לדרך שבה אני נוסע, ראשית הקצב...הקצב הוא קצב של מאה אחרת במהירות של 70 קמ"ש ולעיתים פחות יש לתכנן את הזמנים ונסיעה של שעתיים יכולה להפוך בקלות למשימה של חצי יום. תוך כדי התנועה האיטית יש זמן רב להתבוננות במה שעוברים דרכו וליד מה נוסעים. כיווני זריחה ושקיעה, צבע השמיים ותנועת העננים, ערפילי בוקר שנמוגים, ריחות הדרך החודרים לתוך הרכב דרך החלונות הפתוחים (גם המזגן לנהג הינה סוגיה בשלב זה של החיים) ותגובות הנהגים בדרכים הנוסעים לצידי וממהרים ליעדם. בתנועה בדרכים יש העדפה ברורה של תנועה בלילות או בשעות בוקר מוקדמות כדי להימנע מתנועה צפופה, התנועה עם הבית והיכולת לנוח ביעד אליו מגיעים מאפשרת באמת לנוע בדרכים בתנועה רצופה ואיטית תוך התבוננות וצבירת חוויות של מראות מבלי להסתבך בתופעת הפקקים בדרכים. התנועה גם מחייבת ערנות מקסימאלית הן לסובבים והן למצב הדרך... הארונות המקרקשים עם כלי מטבח ושאר ציוד חיים מאותתים בצורה מידית כאשר הסטטית את תשומת הלב ממהמורה בדרך או במפר סורר. 

וכך הזכירה לי ארטמיס השבוע, בעודי עובר מחניון אחד לחניון אחר לכמה ימים את הצורך להיות ערני במסע החיים שלי. לצאת מאזור הנוחות מעת לעת כדי לוודא שאני נמצא בתנועה ולא נתקע בנקודה אחת קטנה וקבועה. להאט ולהנות מהדרך, ממפגשים מרתקים, מרעיונות חדשים שעולים, משינוי התפיסות שלי ההולך ומשתנה בכל אימון ובכל טיול בשבילי החיים, ממסלול מדהים בעולם החינוך אותו אני חווה כבר עשור, מהסיפוק שברגע שבו מרק צוקרברג הבין את מה שאני מספר כבר לעולם החינוך למעלה מעשור. את הצורך לעצור ולהגיד תודה על ההזדמנויות שנקרו ונקרות בדרכי ועל ההזדמנויות שיצרתי בעצמי...וכמו במסע עם ארטמיס, כאשר אינני מרוכז ושם לב למהמורה בדרך...קרקוש התלמידים, תגובות הלקוחות ומצב השרתים - מספרים לי זאת בקולי קולות. 

ההתמדה בתנועה והדיוק של מה שאני לוקח איתי הוא האימון המתמיד שלי בחיים על גלגלים, גם במסע החיים שלי כדאי להגדיר מה מדויק לי ואותו אני לוקח ומה אני משאיר מאחור כלמידה וזיכרון כדי שלא תפגע קלות התנועה שלי וכדי שהזיכרונות וההתנסויות יהיו חלק ממי שאני אך לא יכתיבו לי את מי שאהיה. 

התנועה בארטמיס גם הזכירה לי שמומלץ למצוא את זמני התנועה הנכונים ולהקטין את החיכוך והקושי של התנועה בדרכים אין צורך לעבור את הפקק באיילון בשעות השיא פעמיים ביום - לא בחיים ולא בתנועה בדרכים אפשר למצוא את הדרכים הנכונות ולהגיע אל המטרה מבלי לשכוח שבדרך אנחנו מבלים את מירב הזמן ויש להנות ממינה לא פחות מההגעה לחניון חדש ופינת מנוחה שונה.

יום שבת, 1 בינואר 2022

המסע שלי עם Art3mis - ההסכמה השלישית "אל תניחו הנחות" - פרק 10

 

המסע ההנחות וההזדמנויות

ההסכמה השלישית בספר "ארבע ההסכמות" אומרת - "אל תניח הנחות"

קיימת בנו הנטייה להניח הנחות בנוגע לכל דבר, והבעיה היא שאנו מאמינים שהן האמת. אנו יכולים להשבע שהן אמיתיות. אנחנו מניחים הנחות בנוגע למשה שאחרים עושים או חושבים (דון מיגל רואיס).

 

לארטמיס ולחיים על גלגלים יש נוכחות מרכזית בחיי בחודשים האחרונים ונוכחות משמעותית במרחב בו היא נמצאת. הנוכחות הזאת נבנת קצת בזכות החידוש שבדבר וההתרגשות שלי לספר על המסע לכל מי שמוכן לשמוע וכמובן כל מי שרואה את הרכב הגמלוני והגדול חונה ואותי יוצא ממנו וכל מי שמנסה לתאם פגישה איתי פנים מול פנים וניתקל בהתלבטות איפה אני חונה באותו היום והאם אצליח להגיע לפגישה. כל מפגש מחודש והצגת צורות החיים על גלגליםמול תלמידים, חברים, מורים אנשים מעורר מחשבות ושיח.

 

לרבים מאלו אשר פוגשים אותי בפעם הראשונה נבנית תמונה די ברורה של חיי המסע...גרוש טרי בקשיים כלכליים שהמגורים על גלגלים מהווים עבורו פתרון מגורים זול,  ללא עבודה מסודרת וסדר יום מובנה הנהנה לחיות בזולה ולהתנתק מהחיים ללא מחויבות וללא מתן דין וחשבון.

 

כאשר מתחילה השיחה היותר עמוקה ופרטנית נקרת ההפתעה על פניהם של בני השיח, אתה עובד? מנהל חברה? יזם? מרצה? יש לך פגישות עם אנשים אחרים? איך זה מסתדר עם חיים בארטמיס על גלגלים?

 

שיחות אלו מפתיעות אותי בכל פעם מחדש הרי זה אני אורי, אני גם איש חינוך וגם יזם עם ניסיון רב וקבלות של הצלחה, ואני גם מפקד במילואים, ואני גם אבא לשלושה קסומים ומקסימים, אני גם איש טיולים וגם חובב ים חובב אורגמי צילום וגננות וגם חי על גלגלים וכן ..אני גם מתקלח וגם מצחצח שיניים ומתגלח (לפעמים)  בבוקר כמו כל אחד שקם ליום פעילות.

 

שתי שיחות השבוע בהם בן השיח היה מופתע מהרעיון של להתפרנס וליזום בזמן החיים על גלגלים הפתיעו אותי ותפסו אותי לא מוכן מעומק הפער שבשיחה מול התפיסה שנבנתה עלי לבין מי שאני אך גם  מיקדו אותי בהסכמה השלישית  מתוך הספר ארבע ההסכמות של דון מיגל רואיס. "אל תניח הנחות". השיחות האלו השבוע הזכירו לי שאל לי להניח שהאחר מבין את כל ההתרגשות, העשייה, הדיוק של הדברים המלווים אותי הנדרש הלמידה היומיומית של תחומים חדשים וההתמודדות המתלווה לחיים על גלגלים לצד ההזדמנויות המפגשים החדשים, המח המתחדד עם הגעה לחניון חדש והמרחב שחיים אלו מציעים.

 

באותה מידה שהגיע ההבנה מבחוץ אלי חודדה בי ההסכמה הזו וחדרה אל חיי. התחדד הצורך להיות קשוב ולשאול על החוויות של השותפים למסע על גלגלים, חודדה המחשבה של ההסכמה כלפי התלמידים שלי שפוגשים אותי אחרי יום לימודים ארוך ולאחר שבוע של חוויות אני אייני יכול להניח שהם משועממים, לא מסוגלים, לא רוצים...מבלי שדיברתי שאלתי הקשבתי בדקתי שאני מבין ושיקפתי. אינני יכול להניח הנחות שאני מבין מה עובר על הורה לילד במערכת החינוך שמגיע עם החוויות שלו המטענים שלו וראיית העולם שלו ועלי לשאול שאלות ולקבל הבהרות מהיכן מגיע ההתנגדות ולמה תפיסותינו לגבי חינוך כל כך שונות. אינני יכול להניח שאני יודע איזו כיתה רואה המורה ומה החוויה שלו בין כתלי הכיתה לאחר שהוא סיים עוד מפגש אצלי של השלתמות....והכי חשוב אינני יכול להניח שאני יודע מה חושבים הקרובים אלי מבלי שנדבר ואשאל שאלות....כי כל אחד מראה פתח צר אחד מכיוון אחד בלבד בכל מפגש בין עולמות....ואי אפשר להניח הנחות מה מסתתר מאחורי המראה שנגלה.

 

 

המסע שלי עם ארטמיס - יום הולדת 3 למסע - פרק 30

  "חכמה הדרך מן ההולכים בה" שלוש שנים של חיים על גלגלים, סיבה קטנה למסיבה אישית מסיבה של מסע.   שלוש שנים מיוחדות בהן התפיסה ...