המסע שלי עם ארטמיס - לשים את הכוונה בשגרה- פרק 19

 

 מאז שארטמיס הצטרפה למסע חיי, חלמית לבלות מספר ימים בפארק גורן כמקום נפלא לחניה משפחתית, מקום אהוב עם נוף קסום ומסלולי טיול מקסימים וכמובן נחל כזיב והמונפרט. בפסח הזה החלטתי שהגיע הזמן להגשים גם את החלום הקטן הזה.

 

רעש הנפילה שנשמע תוך כדי אחת הפניות בדרכנו לפארק גורן לבלות בו חלק מחג הפסח בישר שמשהו בארטמיס לא אובטח כרואי. בקבוק השמפו שנשפך על רצפת המקלחת היה החיווי הוויזואלי לרעש הנפילה תוך כדי הנסיעה והדקות הארוכות של ניקוי מחצית בקבוק שמפו מרצפת המקלחת היו השיעור המיידי שנלמד, צריך לאבטח כל דבר חופשי בארטמיס! והזיכרון העמום שליווה את המחשבה שהרי בדקתי את המקלחת לפני תחילת הנסיעה - לא סיפק את התשובה כיצד בכל זאת נשפך בקבוק השמפו על הרצפה.

 

לאבטח כל דבר למקום, מה שלא קשור נופל. שנים של תנועה בים לימדו אותי, לעיתים בדרך הקשה, שמה שלא מאובטח נופל, במקרה הטוב לרצפה במקרה הרע לים.

התנועה בארטמיס אינה שונה ואפילו חריפה יותר מטבעה של תנועה בדרכים חדשות ובלתי צפויות. כל דבר שלא הוחזר למקומו הקבוע ואובטח או קובע, כל בקבוק סבון או פריט במקרר שלא אובטחו במקומם לזמן הנסיעה יפגשו את רצפת ארטמיס או את הכביש בסופו של דבר.

 

הצורך לאבטח את כל הדברים הניידים מחייב שיגרה קבועה של בדיקת דברים לפני כל נסיעה ותזוזה של ארטמיס. שגרת האבטוח חייבת להיעשות גם אם מדובר בתנועה קצרה של כמה רחובות או מקצה מגרש חניה אחד לקצה האחר. אם לא יאובטחו הדברים גם בנסיעה הקצרה .... רעש הנפילה בהחלט יופיע וישמע. 

 

תהליך האבטוח הוא שגרה קבועה של בדיקות, העברת דברים למקומם וקשירת דלתות וחפצים גדולים. תהליך האבטוח מחייב נוכחות מלאה של הראש הכוונה ותשומת לב. יש הכרח בתהליך האבטוח לתת מקום ומכוונת לפרטים הקטנים ולראות את הדברים כאילו פוגשים אותם בפעם הראשונה ולא לקבל שום דבר כאילו מדובר בשגרה שכבר נעשתה מאות פעמים בעבר. למח האנושי, ובמיוחד למח הגברי, יש נטייה לא "לראות" חלק מהפרטים וכך גם אם בוצעה שגרת האבטוח במלואה, וגם אם נבדקו השירותים והמקלחת אם לא נאספה תשומת הלב הראויה סביר להניח שבקבוק שמפו סורר שלא אובחן במבט החטוף ייפול וכמו שמבטיח מרפי, ייפול עם הפקק פתוח ויציף את רצפת חדר האמבטיה בסבון נוזלי המחייב ניקוי יסודי.

 

שתי הפעולות נדרשות בכדי למנוע את מרחץ השמפו הלא מתוכנן. אחת יצירת שגרה קבועה בחיים המחייבת סגירת פקק השמפו בסוף כל חפיפה והשנייה ביצוע בדיקת האבטוח בתשומת לב ובנוכחות מלאה כך שגם הדברים הקטנים לא ייעלמו מעיניי.

 

החיים בארטמיס הם שעור בהקפדה ומאמץ לא לוותר גם על דברים הקטנים, אותם דברים שהופכים שקופים וכאילו ניתן להמשיך איתם את החיים. השיעור החשוב שנלמד שוב באחת הפניות היפות בגליל העליון, בדרך אל הפסקה ומנוחה בפארק גורן היה הצורך להזכיר לעצמי שוב ושוב להתבונן במוכר כאילו הוא חדש, לא לאפשר לשגרה לגרום לדברים הקטנים להיות שקופים ובלתי מורגשים כי כאשר יש דברים קטנים ולא מטופלים בשגרת החיים הם נוטים ליפול באחד הטלטולים הלא צפויים ולא מתוכננים, דווקא באחד הרגעים הפחות נוחים ומתאימים ואז כבר נדרש מאמץ ניכר להתמודדות  והנזק כבר נגרם.

 

ולכל השואלים על החופשה עצמה, זכינו להיות בפארק עצום שהיה פנוי ונכון לארח, שעובדי קק"ל שומרים על ניקיונו בקנאות מעוררת כבוד ושנמצא בימים אלו בשיא פריחתו.

 

המסע שלי עם ארטמיס - החופשה שבמסע - פרק 18

 

חיי המסע ברכב ברחבי הארץ נתפסים לעיתים, כחיי חופשה מתמשכת, חופשה ללא דאגות בשלווה נפלאה, חופשה בה הגוף והנפש נרגעים לחלוטין חופשה בה ניתן להגיע למסקנות חדשות על החיים. כל מי שחי בתנועה מכיר את התגובה הנפוצה של "איזה כיף לך אתה כל הזמן בחופשה" וזה נכון וזה נחמד אבל..... החיים עצמם הם מורכבים יותר מרק להיות בחופשה.

 

המציאות של חיי המסע שלי בארטמיס שונה . החיים במסע בדרכים מלאים בחוויות ומפגשים מרגשים, שופעים באירועים מפתיעים ומלמדים חלקם ממלאי לב וחיים ומחלקם לוקח זמן להבין איזו תוספת הם נותנים להבנת החיים. החיים בארטמיס משולבים בהמון דאגות קטנות המנקרות במח ורצות להן בערוץ מקביל אל החיים - מה מצב המים שלי והאם ניתן להתקלח מקלחת ארוכה ומפנקת או רק שטיפה זריזה...מהיכן אשיג מים בעוד מספר ימים והאם הפולסים מהמשאבה תקינים או מעידים על תקלה, מה מאזן האנרגיה שלי והאם אפשר לטעון את הקטנוע (הידוע כזינגר מכונת התפירה הניידת)  וכמה קילומטרים אני צריך לנסוע מחר אתו והאם מצב המצבר מספיק למרחק הנדרש., האם להכניס תבשיל בישול ארוך לתנור או שהפעם אקח רק תבשיל קצר. היכן עלי לעמוד מחר כדי להיות במרחק נח אל הפגישה הבאה שלי, האם הרעש החשוד מהמנוע הוא סיבה לדאגה או רק מצב כביש שונה ממה שהורגלתי לשמוע עד עתה?  ארטמיס בהיותה אוטבית אספנות בת שלושים ושש שנות מסע בדרכים ומאחר ושולבו בה מערכות טכנולוגיות מתקדמות, מחייבת גם יצירתיות ותשומת לב לפרטים והשקעה של מאמצים כל הזמן בתחזוקה ועדכון ושיפור סביבת המחיה והמסע.

 

אל המסע שלי בארטמיס מתלווה גם המסע  במערכת החינוך דרך הסטארט אפ החינוכי הדרכתי "יוריקה וורלד" והטמעת תפיסת הלימוד במרחבי ה 3D3C במערכת החינוך כסביבה המאפשר סימולציה של החיים עצם. מסע מטלטל המלווה גם הוא בעליות וירידות, תפניות מפתיעות התרגשות עד אין קץ ולמידה מתמדת של עולמות תוכן חדשים ומרתקים. לשני מהסעות ישנם קווים משותפים אך גם הבדלים משמעותיים בדרך החיים.

 

אל שני המסעות המרכזיים הללו בחיי מתלווה, כמובן, המחויבות שלקחתי על עצמי  למסע של התפתחות אישית. כל אחד מהמסעות השונים מחייב תשומת לב דקדקנית ודלק להנעת המסע אחרת הוא נעצר ונעלם.

 

וכך אני מוצא את עצמי, לעיתים קרובות מתחיל שבוע חדש עם תחושה של עייפות, עייפות מהריצה אחרי אירועי החיים, עייפות מניסיונות השיפור ומצאת הפתרונות. עייפות הנובעת מהניסיון למצוא עוד אנרגיה בכדי לדחוף את שלושת המסעות במקביל, בלי עצירה להתבוננות עיבוד ועיכול של מה שקרה בשבוע הקודם, ולעיתים קרובות ללא תכנון מסודר של השבוע בפתח ובעיקר ללא למידה והפנמה של התחנות השונות במסע החיים וללא התבוננות על שבילי המסעות המדהימים. מתוך העייפות עולות המחשבות על "החופשה הנצחית" בה אני נמצא בזמן המסע ומכאן ההבנה שזמני חופשה הם זמני טעינה זמנים בתוך החוויה האינטנסיבית שמאפשרים לאנרגיות חדשות, אחרות, מפתיעות לחדור אלי ולאפשר תנועה חדשה במרחב.

 

דווקא מתוך הפעלתנות הנדרשת לקיום של חיי מסע לצד הקמת חברה טכנולוגית למדתי על החשיבות של העצירה והחופשה (לא חופשה נצחית כי אם חופשה רגעית). מתוך הרגעים של חוסר האנרגיה והעייפות מהמסעות הבנתי שאני חייב רוצה וצריך את הרגעים של העצירה. רגעים שבהם ניתן "להשתעמם בכבוד". רגעים שבהם אני מרשה לעצמי לשבת ולבהות - לא במסך או עם גירוי אלקטרוני כזה או אחר - בהיה של שקט שליו, שקט בו אחרי כמה דקות ניתן לשמוע את המח מתחיל להתעורר ופתאום חולפת תובנה על איכות המסע ומה השלב הבא, רגעים של שקט מחשבתי המאפשרים פתאום לבחון את הבעיות מזוויות חדשות ולהבין שפשוט החזקתי הפוך את מפת הדרכים וההנחיות לנוסע המתמיד כתובות פשוט בעברית ולא תרגום מורכב משפת קוד מסתורית.

 

במסע שלי עם ארטמיס - חגיגות השנה - פרק 17

 

 שנה למסע החיים שלי בארטמיס. לפני כשלוש שנים העזתי לשים לעצמי ולנבחרת "המרכז לעיצוב החיים" תמונת חלום, תמונה בה אני חי בתוך רכב בתנועה מבלי לוותר על הובלת החזון של למידה במטאורס החינוכי כתפיסה פדגוגית חינוכית במערכת החינוך בחיים של שפע והצלחה. הבנתי בתוכי, לפעמים בבהירות ולפעמים רק בתחושה, שהמעבר לחיים על גלגלים מדויק עבורי לשלב הבא במסע החיים האישי שלי.

חלפה שנה וחצי נוספות עד שהעזתי לשים את החלום לתוכנית עבודה וחצי שנה עברה לה עד שמצאתי את ארטמיס מוכנה למכירה. לפני שנה מסרתי את מפתח הבית לקונים המאושרים ויצאתי עם ארטמיס לנוע בדרכים. ארטמיס לא הייתה הבחירה הראשונה כאשר הכנתי תוכניות ודרישות היה ברור שאני צריך רכב חדש ללא תקלות, תכנון מדויק לצרכים שלי ומנוע חסכוני כי אני נע הרבה בדרכים...וארטמיס - היא רכב אספנות שמצבה המכני אז לא היה מושלם והיא זוללת דלק כמו...רכב אמריקאי משנות ה80 של המאה הקודמת...אבל ארטמיס התגלתה כמדויקת עבורי ולא הייתי מצליח במסע הדרכים והמסע של יוריקה וורלד בעולם החינוך בכל בחירה אחרת.

 

המעבר לחיים ב 14 מטר רבועים, הזזים ממקום למקום, חייב אותו לצמצם ולדייק ולבחון מה מלווה אותי בחיים, מה אני משאיר מאחור ומה חשוב ומדויק לשלב הנוכחי במסע. שחרור המשא של אלפי פריטים שחרר אותי מתחושת הכאוס שקיננה בתוכי בשעה שהייתי מוקף באלפי פריטים שונים אשר את רובם לא הצלחתי למצוא ואת השקעת הזמן והאנרגיה האין סופית למצוא לכל אחד מהם מקום.

החיים בתנועה מחייבים אותי לפעלתנות. החיים בתנועה אינם מפנקים, כפי שלעיתים טועים אנשים לחשוב. החיים בתנועה דורשים תמיד תחזוקה ועשיה רק כדי להמשיך בתנועה. ההכרח בביצוע פעולות בסיסיות כבר בתחילת  הבוקר מחייבים אותי להתחיל בתנועה ובעשיה. התנועה הקטנה כבר מניעה תנועה נוספת וכך ארטמיס לא מאפשרת להעביר ימים ללא תנועה ולא מאפשרת ליום לחלוף ללא עשיה.

החיים בתנועה חייבו אותי להגדיר מהו בית בשבילי או אולי היכן הוא הבית שלי. הגדרת הבית שלי כמקום שאליו אני שמח לחזור ובכך להבין שאין חשיבות היכן ארטמיס חונה היא תמיד הבית שאליו אני שמח לחזור אפשרה לי להנות מתחושת הבית המשתנה בכל תקופה. בית הממוקם בנופים שונים בהתאם לצורך, לעונת השנה או להזדמנות לחקור מקומות חדשים.  בית שיכול לבחור בשכנים חדשים או וותיקים ומאפשר לי להשתכן לחברים לכמה ימים. במעברים פגשתי אנשים מיוחדים, אנשים החיים בתנועה כל השנה ואנשים שבאו להציץ לרגע ולשתף ולהירגע. אנשים שנגעו לרגע ואנשים שהצטרפו אלי למסע...וכן פגשתי גם אהבה.

 

החודשים הראשונים לא היו קלים האנרגיה הדרושה לחיים בתנועה, רצף התקלות הבלתי נגמרות ובלבול החושים בכל פעם שמגיעים לנקודה חדשה, גרמו לעיתים לעייפות ולחוסר יכולת התמודדות בשאר הזירות של החיים אך תחושת הדיוק של הבחירה וההבנה שהשינוי הזה מצריך זמן הסתגלות אפשרו להמשיך לבחון ולדייק את המסע והנה אני חוגג שנה של חיים בארטמיס.

 

במהלך חוויתי מקומות שונים ומקסימים, שלג ברמת הגולן פריחה ביער בן שמן, שבוע קסום בחולות כסוי לילות בכנרת המשתנה וחניה קסומה במצפה רמון ובנחל ציפורי ועל פסגת המרון. בילוי בבית היערן וחניות עירוניות, גיליתי פינות אורבניות קסומות ופינות טבע מדהימות שבכל אחת מהם תמיד רציתי לחנות עוד קצת...עוד רגע והבנתי שהטעם של עוד הוא חלק מהסוד.

 

בשנה הזו למדתי על אהבה עצמית ועל הרשות לבחור לעשות את מה שטוב מדויק ונכון לי. והנכון הוא נכון לי לפעמים הוא שונה ממה שהסביבה הקרובה והרחוקה חושבת אבל זה הנכון שלי. השנה שלי בארטמיס לימדה אותי שכאשר טוב ונכון ומדויק לי אני יודע גם להוציא טוב אל הסביבה וכך כל מעגל החיים מקבל תנופה.

 

ארטמיס לימדה אותי סבלנות וזמישות ..היכולת להתגמש בתכנונים ולבצע שינוי בזריזות ולא להשקיע אנרגיה בכעס ותסכול. כי הבלתי צפוי תמיד יופיע בדרכים ויש לתת את הזמן לעקל את השינוי ולבחור בנתיב אחר ואולי ביעד אחר או נקודת מנוחה אחרת. במקרים רבים היעד החדש והדרך השונה מובילים לפינת חמד או להישג שלא היו מתוכננים ולא נצפו מראש במחשבות.

 

למדתי על ההנאה וההכרח בפעולות מחזוריות, בטקסים יומיים שבועיים וחודשיים טקסים הדואגים לסביבה בה אנו חיים, יוצרים פעלתנות, מפגש ותחושת סיפוק מהמסגרת השומרת על שיגרה גם בחיים בתנועה. טקסים הכוללים נקיונות, מילוי מיים, חיזוק ברגים אבל גם ארוחה טוב, שיחות עם החשובים ועצירות משמעותיות לחשיבה והחלטה. 

היום, לאחר שנה ראשונה של מסע ברור לי שארטמיס בחרה בי כפי שאני בחרתי בה, היה ברור לשנינו שיש אתגר ולמידה במסע המופלא הזה. שלמידה דורשת לעיתים מאמץ ויציאה מאזורי נוחות איסוף מידע ונכונות לבחון אמיתות מוצקות אך אין תחליף לתובנות וההבנות שרוכשים בסוף. היום במלאת שנה ברור לי שזה "לא הסוף ולא תחילת הסוף...אולי רק סוף ההתחלה."

 

ועוד תוספת לסיכום...

ארטמיס גם לימדה אותי שאהבה וזוגיות תלויים בשלמות שלי וביכולת שלי להצהיר על מי שאני ומה שאני רוצה, כשאני מעז לדייק את מה שאני רוצה אז גם אהבה וזוגיות ושותפות וחברות  מגיעות דווקא בתוך ההקשר של מרחב קטן ומצומצם בפנים אך מרגש ומשתנה בחוץ. פוסט זה מוקדש בהמון אהבה לאחת המיוחדת שהעזה והצטרפה למסע החיים שלי.

 

המסע שלי עם ארטמיס 16 דיוק ועוד דיוק ועוד דיוק

 

מתקרב לחיים של שנה בארטמיס...חגיגות השנה כבר מעבר לפינה..

 

החיים שלי במסע הם אינם חיים סגפניים. הרכוש המלווה אותי הוא אומנם מינימאלי, מטבעו של המסע ומאפשר לי תנועה קלה ממקום למקום. השאיפה שלי הי שהרכוש המלווה את חיי יהיה מדויק, עבורי, ויצור לי סביבה מתאימה, מפנקת ותומכת ככל האפשר לצרכים שלי ולחלומות שלי. במסע החיים שלי עם ארטמיס אינני מחפש את הסבל והסגפנות אלא להפך את השמחה וההנאה שבדיוק.

 

כאשר אני מוסיף דבר חדש לארטמיס פריט נוסף אשר יתלווה אלי למסע, כערה, סט צלחות, חולצות חדשות, כלי עבודה או כרית מיטה חדשה, המשמעות המיידית היא ההחלטה ממה אני נפרד, את מה אני מחליף להמשך מסע החיים. אילו חפצים אינם מדויקים יותר עבורי ואינם  ממשיכים אתי את המסע. המקום המצומצם, יחסית, בארטמיס לאחסון של דברים מחייב אותי להגדיר, כמעט עם כל חפץ נוסף, מי אני ומה אני רוצה. האם אני מוכן להקצות מקום לכוסות יין מהודרות בשביל הנראות היוקרתית וחווית השתיה מכוס זכוכית עדינה או שאסתפק בסט כוסות אחד לשתייה חמה, קרה ויין משובח. האם אני רוצה שאת חיי ילוו כלי מטבח מעוצבים הרגישים למכות ודורשים אריזות או חפצים עם ניחוח אספנות מחומרים כבדים ועתיקים, מה המשמעות עבורי של התנין הירוק המבקש עוגיות ומזכיר לי בכל פעם חוויות מצחיקות ופריצת גבולות והאם הבעלות על חפץ זה באמת חשובה לי לשימור הזיכרונות (והתשובה במקרה של הקרוקודיל היא לגמרי כן בכל פעם מחדש.. בהוקרה לשרון על מסע אחר בלתי נשכח ומעצב חיים).

 

ההחלטה על החפצים המלווים את חיי המסע שלי אינה מוחלטת, היא החלטה הנכונה לאותו הרגע בין הברירות העומדות בפני ומוגבלת לטווח ההחלטה שאני יודע עליו באותו הרגע באותו הזמן ובהתאם לנסיבות החיים והשותפים שלי למסע. ההבנה הזו חשובה מאוד לדיוק הדברים ולהימנעות מיצירת "חיבור קדוש" אל הדברים וההחלטות שלקחתי. ייתכן וארכוש או אכניס לחיי סט כיסאות טיולים חדש שיראה לי מושלם ומקורי ועדכני ומדויק ואוציא את הכיסאות הנוחים שעליהם כבר ישבתי שעות רבות והמלווים אותי במסע עד לאותה הנקודה ויש בהם את תחושת המוכרות הנעימה. אך לאחר מספר חודשים אמצא סט כיסאות מדויק יותר, נח יותר אולי קל יותר ואולי פשוט סט המתאים יותר לתנוחת הישיבה החביבה על האנשים המלווים אותי במסע, והחלטת הדיוק היא בכלל תשקול את מי אני רוצה עכשיו איתי בסביבה ולא בהכרח איך הסט ניראה, וארצה בנוחותם ואשמח להעניק להם תחושת דיוק ופינוק וסט כיסאות חדש יצטרף אלי למסע בכדי לאפשר שותפויות חדשות.

 

תהליך הדיוק של החפצים שמלווים אותי ארטמיס מאמן אותי לתהליכי הדיוק בחיים שלי, בכל רגע יש לי הזדמנויות חדשות, תפיסות חדשות שרוצות להצטרף אלי לדרכים. הזדמנויות ותפיסות שבכדי לנצל אותן עלי לשחרר הרגלים ישנים ומחשבות וותיקות ששירתו אותי עד כה, לעיתים שנים רבות. ההזדמנויות והאפשרויות החדשות שנפתחות  מאפשרות לבחור את הבחירה המדויקת עבורי, מקורות הפרנסה שלי, היחסים החברתיים שלי, הזוגיות שלי, היחסים שלי עם עצמי. הבחירה בדיוק היא בחירה מתמשכת לא חד פעמית, בכל פעם שמצטרפת תפיסה חדשה, אפשרות חדשה והזדמנות מתדפקת בנתיבי המסע שלי עלי לשקול האם החדש הוא נכון לי, מדויק לי יותר, מקדם אותי יותר ממה שכבר קיים אצלי, אם כן זה הזמן לאמץ תפיסה חדשה ומחשבה חדשה לשחרר תפיסות ישנות ומעכבות אך אם המחשבה החדשה או התפיסה החדשה רק מביאה פרץ התרגשות של חדשנות אך אינה מדייקת אותי יותר מהכלים שכבר ברשותי...הרי שאפשר להמשיך במסע בנתיב הנוכחי ללא צורך להעמיס דברים חדשים ולהנות מהדיוק שכבר זכיתי לו בחיי.

 

המסע שלי עם ארטמיס - השגרות הקבועות פרק 15

 

פעולות מונוטוניות שחוזרות על עצמן גרמו לי תחושת אי נחת וצורך דחוף לקצר תהליכים ולוותר על שלבים.

 

שטיפת פאנלים סולארים כדבר שבשגרה

אני זוכר את חנות בגדי הילדים של סבא סבתא ודודה שלי ברחוב ויצמן בגבעתיים. חנות בגדים קטנה שהימים שלפני פסח היו  ימים של לחץ והמוני קונים, ימים בהם גם אימי נהגה להתגייס ולעזור ואני, כמובן, התנדבתי לחבל ככל יכולתי בסדרי העבודה התקינים בחנות. אני זוכר את תחושת האימה שלי, כבר בגיל 7 או 8 מפעולות שגרתיות...פותחים את החנות - תולים את הסחורה לתצוגה על קולבים ועל הדלת, בשתיים יוצאים להפסקת צוהריים ומורידים את הסחורה, בארבע פותחים מחדש את החנות ותולים את הסחורה ואז בשבע בערב סוגרים את החנות ומורידים את הסחורה מהקולבים ומהדלת והכל נעשה בדייקנות ובסדר פעולות רצוף שהגוף כבר סיגל והיכיר וניתן לבצע את הפעולות ללא מילים וללא עצירה....לא יכולתי להבין שסבא וסבתא עושים את המשימה השגרתית הזו כל כך ברצינות ולא מתעייפים ומוותרים על השגרה המתישה הזו.

 

החיים בארטמיס, בימי שהיה בחניון מסודר או בימי טיול ומסע במקומות משתנים, מחייבים שמירה על רצפי פעולות שגרתיים ועקביים, סידור המיטות המשמשות גם כמרחב מגורים במהלך היום, מילוי מיכל המים, ניקיון וסידור מרחב המגורים, פתיחת הכיסאות לישיבה בחוץ וקיפולם לפני כל תזוזה, הוצאת התיונים מהקופסא העליונה סגירתה והחזרת הקופסא לחלק העליון של מדף הקופסאות, קיפול ואבטוח מדוקדק של הציוד לפני כל תנועה (על כל ארון הנשאר פתוח או דלת מקרר לא נעולה מגיע התשלום במהרה בדמות קערה שבורה), איזון הרכב במקום החניה החדש.. פעולות שגרתיות החוזרות מידי יום ולעיתים אפילו מידי כמה שעות מספר פעמים ביום. ללא פעולות אלו החיים בארטמיס הופכים במהרה לכאוס מוחלט בו לא ניתן למצוא דבר ואין היכן לשבת ובוודאי שלא ניתן להכין ארוחה הגונה לשבת ליום של עבודה או לפרוש לשינה נעימה.

 

דרך החיים הזו במסע לימדה אותי לתת כבוד לכל פעולה שגרתית המקדמת את שגרת החיים במסע ולכל חפץ במרחב המחייה המצומצם. לתת לפעולות השגרתיות את תשומת הלב הראויה להן מתוך תחושת המוכרות בגוף אך גם מתוך מתן כבוד למסע ולסביבה בה אני חי. עם סיום העבודה על המחשב או סיום המשחק במשקפי המציאות המדומה יש להכניסם לנרתיק או לקופסא בצורה מדויקת לארוז ולגלג את הכבלים ולהכניס למדף הנכון שבמקום הנכון ולהוציא הכל מחדש לקראת המופע הבא.

 

שמירת על הרוטינות המדויקות ללא אפשרות של וויתור עצמי ודחיה דווקה הן מתגלות כמנוע חשוב בהכנס אנרגיה של עשיה ותנועה לתוך חיי. מתן כבוד לכל חפץ שבחרתי שימצא במרחב המחיה שלי מתוך ההבנה שמה שמקיף אותי הם דברים הכרחיים למסע האישי שלי ולתנועה של ארטמיס. מתן כבוד על ידי שמירה על תקינותו, ומקומו. הערכה מתמדת האם חפץ זה דרוש לשגרת חיי או שמה יש דבר מדויק יותר להשגת המטרה ואם חפץ זה הינו החפץ הנכון והמדויק הרי שיש לשמור אותו כדי שישמש אותי ברגע שאצטרך אותו גם כשאיני ליד מרכז קניות זמין וגם כדי שאמצע אותו בתוך סבך הכוכים ותאים האחסון בארטמיס. תחושת המוכרות של התנועות המלוות את שגרות עשיה אלו, תנועות ההופכות ליותר ויותר מיומנות ומדויקות. תנועות המלוות בתחושת הסיפוק שבעשיה גם בפרטים הקטנים.

 

 השינוי העצמי הנדרש כדי לסגל הבנה של נתינת כבוד למרחב שבו אני חי ולדברים המשרתים אותי בפעילות היום יומית הוא עוד צעד שנלמד מהחיים בארטמיס ומהמסע המשותף. הפעם ללמידה זו יש גם השפעה על התבוננות שלי על העבר ועל סבא וסבתא היקרים ועל הסבלנות בה הוציאו והכניסו את הסחורה מידי יום בחנות הקטנה שבגבעתיים.

אחרי פסח שמח לכולם
 

 

המסע שלי עם ארטמיס - ניהול האנרגיה -פרק 14

 

שבוע של בילוי בתנועה, שבוע של מעבר מדרום לצפון, שבוע של חורף וקור באמצע מרץ שבוע הכולל גם כמה ימי חופשה וחג פורים מופלא.

ארטמיס בורכה במערכת חשמל חזקה, עוד לפני שפגשתי את ארטמיס בפעם הראשונה כאשר הכנתי את רשימת הדרישות שלי מהאוטובית שאני מחפש היה לי ברור שאני זקוק לאנרגיה רבה ושארצה את האנרגיה ירוקה ונקיה. אחת הפעולות הראשונות שעשיתי לאחר שהפכתי לבעלים הגאה של ארטמיס הייתה שדרוג מערכת החשמל. דרשתי מערכת חשמל חזקה אשר תאפשר לי חיים אקולוגיים ככל הניתן מחד ותשחרר אותי מהצורך לפנות מקום והתעסקות בגנרטור ודלקים מאידך. מערכת סולארית המספקת את כל צרכי המחיה שלי - חימום וקירור חלל המגורים, בישול (לא להתלהב יתר על המידה - חביתה, צ'יפס חימום מזון קפוא ופסטה ברגעי השראה), הרתחת מים ו...טעינת הקטנוע החשמלי הנאמן המלווה אותי בדרכים.

 

המערכת החשמלית אכן מספקת את צרכי היטב אך דורשת גם התחשבות והקשבה לרמת האנרגיה, רמת האנרגיה האצורה במצברים, רמת האנרגיה המיוצרת במערכת וגם ברמת האנרגיה (שמש) הצפויה בהמשך היום או ביום שלמחרת וגם רמת האנרגיה במצברי הקטנוע וטווח הנסיעה שרמה זו מאפשרת. תכנון זה של אנרגיה מחייב תכנון של מועדי הטעינה של הקטנוע המופלא ותכנון מרחקי הנסיעה מארטמיס ביום הבא, תכנון של סוג הבישול המתוכנן ולעיתים אפילו...מעבר קצר לשימוש בגז לבישול או חימום המקלחת.

 

אני מודע לאנרגיה ברכב וחישובי האנרגיה נוכחים בחיי המסע שלי בכל העת, בדומה כנראה לכל מי שחי בתנועה בין אם על גלגלים ובין עם ביכטה בים החישובים והמודעות דומים. זהו פשוט נתון נוסף שהתרגלתי לשמור בראש, לעקוב אחריו ולהתאים את חיי אליו, המעקב אחר רמת האנרגיה גם מחייב אותי להיות קשוב יותר לסביבה החיצונית והסביבה הפנימית. מה מצב העננות, הטמפרטורה בחוץ רמת הלחות ורמת החימום או הקירור הנדרשת, צפי לעוצמת השמש בשעות הקרובות או ביום שלמחרת ואפילו מצב הירח בלילה. צריך לשים לב גם מי הצרכנים המעמיסים ומי כרגע דורש אנרגיה הכרחית ואיזה צרכן צריך להנמיך או לכבות כי אינו נדרש ברגע זה. כאשר נמצאים בתנועה תשומת הלב רק גדלה כי הנתונים אלו משתנים בהתאם לאזור בו החלטתי לחנות באותו היום או ביום שלמחרת.

 

המסע בארטמיס הזכיר לי שגם את משק האנרגיה שלי דורש מודעות ושאני צריך לנהל אותו בכל רגע ובכל זמן. גם לי, כבן אדם, יש ימים של אנרגיה גבוהה ויכולת הספק מדהימה אך בדומה למצברים של ארטמיס עומס גבוהה מביא לפריקה מהירה ויש למתן את הריצה למחשבה או לארוחה טובה בכדי להגדיל את הספיקה ולהאריך את משך הפריקה. בדומה למשק האנרגיה המנוהל בארטמיס אני צריך לנהל גם את מקורות הטעינה אך גם את צרכני האנרגיה השונים ולשים לב מי שואב ממני אנרגיה רבה ללא קידום המטרה ולהיכן להפנות את האנרגיה הדרושה בכדי להמשיך בתנועה.

 

לאחר מספר ימים אינטנסיביים שכאלה יש צורך לדעת לעצור ולאפשר לאנרגיה האישית להטען מחדש, לעיתים מספיק להאט מעט ולהקטין את הצריכה ואז האנרגיה הנכנסת מצליחה לאזן את האנרגיה היוצאת, לעיתים צריך למצוא מקורות אנרגיה חיצוניים שיסייעו להתגבר על הפריקה המהירה- ידע חדש, מפגש חברתי, משוב מהמשפחה הקרובה ולעיתים דרושה מנוחה ללא תנועה, מנוחה המאפשרת לטעון מצברים בצורה מאוזנת ומלאה, לתת למחשבות ולרגשות לצוף לאפשר לסביבה ולטבע לבקר בנשמה וליצור הקשרים חדשים, מחשבות חדשות ותובנות. החשיבות הגדולה של ימי המנוחה היא ההזדמנות לטעון את מצברי האנרגיה לקראת סבב הפעילות הבא.

 

המסע שלי עם Atr3mis-להיות נוכח - פרק 13

 

ארטמיס היא רכב שברולט גדול ושרירי המצויד במנוע מפלצתי, רכב רחב וכבד למדי והנהיגה בו מחייבת תשומת לב מלאה, נוכחות מרוכזת שלי בכל שלבי הנהיגה. שלא בדומה לרכבים החדשים המסייעים בתיקון שגיאות הנהג בזמן הנהיגה ארטמיס דורשת נוכחות מלאה ותכנון מוקדם של כל פניה וכל עצירה במהלך הנסיעה בכביש כמו גם בחירה מוקפדת של המקום בו אני רוצה לחנות למהלך הלילה או השעות הקרובות. ארטמיס אינה מאפשרת התעסקות בנייד או שקיעה במחשבות על כל המשימות שטרם הספקתי לבצע בזמן הנהיגה ואף נדרשת מנוחה טובה לפני היציאה אל הדרך ונהיגה עם כל החושים מחודדים. בזמן הנסיעה נדרשת תשומת לב לכל שינוי ברעש העוטף אותי היכול להצביע על בעיה מכנית או ארון שנשאר פתוח ותכולתו מתפזרת כרגע ברחבי המגורים, הריחות השונים הפולשים אל הרכב תחושת הכביש המועברת מגלגלי הרכב וזמזום הכלים המתנדנדים. ארטמיס דורשת יחס של כבוד ונוכחות מלאה בזמן הנהיגה.

 

בשבוע שעבר יצאתי לבקר שלושה ימים את האביב המתפרץ מעבר לפינה ביער בן שמן, סביבה ירוקה של צמחיית בר סבוכה אשר ספגה כמויות ראויות של מים בשבועות האחרונים ויש לה את הכח לפרוץ במלא כוחה ותפארתה. מרבדי כלניות, זרי רקפות ורודות ולבנות ואפילו סגלגלות, שיבולי חיטה ירוקים ומרבדי עשבים הגיחו מכל עבר והיוו את הנוף העוטף למשך מספר ימים.

היציאה ליער עם הבן הצעיר הייתה במועד מושלם אך בראשי התרוצצו מחשבות על משימות שלא בוצעו ותשלומים המאחרים להגיע וטכנולוגיות שיש לשנות... רק כשארזנו הכל והתכוננתי לנסיעה בארטמיס חזרה הבנתי שהפעם, ליציאה הזו לטבע, לא התכוננתי כמו לנהיגה. לא הופעתי עם כל החושים, לא אפשרתי למוח לנוח מהרעשים, לא אפשרתי לאוויר הנקי להיכנס ולאוורר את הראות, לא פיניתי זמן לשבת על כיסא בשמש חורף מול עוצמת הטבע המשתנה

 

החיים שלי מורכבים ממסעות שונים המשתלבים להם אחד בשני ונשזרים לחיים השלמים שאני שואף לעצב. אני חי את מסע השינוי האישי ופריצת תקרות הזכוכית שמגבילות את יכולותיי, אני חי את חלום השינוי במערכות חינוך ואת התפיסה כי הטכנולוגיה בוראת מציאות חדשה, מציאות המאפשרת תפיסות חינוך ולמידה חדשות ומרגשות. אני חי את המסע בארטמיס, מסע המביא שינויי טבע ונוף ושינויי סביבה אנושית מידי כמה ימים וכמובן קיים גם המסע המשפחתי המשפחה הקרובה והמקיפה אותי אשר גם היא מתעצבת ומשתנה במסע החיים. 

 

שילוב החלומות, והמשימות המתלוות למסע הגשמת החלומות של כל אחד מהם אינו טריוויאלי ואינו ומובן מאליו, לפחות לי. הפעילויות השונות בחיי לעיתים סוטרות או מתנגשות ויש צורך למצוא את הדרך לשלב את הפעילויות השונות אשר כל אחת מהם היא עמוסה בעשיה והזדמנויות. שילוב החיים בסטארט-אפ טכנולוגי המצוי בחזית העשייה של המטהוורס החינוכי, סטארט-אפ הדורש נגישות גבוהה, מחויבות ותגובה לשינויים מתפתחים בקצב מסחרר  לצד התפעול היומיומי של החיים בארטמיס - רכב אספנות עתיר מערכות המשלב את התנועה והמגורים הנוחים שאליהם אני שואף ומביא בחובו גם את האיטיות והקצב השונה של חיים על גלגלים.

 

שילוב המסעות מחייב אצלי את הבנה בכל רגע נתון בתוך איזו הוויה וחוויה אני נמצא. שלושה ימים ביער בן שמן עם ארטמיס והבן הצעיר לימדו אותי שבכדי להגשים את החלומות וגם להנות מהמסע בדרך אני צריך להיות נוכח עם כל החושים המחשבות והפניות בכל אחת מהמשימות. אם הנוכחות אינה מלאה ברגע הזה כאן ועכשיו הרי שאני סתם רודף אחרי חלומות ונוסע בדרכים עקלקלות, לא נהנה בדרך ומפספס את הפניות הנכונות ולא אוסף את ההצלחות החשובות.