יום שישי, 17 בנובמבר 2023

המסע שלי עם ארטמיס - סיפור מלחמה - פרק 26


 ימים קשים, ימים מורכבים ומטלטלים, הפוסט הזה שונה מקודמיו ומספר חוויות, ומתעד רגעים בתוך התנועה הגדולה אני מניח שהתובנות תגענה בהמשך.....

 ההלם  שמכה והשבוע הראשון למלחמה, המעבר מחג והערכות לחזרה לשנת הלימודים, התרגשות של לפני עשיה חדשה ומפגש מחודש עם התלמידים מופסק בפתאומיות ומעבר חד לחירום והתכנסות. ארטמיס חונה במקום שליו ורגוע בעמק חפר, חורשה פסטורלית של "כפר החופש" אך השקט מסביב והאנשים שנעלמו יוצרים אווירה אחרת בכפר. אני, לראשונה ב38 השנים האחרונות, מחוץ למעגל העשייה באירועי החירום במדינת ישראל. כל כך התרגלתי יחד עם משפחתי המופלאה והחברים הקרובים שבכל מתיחות אני מוקפץ, רק בל"ג בעומר האחרון קפצתי מתוך מפגש בחוף הים אל החמ"ל ביהוד ובמשך שבוע הייתי עם ארטמיס צמוד לחמ"ל.


ביום שבת בערב מצלצל הטלפון, מבקשים שתגיעו לסייע לעוטף עזה, בהכירם אותי ההודעה כוללת הבטחה לשמירת חניה לארטמיס בצמוד לחמ"ל. ביום ראשון מצאתי את עצמי מתגלגל באיטיות לכיוון העוטף, קצב הנסיעה האיטית בארטמיס והדרך הארוכה מכרגיל מאפשרים לעכל את המעבר משיגרה לחירום, לתת למראות מעוררי ההשראה בצומת קמה של מאות אזרחים מתנדבים המחזקים את החיילים בדרכם דרומה, המראות הקשים של רכבים שרופים וטנקים הנוסעים בשדות הקיבוצים לצד חיילים בשורות סריקה מבצעית בשדות של המושבים והקיבוצים חודרים אט אט אל התודעה.


 המראה הכל כך חריג של ארטמיס המגיע למחסום צהלי, חיילים עייפים משעות של עמידה, ממראות הימים האחרונים, מהמתח המצטבר, ממשקל האפוד הנשק והכסדה ופתאום מגיע כלי רכב מעולם אחר. רכב חללית אספנות שמנמנה ובתוכה קצין במילואים...רגע תדהמה בפני החיילי. האינסטיקנט שלהם - הדבר הזה לא שייך לפה תסתובב ותחזור אל הצד של השיגרה - פה זה מלחמה לרציניים... (אך כמו שכבר לימד אותי בני הצעיר, אין צורך להיות רציני כדי להיות קצין ולעשות דברים משמעותיים), עוד רגע ניסיון לעצור את ארטמיס מבט שואל התלבטות  ואז חיוך... זה כל כך הזוי תעשה מה שאתה רוצה אתה יכול להתקדם. מסעה של ארטמיס לחיזוק החוסן הלאומי כבר שווה את מאמץ הנסיעה האיטית וההתגלגלות ברחבי הדרום.

.חודש ראשון של שותפות במאמץ להחזיר הגיון לעורף

 

1.     החיים עם הבית בתוך סביבת המילואים ובמקרה הזה בתוך סביבת מלחמה, מייצרים דיסוננס מאוד מורכב ומעניין, חוסר הניתוק בין סביבת החירום לסביבת הבית, האהובה והעוטפת מאפשר מצד אחד רגעי רגיעה ושפיות (וכן גם תזונה הגיונית שאינה סוכרים שמן וקמח) והתנתקות מתוך ההתעסקות בחירום, בעצב ובאובדן אך מצד שני גם מקשה יותר להתגייס במאה אחוז לאווירת היחידה ולהישאר מרוכז כל כולי בחירום. אני חושב שהחיים בארטמיס מאפשרים לי לטעום ולו לרגע את שיגרת החיים של החיים בקווי האימות המערבים בין שיגרה לחירום באורך חייהם באופן קבוע. שיגרת חירום זה גם מחייבת אותי להגדיר מחדש את הגבולות בין החירום לשיגרה ואת טכסי המעבר בין השניים.

2.     "זמני חירום" הם מקלט נפלא לבריחה מהתמודדויות שונות בחיים, התמודדות עם הרגלי אכילה ופעילות גופנית, התמודדות עם משימות בלתי רצויות בחיי היום יום. הניסיון על שמירת חיי שיגרת חירום כאשר העירוב בין הבית לחירום כל כך צמוד דורש התמודדות נפשית מסוג אחר כולל  הצורך לאפשר לעצמי זמני מעבר בין מצב אחד לאחר ולהזכיר ולזכור שהחירום יסתיים והוא רק עוד אבן דרך במסע החיים. בסוף תנועת החיים מנצחת והחיטה צומחת שוב...

3.     הומור שחור הוא ערוץ נפלא לחוסן בזמן חירום, כמות הבדיחות שארטמיס סופגת כרכב גדול בשער הבסיס... החל מהמחשה הטבעית והראשונית שמדובר ברכב לחלוקת מזון... דרך הוויכוח הנוקב שהיה כאשר שני מילואמניקים עמדו והסבירו בכמה פצועים ניתן להעביר ולטפל ברכב המשוכלל והמיוחד הזה וכלה ברכב ייחודי לשרותי הביטחון שיכול להתקרב במסווה לגדר. ההומור השחור בהחלט סייע לי להתמודד עם מראות הדרך והמפגש עם התושבים והחיילים שהיו שם בימים הראשונים.

4.     גליתי את עוצמת האנשים הרוצים לעשות ולשנות. היכולת לעשות ולשנות היא העוצמה שתמונה בכל אחד שמחליט לעשות את הצעד הראשון. החבר שעשה את הצעד הראשון עם מקופלת ופתח פינת זולה מדהימה לחיילים, תנועת ההתנדבות לחקלאות ומאות המתנדבים הנכנסים מידי יום לעזור היכן שהמדינה כושלת. החברה שהחליטה לחזור ולפתוח את המשרד בדרום.

6.     למלחמה יש רעשי רקע וצלילים משלה שהופכים לשיגרתיים עד אשר מגיעה הפוגה והשקט נוחת על האזור. שקט צועק, שקט המבהיר כמה הרעש סביב הוא רעש המלחמה.

7. הזריחות והשקיעות מדהימות בימים אלו, אמא אמרה שבזמן מלחמה השקיעות מיוחדות...הימים האחרונים מוחכים את זה.


8. לעשות מילואים עם הבן, לגור ביחד בארטמיס, להתמודד עם שגרת החירום והקושי ביחד זו בהחלט חוויה מיוחדת. זה הזמן גם לברך על רגעים קטנים של חסד המתגלים בתוך הכאוס הגדול ולהמשיך לכתוב את הסיפור המשפחתי שלי

  צעדי קייזאן ... כדי להכניס את השיגרה והעשייה לתוך החירום יש צורך לפרק את המשימות לצעדים קטנים שמאפשרים להכנס לעשייה בצעדים מדודים, להתחיל בעשיה של שגרה ואז פתאום מופיעות המשימות הבאות והדרישות לצעדים הבאים... ואז ניתן להתחיל ולצייר את היום שאחרי המלחמה הזו.


שבת שלום



















יום ראשון, 24 בספטמבר 2023

המסע שלי עם ארטמיס, מסע של יום כיפורים ודיוק המחשבה - פרק 25

 

ערב יום הכיפורים תשפ"ד נסיעה ממצפה רמון לאזור המרכז, הנסיעה האיטית בארטמיס בשעת בוקר מוקדמת בשילוב עם הכבישים הריקים כמעט מרכבים, כשברקע מתנגנות מנגינות נוגות וסיפורי המלחמה ההיא מלפני 50 שנה. לדור שלי  לנצח יום הכיפורים ישלב את תמונות הקדושה מבית הכנסת עם תמונות המלחמה ההיא. מלחמת יום הכיפורים. 


 

הרהורי המלחמה עוטפים אותי ומציפים זכרונות ילדות. מלחמת יום כיפור תפסה אותי בכניסה לכיתה א מספר ימים אחרי האירוע המרגש של תחילת הלימודים, שנה ראשונה על האופניים של הגדולים שנקנו במיוחד לקראת יום הכיפורים, חגיגת אופניים  שהופרעה בתנועת המכוניות הערנית ברחוב ערבי נחל משעורת הבוקר והכעס השמור לילדים מה פתאום הם מפריעים ביום הכיפורים,  של אבא שצמוד לטרנזיסטור ומוקפץ למילואים, של אזעקות ראשונות ולילה במקלט אצל סבא ואצל הדודה, של תפילת נעילה עם סבא בבית כנסת מאופל והמתפללים העוזבים בחופזה כי גם הם נקראו להגיע ליחידה, יום כיפור של לחישות על האבא ההוא שנהרג, של גלויות מאבא מהמילואים, של שיחות טלפון חטופות ומדירת ד"ש מחברים...

 

ממשיך בדרך במדבר ופתאום נופלת עלי התובנה שנאמרה אלפי פעמים אך הפעם מכה בי בבהירות, הניצחון במלחמת יום הכיפור הושג בזכות שרביט הרמטכ"ל הנמצאת בתרמילו של כל חייל, אל מול התוכניות האסטרטגיות שקרסו והבלבול בדרגי הפיקוד הגבוהים וחוסר היכולת של מפקדים לומר את אשר הם מאמינים בו בכל ברור ומדויק שלא ישתמע לשתי פנים, המוני החיילים אשר כל אחד מהם חשב והפעיל את שיקול דעתו איך הכי נכון לפעול עכשיו ומה צריך לעשות ולא רק ציות עיוור לפקודות שאינן תואמות את המציאות וכן גם האמונה של המפקדים, שהחיילים ידעו להסתדר ולהתמודד ולא רק למלא פקודות אפשרו את הגמישות האדירה הנדרשת להתנהלות במצב כזה של כאוס בכדי ליצור את התגובה הנכונה ולעבור תוך שלושה ימים מהפתעה גמורה למתקפת נגד והעברת הלחימה אל תוך השטח הסורי. ניהול בכאוס ותורת הנחילים במיטבה מודל 1973. התובנה הזו גם מחברת למציאות החברתית שלנו והמאבק נגד ההפיכה המשטרית. כאשר מדינה בונה על צבא העם לא ניתן לנתק את המאבקים החברתיים באמת מתוך שורות הצבא והמילואים. זה היה נכון למחאת המילואים אחרי מלחמת יום הכיפורים וזה נכוש שבעתיים למאבק בהפיכה המשטרית.

 

ממשיך בנסיעה צפונה, מגיע לאזור באר שבע, התנועה דלילה אך כבר ישנם כלי רכב מסביבי. הנסיעה בארטמיס  עם הקצב שלה, הרעשים הקבועים שמשמיע קרון המגורים מכניסה אותי לקצב של תנועה נעים ומדויק המאפשר לי להנות מחוויית הנסיעה בערב יום הכיפורים. רכבים הממהרים להגיע ליעדם מאותתים ודוחקים בי להאיץ את קצב ההתקדמות, לרגע אני נכנע ולוחץ על דוושת הגז ומאיץ מעט את הנסיעה קצב הנסיעה החדש אינו נח לי, ארטמיס רכב אספנות הדורש עיירנות ומיומנויות נהיגה, תשומת לב בפניות בסיבובים ותחילת עצירה בזמן תוך תשומת לב למשקל הרכב ולקצבי הפניות, נהיגה רכה המבטיחה את שלומן של הצלחות והכוסות. הנסיעה המהירה יותר גורמת לי לתחושת חוסר נוחות וחוסר ביטחון בשליטה ברכב אני מאיט שוב, העולם יצטרך להתמודד עם תנועת
ה של ארטמיס במהירות 70-75 קמ"ש. דווקא כשאני מאט בפניה ולוקח אותה במהירות הנוחה לי ולארטמיס הקשישה  מופיע השיעור החשוב  שארטמיס מעבירה אותי לקראת יום הכיפורים. הדיוק בהתנהגות שלי ובצרכים שלי. כאשר אני מדייק את מה שנח לי, כשברור לי מה היכולות שלי, הצרכים שלי והרצונות שלי, אני יכול להעביר מסר מסודר ומדוייק גם אל הסובבים אותי ואל העולם. תקשורת מדויקת מאפשרת לי לחוש בנח, להביא את הדברים החשובים לי לידי ביטוי ולא להכניס אותי לסחרור של פעולות שלא תכננתי להיקלע אליו. גם אם יש צורך בהתאמות ובפשרות, כי כשהדברים מדויקים הם פוגשים גם שיח מדויק מהסובבים,  הן נעשות בידיעה והסכמה ולא מתוך תחושת  אילוץ וחוסר נוחות.

 

יום הכיפורים תשפ"ד כבר ממש מקיש על החלון האחורי של ארטמיס ומזכיר כי בתפיסה היהודית האחריות על האמונה והתפילה היא אישית של כל אחד וגם האחריות למסרים מדויקים וברורים היא באחריותי שלי. וזו ההזדמנות לבקש סליחה, סליחה כאשר לא הייתי מדויק וציפיתי שאחרים יבינו את התובנות שלי בשבילי, סליחה ממי שפגעתי בו כי לא היה לי נעים להגיד בצורה ברורה את מה שאני חושב או רוצה לעשות ומנצל את ההזדמנות גם להבטחה, שאשתדל להיות מדויק בהמשך המסע.

 

יום שבת, 2 בספטמבר 2023

המסע שלי עם ארטמיס - שיעור בענווה פרק 24

 

תמונה של הצל שלי על חוף הים בבית ינאי




פוסט של מסע בכבישים ובדרכי החינוך עם פתיחתה של שנת הלימודים תשפ"ד.

כשרכשתי את ארטמיס לפני קצת יותר משנתיים היה לי ברור שארטמיס מרכזת חלום מדויק שלי, חלום המשלב תנועה ברחבי המדינה לצד תנועה בעולם הוירטואלי וקידום המהפכה בטכנולוגיות למידה הטמונה בהטמעת המטאוורס בעולמות החינוך והלמידה. גם השם ארטמיס שנבחר לשברולט השמנמן המהווה לי בית, משרד ודרך חיים משלב את שני העולמות. ארטמיס – אלת הציד, חיות הבר והמרחבים – הסימן המובהק למסע אל המרחב ומן הצד השני Art3mis כנויה של סמנתה קוק במטאוורס – בת הזוג של וויד – שחקן מספר אחת.

נוסעים בארטמיס בזריחה
הפעולה הראשונה שלי בשיפוצה של ארטמיס היה ליצור מערכת אספקת חשמל בלתי תלויה ברשת אך גם כזו שאינה זקוקה לגנרטור מרעיש, מזהם וזולל משאבים. ההחלטה נפלה על הרכבה של 6 פאנלים סלולרים בהספק של 3000 וואט אשר יספקו את כל דרישות החשמל למסע. קירור ומזגן בימי הקיץ החמים, הפעלה של מחשב תלת מימד זולל אנרגיה, טעינה של זינגר – הקטנוע החשמלי המלווה אותי במסע וכמובן כל הצרכנים הרגילים, קומקום חשמלי, אינדוקציה לחימום ומקרר... במשך חודשים הסתובבתי כך במרחב עם תחושת חופש ותובנה שאספקת האנרגיה שלי היא אינה מוגבלת, הסתובבתי בגאווה של אחד החי עם משאבים בלתי מוגבלים... כל זה עד חודשי יולי אוגוסט הלוהטים שהביאו אלינו כמה מהימים החמים ביותר שידענו. לפתע גיליתי שצריכת החשמל בלילה היא עדיין גבוהה מאוד והמזגן פועל כמעט ברציפות, שבמהלך היום המזגן מתקשה לקרר את ארטמיס במיוחד כאשר בחוץ 46 מעלות בצל ואני עוד עומד בשמש. החיים בארטמיס הפכו לזוללי אנרגיה וחייבו אותי להעריך מחדש את כמות האנרגיה שאיתי וכיצד אני יוצר משאבים וגם חוסך בצריכתם

ימים חמים אלו החזירו אותי אל היסודות, אל הצורך להצליל את החלונות ולבודד כל מקור חום אפשרי, לצורך להתבונן בעין אחת על רמת הטעינה ומצב המצברים בכדי לווסת את הצריכה וגם לתכנן נכון את הנסיעות בזינגר כך שיתאפשר זמן טעינה ארוך במהלך היום ולא במהלך הלילה על חשבון המצברים.

הימים החמים האלו החזירו לי את מימד הענווה למסע. את התחושה המקורית שמטרת החיים על גלגלים היא, בין השאר, להתחבר לטבע ולסביבה ולא לנצח אותם בכל מחיר ולנהל אותם, שיש לחיות בהרמוניה ולהכיר גם במגבלות המשאבים וגם ממתנות הטבע, שניתן להנות גם כשהמשאבים מוגבלים וממאורר איכותי לפנות בוקר ולא מזגן המצריך התכסות בבפוך ומהשקט וידיעה שהגנרטור לא מתקתק ליד ואין אני מפיק עוד זיהום אוויר.

תובנת ענווה זו מהמסע בארטמיס השתלבה היטב גם במסע שלי בחינוך עם Wureka World לקראת פתיחת שנת הלימודים. זו השנה האחת עשרה בה אני פועל בתוך מערכת החינוך, שנה אחת עשרה בה אני מנסה לקדם את המפגש בין חינוך, טכנולוגיה, קשרים חברתיים ולמידה. שנה אחת עשרה שבה אני משמיע את הנטרה שטכנולוגיה בחינוך היא מהות ולא רק תומכת פדגוגיה,  שנה אחת עשרה בה אני מנסה לשכנע שהמטאוורס הוא תפיסה טכנולוגית רחבה, תפיסה של מבנה נתונים, תפיסה של למידה חברתית ושילוב טכנולוגיות מהפכניות ולא רק עוד גימיק של הפיכת השעורים למעניינים.

השנה בחרתי להתמקד במסע בהעמקת הלמידה במקומות שכבר התנסו במטאוורס ומוכנים לבחון את הצעד הבא ולא רק להשקיע בגיוס מקומות חדשים. המסע שלי בארטמיס והקיץ האחרון בו נפגשו כוחות הייקום עם חדוות המסע שלי הביאו אותי להתבוננות של ענווה על מערכת החינוך. אני פותח את שנת הלימודים החדשה מתוך הבנה שכוחות רבים פועלים בשטח ורובם שואפים לטוב. הידע וההבנה אינם נחלתו של האדם הבודד ופעילות החינוך מחייבת להביא בחשבון את מגבלות המשאבים, מגבלות המשאבים המוזרמים על ידי המדינה אך גם מגבלות משאבי הריכוז והלמידה של התלמיד לצד מגבלות משאבי השינוי שניתן לדרוש מכל מורה אשר עושה את עבודתו נאמנה. 

שנה טובה, שנה של תלמידים עם ניצוץ בעיניים וחדוות יצירה, שנה בה מורים ישמשו כמנטורים ומאמנים לחיים ולא רק כצינור למידע וציונים...מתחילים את המסע של תשפ"ד

יום שבת, 12 באוגוסט 2023

המסע שלי בארטמיס – פרק 22 – שנתיים לתנועה – והמפגש עם החופש והחופשה.

 

 

הרהורים של שנתיים במסע..

 בעודנו צועדים בסבך העצים ליד פלג הנחל שעדיין זרם בהפתעה באמצע הקיץ... מספר רגעים לפני השקיעה וארוחת שישי הקרובה, עלתה השאלה מה החיים על גלגלים הם בשבילך? שאלה שנזרקה בין העצים, וכרגיל, חייבה אותי לשוב לבחון ולחשוב על החיים בתנועה.

 

החיים בארטמיס, עבורי, הם חיים של תנועה, של יציאה מאזורי הנוחות – בכל פעם שאני יוצא מחניה מוכרת ונוחה, בכל פעם שאני מוותר על הפילוס המושקע ועל מקור החשמל והמים הזמין, יש את הלחישה הזו באחורי הראש – בשביל מה כל זה, תישאר ותנוח בתוך המוכר והידוע. למה שוב להתאמץ לקשור ולארוז את כל הדברים להעמיס את "זינגר – הקטנוע המופלא" ולצאת לדרך בנסיעה איטית אל היעד הבא. תנועה לפנות בוקר וזריחה וכל זה בשביל לחנות במקום חדש הדורש רגע או שניים של הסתגלות וגם עבודה של פריקה והתמקמות.

היציאה הזו בכל פעם היא חלק מתחושת המסע האישי שלי, הבנה שאני עדיין חי ומוכן לשינוי וטרם מוכן לשקוע בכורסת הנוחות והקביעות. השמחה של להתעורר במקום חדש, עם נוף חדש טבעי ואנושי והיכולת להמשיך ולנהל שגרת חיים מלאה היא כנראה הדלק המניע נוודים בכל העולם.

ארטמיס מחייבת התמודדות ולא הדחקה. כל תקלה או בעיה לא פתורה יתעצמו תוך כדי תנועה או בחנייה הבאה. חיים המחייבים להגיב ולפתור בעיות ולא להזניח ולהמתין שאולי הייקום יפתור אותן מעצמו .

חיים של למידה, למידה היא מנוע חשוב בחיי, החיים בתנועה מחייבים ללמידה מתמדת של נושאים חדשים. גם היום אחרי שנתיים של חיים ב 15 מטר רבועים אני מגלה, בכל פעם מחדש, את עומק הדברים שעלי ללמוד מעצם התנועה על גלגלים במרחב תנועה שמשתנה כל הזמן מרחב הניזון מחשמל בייצור עצמי, מים באספקה ממכלים, מנוע המזיז את הבית, משטרי רוחות ואקלים, זרם ישר וזרם חילופין, סוגי צבעים וחומרים....

חיים של ענווה, המשאבים בארטמיס מזכירים לי שיש לנהל את המשאבים. מים, חשמל, דלק עייפות בדרכים. משאבים אלו צריך לנהל בכדי להמשיך בתנועה ובמסע החיים . האפשרות להיתקע ללא חשמל באמצע יום עבודה או מנוחה, לפתוח את הברז ולגלות שאין יותר מים זמינים במיכל.

השנתיים של החיים בארטמיס חייבו אותי לדיוק. דיוק בבחירת הדברים שנעים איתי... אין פה מקום לחולצה שלא לובשים שנים שתשכב בארון כי לא נעים לשחרר זיכרון של בגד. הסיר החדש שנכס לארון כי הוא מדויק יותר ונכון יותר למה שאני מכין – דוחק החוצה את הסיר הפחות מתאים. דיוק בהגדרת סדר העדיפויות שלי... רשימת הצריך ל... היא אין סופית בחיים על גלגלים, בכל רגע צריך להגדיר מה הצורך האמיתי והנכון לי עכשיו.

ואז.... נזרקה לאוויר אמירה לא צפויה... בכל הסיבות והדברים לא ציינת את החופש שהחיים על גלגלים מעניקים. ... נתקעתי עם השאלה בראשי. למה החופש אף פעם לא עלה עד עכשיו, ולמה, בניגוד לדעה הרווחת, חופש אף פעם לא הופיע במניין הסיבות לחיים על גלגלים וגם לא בפוסטים הקודמים.

החיים על גלגלים אינם חופשה מתמשכת והם רחוקים מלהיות חיי בטלה. המסע שלי בארטמיס מלווה במסע שלי לשינוי מערכת החינוך ובוודאי הוא חלק ממסע החיים שלי. חיים מלאים, אינטנסיביים לא לקחתי ואינני מחפש את החופשה המתמדת מהחיים, אבל חופש הוא לא חופשה...

ואז, אחרי שנתיים של תנועה הבנתי, אולי בפעם הראשונה, את עוצמת החופש שנותנת לי הבחירה בארטמיס, חופש שאולי לא העזתי לאמר אותו בכל רם ...

החופש לבחור
, לבחור קודם כל בעצמי, במה שטוב עבורי ומדויק עבורי מבלי להזדקק למשבצות והגדרות של אחרים כיצד ואיך צריכים להתנהל החיים. החופש להגיד שאלו החיים המדויקים לי – לא כתנועה הקוראת לכולם לחיות על גלגלים- אלא נכונים עבורי עכשיו. חיים המאפשרים לי את החופש בלבחור את הטבע והאנשים המקיפים ועוטפים אותי. לבחור את הדגשים שלי בחיים ולבחור היכן לחנות ביומיים הקרובים.

וזאת המתנה הגדולה ביותר שארטמיס העניקה לי לכבוד שנתיים של תנועה... ההבנה שבכל יום יש לי את חופש הבחירה וההחלטה.

יום שבת, 15 ביולי 2023

המסע שלי עם ארטמיס פרק 21 הדיוק

כוס תה ארלגריי עם חלב
כוס התה של הבוקר
 כוס התה של הבוקר, הטקס החביב הזה של אמירת בוקר טוב לעולם.   במקרה שלי רצוי כוס תה ארלגריי איכותי עם קצת נגיעות חלב (טוב   בשנים האחרונות זה הפך יותר לקצת נגיעות כאילו חלב). הטקס ידוע   והגוף מכיר אותו מעצמו לאחר כמעט שנתיים של חיים בארטמיס,   הרתחת המיים, הליכה מסביב לספסל להביא את התיון, הורדת קופסת התיונים ובחירת התיון, חזרה אל הקומקום החשמלי, לקיחת הכוס בחצי גישוש ממעמקי הארון ולהזהר שכוסות אחרות לא נופלות בינתיים, הכנת כוס התה והוצאת החלב מהמקרר שמאחורי. כוס התה מוכנה בספל זכוכית גדול ואפשר לשבת ולהתענג על שתית כוס התה בכורסא המרווחת בקידמת הרכב. עשר דקות של הרגעות והכנת הראש לתחילתו של היום.

השבוע נעצרתי רגע עם כוס התה ביד, אם אסובב את קופסאות התה והתבלינים לאורך במקום לרוחב יתפנו מספר ס"מ והכוסות יוכלו לעמוד בצורה מסודרת ללא חשש לנפילה ואם אחליף בין מיקום הכלים למיקום הקופסאות הרי שניתן להכין את כוס התה מנקודה אחת ליד הקומקום ללא הצורך בהקפת הספסל הלוך וחזור. תובנה זו והדיוק שנוצר בריקוד הכנת התה של הבוקר הפתיע אותי וגרם לי לחייך. התובנה שנוצרה שניתן לדייק ולשכלל פעולה שנעשת באופן שגרתי כמעט כל יום כבר במשך שנתיים פתחה לי צוהר לחפש עוד צמתים ופעולות הדורשות דיוק בחיי היום יום.

ההתבוננות החדשה הזו על שגרת החיים מציפה אותי כל פעם בתובנות חדשות, העט שמצא את מקומו בתוך המגירה שצריך להזיז את השולחן בכדי לפתוח אותה ולקחת את העט ופתאום הדבקה של תושבת על דלתת הארון והעט זמין לי כל הזמן. חלונות הרכב שניתן להצלילם מבחוץ ולחסוך עוד 4- 5 מעלות ולהקל מאוד על המזגן ומערכת החשמל לצנן את ארטמיס בימי שרב וחמסין, מיקום חדש לפינת העבודה המאפשר לי גישה לשני המחשבים ווהנחה מסודרת של כל החפצים שסביבי.

הדיוקים שנוצרו גרמו לי לבחון לא רק החלטות פיזיות שנעשו במודע או שלא במודע אל גם, ובעיקר, תהליכי עבודה ביוריקה וורלד. כיצד אנחנו מאפיינים מוצר חדש - תהליך שמלווה אותי כבר עשרות שנים והגיע הזמן בהחלט לעדכן ולדייק, כיצד אנחנו שומרים על קשר ומעדכנים אחד את השני בתהליכי העבודה ועוד...

תהליך הדיוק לא עוצר בתהליכי עבודה אלא מתבקש גם בקשרים החברתיים והרגשיים. התרגלתי לנהל דפוס קשר קבוע אם חברים ומשפחה, דפוס המגדיר את קצב ההתקשרות, אילו אינפורמציות מעבירים ועל מה מדברים (איך המשפחה, מה הילדים עושים ואיפה אתה חונה עכשיו...) ופתאום במחשבת הדיוק אפשר גם להגיד את מה שבאמת חשוב, את הרצון להיפגש ולשמוע איך מרגישים ולא איך הילדים מתקדמים, מה התחדש אצלכם בחיים ולא רק איפה גרים והיכן חונים..

המסע שלי עם ארטמיס הזמין דיוק למן היום הראשון, אילו חפצים נעים איתי במסע ומאילו חפצים אני נפרד. היום אחרי שנתיים של אימון בדיוק הבנתי שצריך לבחון מחדש גם את הרוטינות הקטנות והיום יומיות, הנחות העבודה שלי ותבניות המחשבה. בתחילת התהליך הייתי עסוק בגלגלי השיניים הגדולים המניעים תהליכים - אילו חפצים באים מה גודל ארון הבגדים, היום הגעתי לשלב דיוק של הפעולות הקטנות השגרתיות. הפעולות וההתניות שאני כל כך רגיל לעשות מידי יום בניהול שיגרת היום יום ובניהול הקשרים מול העולם, החברים והמשפחה.

יום שבת, 17 ביוני 2023

המסע שלי בארטמיס - ביחד ולבד

ארטמיס בחניה ליד ארוחה
ארטמיס, הפסקה וארוחה

 

החיים בארטמיס מקפלים את כל הציוד שאיתי ל14 מטר מרובע ברוטו. אחת התגובות השכיחות שאני מקבל מאנשים ששומעים שאני חי על גלגלים תוך כדי תנועה, לאחר החיוך הראשון והחולמני כמובן, היא.." אבל מדובר בחיים מאוד בודדים ללא שכנים וללא קהילה....." החיים בתנועה בארטמיס נתפסים למתבונן מבחוץ כחיים ללא קשרים וללא שורשים חיים ללא אנשים שמלווים. למען הגילוי הנאות, עלי להתוודות כי מאז שהחלתי במסע שלי עם ארטמיס מצאתי את עצמי מחובר יותר לקהילות ואנשים, קהילות מפרגנות השותפות לחיים בדרכים, אנשים המחוברים לחוויה ולהחלטה לחיות במינימליזם ותנועה תוך חיבור לסביבה ולטבע. קהילות אשר חלקן רשמיות וממוסדות וחלקן פשוט קבוצות של נוודים ומטיילים שנהנים להעביר שעות וימים יחדיו ושמחים על חווית היחד והמפגש.

 

בשבועות האחרונים זכיתי לקחת חלק במספר מפגשים רחבים יותר.  בחג השבועות לקחתי חלק במפגש קהילתי שכזה "מפגש רכבי האספנות לנופש וטיולים, מפגש שנערך כחלק מתערוכת הרכב בכרמיאל ומתרחש זו השנה השנייה. מפגש מרתק שכלל עשרות כלי רכב של משפחות, זוגות ויחידים אשר בחרו לחיות את חייהם על גלגלים בצורה מלאה או חלקית. מפגש מרתק של דרכי חיים, תפיסות ואמונות על מסעות והדרישות מהחיים , דרכים שונות של חיים על גלגלים המשקפות מטרות ויעדים שונים של המשתתפים. בתוך המגוון הרב הזה של רכבים ואפשרויות יש המון מן המשותף לכל מי שבחר לבלות פרקים משמעותיים בטיול ומסע בדרכים. כמו בכל מפגש חברתי של מספר רכבים... נפתחו השולחנות יצאו המשקאות והחלו הארוחות. תוך כדי שתיה ואכילה ודיונים אין סופיים על המשאבה החדשה, מטען המצברים, יחסי הכח וההמרה איכות המזגן וקצב הטעינה, עלה שוב ושוב הדיון סביב השאלה הגדולה איך נראית הקהילה ומה מקומה בחיי הנוודים והטיילים על גלגלים....

 

דווקא במפגש הזה, בעודי מוקף בחברים ושותפים לדרך, אנשים איתם אני צובר חוויות מיוחדות בשנים האחרונות צפה ועלתה בי השאלה לאיזה חלק מהזמן אני מחוייב לשיחה ומפגש כי זה מה שהאנשים הסובבים אותי מצפים מתי החיבור הזה נעים לי ומעצים אותי ובעיקר מתי וכמה אני רוצה להיות לבד בתוך הקבוצה, להסתגר בתוך ארטמיס החביבה ולשקוע במוזיקה, עשיה או מחשבה.  הצפייה הטבעית של קבוצה הנפגשת היא הרצון לחלוק את מירב הזמן ביחד שהרי לשם כך נפגשנו וחלקם לקחו חופשה מהעבודה והחיים במטרה להגיע אל הפגישה. חברים רוצים את ההזדמנות לשמוע ולהשמיע את סיפורי המסעות, לספר על מקומות חדשים והרפתקאות, שיחות אל תוך הלילה הדורשים גם אנרגיה ולעיתים מתחילים לחזור על עצמם.

 

 דווקא בתוך המפגש החברתי צף הקול האישי שבדק האם כל זמן המפגש הוא מדויק לי. באילו חלקים אני רוצה להיכנס חזרה אל תוך החלל של ארטמיס ולעשות את מה שחשוב ונדרש עבורי. לעיתים קצת שקט לעיתים מוזיקה נעימה או עוד פרק של למידה.

 

המסע שלי עם ארטמיס ומפגשי הקהילה האחרונים נתנו לי שעור מרתק על ביחד ולבד. על העוצמה שבחיבור לאנשים ולקהילה ועל הצורך לדייק את הצרכים והרצונות שלי ואת הרגעים הנדרשים להיות לבד. זה היה שעור מלמד על האדם שבתוך הקבוצה. מתי אני שומר על הרגעים שלי ומתי אני נפתח לתת ולקבל את אהבת הקהילה.

 

יום שבת, 13 במאי 2023

המסע שלי עם ארטמיס - פתרון תקלות ובעיות פרק 20

 

תיקון מדפסת שנשברה

מסע החיים בארטמיס, החיים בתנועה בכל רכב וברכב אספנות על אחת כמה וכמה,  מזמנים התמודדות עם תקלות טכניות בלתי צפויות, במקרים רבים מדובר במנגנון טכני שלא פגשתי מעולם ואפילו לא ידעתי על קיומו עד אשר הוא נשבר, זה יכול להיות פריט קריטי כמו משאבת המיים של הקרון או משאבת המים של הרכב וזה יכול להיות פריט קטן המקשה על החיים כמו סוגר חדר האמבטיה או מחזיק הסכינים. תקלות אשר לצורך פתרונן צריך המצאות סט כלים בסיסי ומגוון המאפשר לפתור את הבעיות במגוון דרכים וגישות. סט כלים אותו למדתי לשאת עימי לכל מקום לעדכן אותו ולפתח אותו, לצד סט הכלים יש להצטייד בנחישות לפתרון הבעיה, נכונות ללמוד ולאסוף מידע על פתרונות אפשריים ומחשבה פתוחה בכדי לאלתר פתרון חדש.

 

השבוע זומנה לי תקלה כזו, דווקא תקלה הקשורה למסע שלי ביוריקה וורלד, מדפסת התלת ממד המלווה אותי בנאמנות רבה בעבודתי וביצירת פריטים לחיים, שבקה וסרבה להדפיס. מאחר ונאלצתי לעצור ביהוד לכמה ימים (ענייני מילואים, מלחמות ומני התרגשויות) מערך התמיכה הזמין לי היה רחוק ובלתי נגיש (כלומר בחיפה ולא ענה לטלפון).

 

מקום הברגים, סדר הפירוק, זוויות הגישה לא נראו הגיוניים, לא היה מרווח לאצבעות ולא הייתה דרך לתפוס את החלקים המתאים עם שום כלי הגיוני מתוך ארסנל ארגז הכלים המפואר שלי. ניסיונות חוזרים ונשנים לאזן את האום הנדרש בזמן שאני מנסה להתאים את הבורג נראו כבדיחה בלתי אפשרית וחסרת סיכוי, התסכול הציף וגם גוון של ייאוש החל מתגנב לתוך תהליך מציאת הפתרון. לאחר מספר שעות ומספר רב של ניסיונות עקרים עזבתי את התיקון למספר שעות. כשחזרתי שוב לנסות פתאום הידיים הגיעו מעצמן אל המקום הנכון ולפתע המח חופשי להסתכל על הבעיה אחרת כי הידיים כבר יודעות את שלהן. והנה כבר מצליח להתקדם עוד שלב בדרך לפתרון והנה צריך לשלוף כלי אחר שיסייע בהחזקה ופתאום ברור שתזוזה קטנה של כ20  מעולות זה כל הקסם שהיה חסר בכל הפעמים הקודמות והחלקים מתחברים והגישה מובנת והנה המדפסת כמעט עובדת... ואז סיבוב אחד יותר מידי והחלק נשבר ויש צורך להזמין חדש.

 

בהתבוננות משועשעת על המדפסת השבורה הבנתי ששוב החיים בארטמיס ובמסע זימנו לי שעור מיוחד. ראשית שעלי לדייק כל הזמן את סט הכלים שנע איתי ממקום למקום, שיש גם בחיים בעיות שלכאורה לא ניתן לפתור אותם, יחסים שהשתבשו, קשרים שפנו למקומות לא צפויים, עסק שמתקשה להתרומם...אבל חשוב להמשיך ולנסות כי אז מגיע  מיומנות "השרירים" ואת המוכרות הנדרשת כדי שהאתגר יראה פחות מאיים, חשוב לעצור ולפנות מקום ולחזור לאתגר לאחר מנוחה והפסקה כדי להרוויח את המיומנות שנצברה ולהביא את המחשבה הרעננה חזרה אל העבודה. בהרבה מאוד מקרים הסוד טמון ביכולת לשנות ב20 מעלות את הכיוון ולא נדרשת מהפכה ובהליכה בדרך אחרת ולפעמים כשהבעיה תוקנה אין צורך להוסיף ולסובב כדי להגיע למקום המדויק.


לפעמים מכונה עובדת עדיפה על מכונה מדויקת ושבורה...

 


המסע שלי עם ארטמיס - סיפור מלחמה - פרק 26

  ימים קשים, ימים מורכבים ומטלטלים, הפוסט הזה שונה מקודמיו ומספר חוויות, ומתעד רגעים בתוך התנועה הגדולה אני מניח שהתובנות תגענה בהמשך..... ...